• פגישה עם פרשת דברים | ציפי קולטניוק

לכולנו יש יעדים להגיע אליהם בחיים. בדרך אנחנו נופלים, נכשלים ולפעמים נעצרים.

הנטיה הטבעית היא לרצות להעלים את הנפילות והעצירות, לקום מהר ולשעוט קדימה אל היעד.

פרשות מטות מסעי מלמדות אותנו את הכח שיש במסע עצמו, עוד לפני שמגיעים אל היעד.

כמו עם ישראל שעבר 42 מסעות מאז שיצא ממצרים ועד שהגיע לארץ ישראל, גם הנשמה שלנו עוברת מסעות בעולם הזה וכמו שבפרשת מסעי מפורטים

גם המקומות שבהם חנו עם ישראל והמקומות שאליהם הגיעו בעקבות חטא וכולם תחת הכותרת מסעי, כך גם אנחנו צריכים ויכולים לראות בנפילות ובחניות חלק מהמסע של נשמתנו בעולם. מסע שתכליתו לצאת ממצרים ולהפוך את העולם למקום שבו שורה השכינה.

פגישה מרגשת עם פרשת מטות מסעי שמתקשרת גם לימי בין המיצרים והחופש הגדול

חזק חזק ונתחזק!

העולם אומר לנו לעשות רק מה שאנחנו אוהבים, מה שיעשה לנו טוב. האם באמת לעשות רק מה שאנחנו אוהבים יעשה לנו טוב? איך נדע מה אנחנו אוהבים ומה עושה לנו טוב כאשר אנחנו מושפעים מדעת הסביבה? הרצון לרצות ולמצוא חן והפחד להפגע.

בפרשת פנחס אנחנו פוגשים את פנחס שבוחר לפעול באומץ ועושה מעשה לא מקובל. הוא נתקל בביקורת ונאמר עליו שמניעיו היו אכזריים והשם מעיד שעשה את מעשהו ממקום של אכפתיות ושלום. בפרשה אנחנו פוגשים גם את בנות צלפחד שבאומץ ומתוך אהבה לארץ ישראל, מבקשות נחלה בארץ ואכן מקבלות.

איך נמצא בתוכנו את האומץ לעשות את הדבר הנכון גם במחיר של ביקורת, או חוסר הצלחה?

בפרשת פנחס מסופר שכל שבט ומשפחה בעם ישראל קיבלו נחלה על פי גורל. לא מדובר במזל, כי אם בהתאמה שמיימית על פי האורים והתומים. כולנו קיבלנו בגורל שליחות ונחלה בעולם. דוקא הדברים שהכי קשה לנו לעשות ולא מתחשק, התחומים שבהם אנחנו פוחדים להעז ולהסתכן בכשלון או בביקורת, הם השליחות שלנו.

אם נעשה באהבה גם את מה שאנחנו לא אוהבים, נזכה לחזק את הערך העצמי שלנו, להגדיל את היכולות הרוחניים והגשמיים ולהרגיש אושר.

פגישה מאירה עם פרשת פנחס.

כולנו מנהיגים. במשפחה, מול החברים או בעבודה יש לנו יכולת להיות עם מוח שליט על הלב ולשדר אמונה ושמחה.

במיוחד בחופש הגדול קל להגיד כמה משעמם ובשביל מה בכלל יש חופש. ולחילופין, ניתן לדבר על כך שזו חוויה והזדמנות.

נדמה לנו שהילדים זקוקים לחוויות גדולות כדי לשמוח, אך אם ננהיג אותם נכון ונשדר שמחה וחויה הילדים יוכלו ללמוד להעסיק את עצמם ולצמוח מהחופשה. העיקר זו תהיה הגישה!

פרשת השבוע מספרת לנו על בלק, מלך מואב, שהבין שהעוצמה של עם ישראל היא רוחנית ולכן שלח את בלעם לקלל אותם. בלק מלמד אותנו שההסתכלות שלנו על כל סיטואציה צריכה להיות קודם כל רוחנית - איך אפשר להתחזק? מה ניתן ללמוד מכך? ומה השם רוצה שאעשה בזמן הפנוי שלי עם הילדים או עם עצמי?

בלעם ניסה לקלל את עם ישראל פעם אחר פעם. שלוש פעמים הוא החליף מיקום והשקיף על העם ממקום אחר, אך לא הצליח לקללם וראה רק את הטוב שבעם ישראל.

כמו בלעם, גם אנחנו צריכים להתאמץ לאמץ את הראיה בכיוון ההפוך. להסתכל על כל סיטואציה מזוויות שונות כדי לראות את הטוב. את החויה. את מה שכן אפשר לעשות בכל מצב נתון.

פרשת בלק נקראת כך למרות שבלק היה רשע, כי בסופו של דבר בזכותו קיבלנו ברכות רבות. שנזכה לחזק את האמונה בכך שבכל קללה מסתתרת ברכה ובקרוב נראה את הברכות והנבואות שנשא בלעם אודות הגאולה, מתגשמות.

יש מאכלים שמכינים אותם לפי העין ויש מתכונים מדויקים. אנחנו אוהבים לאלתר ולהיות יצירתיים אבל במתכון המדויק התוצאה בטוחה.

פרשת חוקת, המתארת את מצוות מצות פרה אדומה שאינה מובנת בהיגיון ואף נוגדת אותו, מלמדת אותנו שכך בדיוק רוצה השם שנקיים את התורה - בלי תלות בהיגיון וברגש שלנו, בלי להבין.

ואיפה הרגש בכל הסיפור והשמחה? דווקא כשמשתיקים את כל הרעשים מסביב, הרגש שמבלבל, ההיגיון שחושב כל פעם אחרת, דווקא אז, כשעושים את הדברים מדויק, מתעוררת בנשמה שמחה גדולה וחיבור למהות שלנו שהיא חלק מאלוקים.

החוקיות גם עוזרת לנו להיות באמונה ושלווה אל מול מציאות החיים המשתנה - לפעמים אנחנו מסתובבים בחרדה 'מה יהיה?', 'מה יהיה בארץ ובעולם ובחיים שלנו?' נדמה לנו שיש בחיינו כאוס גדול ללא שליטה.

פרשת חוקת מזכירה לנו שהכל בחוקיות אלוקית. יש מנהיג. הכל בשליטה שלו. לא תמיד נבין, אך תמיד נאמין ומתוך האמונה נזכה לשלווה.

אנחנו חיים בעידן בו השיח על שיוויון הולך ומתרחב עד כדי נסיון להביא לביטול מעמדות ולשיוויון מוחלט בין המינים, בין ישראל לעמים ועוד ועוד.

האם באמת כולנו שווים? האמנם כל ההבדלים בינינו הם חיצוניים בלבד וניתן לוותר עליהם?

קרח, בן דודם של משה ואהרון, היה מהראשונים שתבעו שיוויון. הוא הגיע למשה אחרי חטא שהמרגלים ותהה: "כי כל העדה כולם קדושים, מדוע תתנשאו על קהל השם?!"

בסופו של דבר, הקנאה, התאווה והכבוד של קרח הוציאו אותו מן העולם.

פגישה עם הפרשה שמלמדת אותנו שכולנו שווים בהיותנו בעלי ערך, אבל לכל אחד מאתנו נשמה עם שליחות ותפקיד משלה.

כשנפסיק עם ההשוואות, נרגיש פתאום שווים ונוכל לפַנות את האנרגיה שלנו להשוואה עם אדם אחד בלבד - האדם שהיינו אתמול. להיות כל יום טובים יותר.

פגישה מאירה עם פרשת קרח.

המרגלים נשלחו לארץ כדי להביא עליה נתונים לקראת כיבושה. הם "שכחו" את המשימה שלהם והגיעו בהצהרה שלא ניתן לכבוש את הארץ.

גם בחיים שלנו ישנם מרגלים פנימיים וחיצוניים שמנסים לקרר אותנו ולרפות את ידינו - אפשר לשמוע להם. אפשר להבהל ולהשתתק ואפשר להסתכל לפחד בעיניים ולנסות להבין מה יושב שם. מהו הבסיס של הפחד. הידע נותן לנו הבנה מול מי אנחנו נלחמים ומרגיע את הפחדים והשאלה חוזרת להיות לא 'האם' אלא 'איך' לעשות את רצון השם.

עלינו גם לאסוף נתונים על האויב הפנימי שלנו - היצר הרע, איך הוא מפיל אותנו? ומהם התכסיסים שלו?

וכך נוכל לנצח אותו

פרשת בהעלותך מגיעה מיד אחרי חג השבועות ומתווה לנו דרך של אור.

בהעלותך - להאיר בכל מעשינו את העולם. להאיר עד שתהא שלהבת עולה מאליה ולא העיקר לסמן וי ולפנות למשימה הבאה. בהעלותך- לעלות ולהתעלות ולזכור שהירידות הם חלק מעבודת השם שלנו.

משה רבנו היה עניו מכל אדם, איך אפשר להיות בענווה? ואיך הענווה מאפשרת לנו לקבל את עצמנו ואת מציאות חיינו?

בפרשה יש מקרים שונים של תלונות על המציאות,

מדוע חלק מתקבלים באהבה וחלק נחשבים לחטא ומה אנחנו לומדים מכך לגבי קנאה והשראה?

פגישה מאירה עם פרשת בהעלותך

חג השבועות הפך בעזרת חברות פרסום לחג החלב. מהי המשמעות האמיתית של החג? ואיך הוא יגרום לנו להרגיש שמחים באמת ולזקוף קומה גם הרבה אחרי שהעוגות והפשטידות יגמרו?

פרשת נשא מספרת לנו על מתנות הנשיאים לחנוכת המשכן. מה מלמד אותנו הסדר של שלוש השבטים הראשונים? מהו סדר היום שכדאי לנו לאמץ בהשראתם כדי לחוות שמחה ושפע בעשיה שלנו?

רבים מאיתנו מתמודדים עם ספק עצמי שמנקר ומחליש אותנו. איך חג השבועות מעניק לנו ודאות בנוגע לעצמנו ולעבודתנו הרוחנית?

על כל זאת ועוד בפגישה מאירה ומרוממת עם פרשת נשא וחג השבועות

אנחנו עוברים מסעות רבים בחיים. נוסעים ואז חונים. מחפשים את עצמנו.

מנסים לשמוע ולגלות את קולנו הפנימי ומה נועדנו לעשות. רוב הזמן מרגישים במדבר.

עם ישראל צעד במדבר 40 שנה עד שקיבל את התורה

ובזמן הזה הם בנו שוב ושוב את המשכן וניצלו את המסע לעבודה רוחנית.

גם חג השבועות מגיע אחרי 7 שבועות של ספירת העומר ועבודת הכנה.

איך אפשר לנצל את הזמן הנוכחי ולהרגיש שהכל בסדר כאן ועכשיו?

איך לחפש את השליחות שלי ובו זמנית לממש אותה ולהתקדם תוך כדי תנועה.

פגישה עם פרשת במדבר והכנה לחג השבועות