ספר שופטים מסתיים בשני נספחים החוזרים לימי ראשית התקופה, כשהראשון שבהם הוא סיפורו של פסל מיכה.
מחד, מדובר בסיפור מרתק מבחינה ספרותית המהווה את אחד מפסגות אומנות הסיפור במקרא, והחלון העשיר בפרטים שהוא פותח לנו אל העבר הוא כמעט ייחודי בתנ"ך. מאידך, כדרכם של הסיפורים הסוגרים את הספר, מדובר בסיפור קשה ועצוב על אנרכיה, בה גנב קטן ומקולל מייסד מוסד מתחרה למשכן ה' ובו שושלת כוהנים חסרי ייחוס, הלוויים המיוחסים נעזבים לנפשם ומתדרדרים למקומות משפילים, והשבטים שנותרו ללא נחלה פותחים במסעות ביזה ושוד.
הסיפור מהווה זום אין לתחילת התקופה, והוא מנסה להסביר בדרכו מדוע התדרדרנו לתקופת השופטים על כל קשייה. יש בסיפור הזה גם טכניקה ספרותית יוצאת דופן – הוא מצליח לספר כמה קווי עלילה במקביל מבלי שעלילה אחת תאפיל על השנייה, והוא עושה זאת במיומנות יוצאת דופן.
מוזמנים לצלול איתנו לנבכי הסיפור העצוב והמרתק הזה – סיפורו של מיכה הגנב, הנער הלוי המיוחס ואנשי שבט דן חסרי הנחלה.