אלי שרביט מונה לתפקיד ראש השב"כ, וכמה שעות לאחר מכן המינוי בוטל.

כן, ככה זה עובד בדמוקרטיות תוססות - ראש הממשלה קיבל את המנדט מהעם לשנות את דעתו מתי שבא לו. בטח כשמתברר שמישהו יותר שמאלני ממה שהוא חשב.

אבל זה ממש בסדר, לא קרה כלום. כן ראש השב"כ, לא ראש השב"כ, מה כבר קרה? מי ישמע, כאילו זה אירוע משנה חיים...

וואי איזה מסכן הא? בטח כבר התקשר לכל המשפחה והחברים שלו, כל העולם כבר שלח לו הודעות לברך אותו, קיבל מלא מחמאות, אולי איזו מתנה, אולי אפילו הביאו לו עוגה... ואז פתאום הכל נעלם.

וואו. איזה באסה זה בטח.

איך ממשיכים מכאן? איך ממלאים את החלל שנותר? מה עושים עם החור הגדול שנפער בנשמה? מה יכול ליצוק קצת משמעות בחיים חסרי התוחלת האלה? מה יכול לנחם אותנו אחרי ההבנה שהכל לחינם וכולנו הולכים למות?

אה, אני יודע. אני אלחץ פליי ואאזין לקרנף.

יש לכם טיפ לקרנף? ספרו לו במייל:

[email protected]