בימים כתיקונם קשה לי קצת עם הדברים הפשוטים של הרש"י הראשון בתורה. אבל זו דוגמא יפה ליישם את דרשת חז"ל המופלאה - 'כי לא דבר ריק הוא מכם, ואם ריק הוא - מכם הוא ריק'. לפעמים דברי רבותינו לא מתיישבים על תפיסותינו המערביות בצורה חלקה, אבל לא צריך למהר להכריז שמדובר בדברים ריקים. אולי מי שריק כאן זה אני והתפיסות המצומצמות שלי שעשויות להתפקח ביום מן הימים. כמו בימים אלו למשל.וכך אומר רש"י: "פָּתַח בִּבְרֵאשִׁית מִשּׁוּם 'כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ' (תהלים קיא). שֶׁאִם יֹאמְרוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם: 'לִסְטִים אַתֶּם! שֶׁכְּבַשְׁתֶּם לָכֶם אַרְצוֹת שִׁבְעָה גּוֹיִם!', הֵם אוֹמְרִים לָהֶם: 'כָּל הָאָרֶץ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִיא, וְנָתְנָה לַאֲשֶׁר יָשָׁר בְּעֵינָיו, וּבִרְצוֹנוֹ נְתָנָהּ לָהֶם, וּבִרְצוֹנוֹ נְטָלָהּ מֵהֶם וּנְתָנָהּ לָנוּ". והרמב"ן על דברי רש"י אלו חשוב לא פחות. הרמב"ן תמיד "הציל" אותי בהבנת דברי רבי יצחק ונתן להם פשר מוסרי. זה לא סתם שהארץ הזאת היא של אבא שלנו ואנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים. הסיפור פה הוא מוסרי מתחילתו ועד סופו: "הִתְחִילָה הַתּוֹרָה בִּבְרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים וְסִפּוּר כָּל עִנְיַן הַיְּצִירָה עַד בְּרִיאַת אָדָם... עַד שֶׁגֵּרֵשׁ אוֹתוֹ חֶטְאוֹ מִשָּׁם. וְאַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל בְּחֶטְאָם גֹּרְשׁוּ מִן הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וְהַצַּדִּיק בָּהֶם לְבַדּוֹ נִמְלַט הוּא וּבָנָיו. וְזַרְעָם - חֶטְאָם גָּרַם לָהֶם לַהֲפִיצָם בִּמְקוֹמוֹת וּלְזָרוֹתָם בָּאֲרָצוֹת... אִם כֵּן רָאוּי הוּא, כַּאֲשֶׁר יוֹסִיף הַגּוֹי לַחְטֹא, שֶׁיְּאַבֵּד מִמְּקוֹמוֹ וְיָבוֹא גּוֹי אַחֵר לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצוֹ, כִּי כֵן הוּא מִשְׁפַּט הָאֱלֹהִים בָּאָרֶץ מֵעוֹלָם... כְּלוֹמַר, שֶׁגֵּרֵשׁ מִשָּׁם מוֹרְדָיו, וְהִשְׁכִּין בּוֹ עוֹבְדָיו, שֶׁיֵּדְעוּ כִּי בַּעֲבוֹדָתוֹ יְנַחֲלוּהָ, וְאֵם יֶחֶטְאוּ לוֹ תָּקִיא אוֹתָם הָאָרֶץ, כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיהֶם".מה בעצם אומר הרמב"ן? מי שחוטא ומגדיש את הסאה – גולה. מי שבונה חברה לא מוסרית, המיוסדת על שפיכות דמים מחרידה ועושק את עניי עירו ובשרו – לא יוכל להחזיק בארץ. הקב"ה נתן את הארץ "לַאֲשֶׁר יָשָׁר בְּעֵינָיו" לא באופן שרירותי, אלא למי שבאמת "ישר". למי שנוהג ביושר. למי שמממש את צלם האלוהים שבו, ולא למי שמאבד אותו באופן שאין לתאר. והרב חרל"פ לוקח את דו השיח הזה בינינו ובין האומות ומפנה אותו פנימה, כדרכו: "אִמְרָה זוֹ תְּדִירִית הִיא. בְּכָל פַּעַם שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתְקָרְבִים לְאֶרֶץ קָדְשָׁם, בָּאִים הָאֻמּוֹת וְטוֹעֲנִים: 'לִסְטִים אַתֶּם! לָנוּ הָאָרֶץ וְלֹא לָכֶם!' וְרַק כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹחֲזִים בְּהַכָּרַת 'כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ', רַק אָז מִסְתַּתְּמוֹת טַעֲנוֹתֵיהֶן שֶׁל הָאֻמּוֹת. וְגַם זֹאת הִיא מִפִּלְאֵי הַפְּלָאוֹת, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר 'כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לָעַמִּים' כִּי אִם 'כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ', שֶׁאִם אַךְ יִשְׂרָאֵל יוֹדְעִים וּמַכִּירִים אֶת כֹּחַ מַעֲשָׂיו, כְּבָר מִסְתַּתְּמוֹת טַעֲנוֹתֵיהֶן שֶׁל הָעַמִּים..." (נימוקי המקראות עמ' ג-ד)אין כאן ויכוח באמת בינינו ובין האומות. כשאנחנו מבינים מי אנחנו ומה אנחנו טענות האומות מתמסמסות מעצמן. מדברים עכשיו על חלון הזדמנויות ולגיטימציה עולמית שיש לנו במלחמתנו עם אויבינו. זה כמובן נחמד וטוב ויפה, אך כולנו יודעים עד כמה זה גם זמני וחולף כענן. גודל השעה היא הכרתנו העמוקה וחוצת המגזרים בצדקת דרכנו, במוסריותנו, במסירות חיילנו הצדיקים והקדושים, בלכידותינו, באהבת האחים והחיים שבנו. זהו 'כח מעשיו הגיד לעמו' הסותם פיות כל המקטרגים והמשטינים עלינו. בתפילה לבשורות טובות ישועות ונחמות.