למה כלכך קשה לנו לקחת אחריות על טעויותינו? גם כהורים בעצמינו, אבל גם כ"ילדים של"... או כ"חברים של"....

אילו רגשות עולים בנו כשמישהו "בא בטענות" על משהו שאנחנו אמרנו או עשינו? - אשמה? כעס? עלבון? רצון להוכיח ?

מה אנחנו היינו רוצים לשמוע/להרגיש מאדם קרוב/הורה שלנו/חבר/ה שעשה משהו שלא היה לנו נעים? שיבקש סליחה? שירגיש אשם?

כמה זה משמעותי עבור אהובינו שניקח אחריות ? מה זה אומר בכלל "לקחת אחריות"? איך זה נראֶה? האם יש זמן נכון ללקיחת אחריות? - תוך כדי/אחרי? ("מה, אבל עברו שלושה ימים... עברה הדרמה... למה לפתוח את זה שוב?").

איך מלמדים את הילדים לקחת אחריות? מה ההבדל בין אחריות לאשְמה, והאם אפשר להגזים עם לקיחת האחריות ?

זה היה פרק יומולדת של רונה.

היא בחרה את הנושא, והסיבה לכך- סוּפּרה בפרק .

תשתפו אותנו איך הרגשתם לפני ההאזנה, ואיך הרגשתם אחריה. תשלחו את הפרק לחברים/הורים/מכרים/שכנים...

מזל טוב רונה !!!

שכל משאלותייך יתגשמו-

א מ ן ! שהחטופים יחזרו הביתה, שחיילנו יהיו בריאים ושלמים, העם שלנו יאהב זה את זו, ושאהובינו יהיו בריאים !

וכמובן - חג חנוכה שמחחחח !!!

להורדת האפליקציה החדשה של הורים בגובה העיניים

⁠⁠לאייפון⁠⁠

⁠⁠לאנדרואיד

להצטרפות⁠ לקבוצה של ״הורים בחברותא״