שלום וברכה ! כייף לחזור מהפגרה ! התגעגענו אליכםן ואלינו מאוד.

ולעניינינו (אם בגבולות עסקינן. נהיה ענייניים רגע). למה לעזאזל כלכך מאתגר לנו עם גבולות ?

עזבו רגע גבולות מול הילדים... מול עצמינו, מול הקולגות, מול בן/ת הזוג, התלמידיםות שלנו/ המשפחה המורחבת/החברים... ?

רונה שיתפה על האישיוז שיש לה עם גבולות כבת - אדם, לאו דווקא כאמא, וכמובן שהכל התחבר לכדי היחסים שלה עם אריאל מילי... כי הכל קשור.

על מה הכל יושב? על חוסר ערך -עצמי? על הרצון שיאהבו אותי? על הוויתור על מי שאני למען האחר? על החשש שאני עושה משהו לא נכון? אולי אני טועה ? או אולי עכשיו זה נוח לומר כן כי בא לי לשתות קפה עם עצמי, אבל מחר פתאום הכן הופך ללא כי אין זמן/נמאס לי ? ואז, הופס ! הילד קולט שיש פה פירצה בגדר... או המחשבות האלה של: מה תגיד הסביבה ?

בקיצור.

איפה עניין הגבולות יושב אצליכםן? נשמח שתשתפו אותנו .

- להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים

- לאינסטגרם