תגידו? איך אתם עם צעקות?

אתם מהמתפוצצים פנימה? או מהמתפוצצים החוצה? או ש...רגע... זה תלוי - סיטואציה/מקום/מי עומד מולי...?

למה על הילדים והבןת זוג אני צועק/ת , אבל על חברים לא? או למה על נותן שירות כן ועל הילדים לא? ואם היו עוצרים את הזמן בדיוק רגע לפני שהצעקה יוצאת מגרונכם, מה הייתם בוחרים לעשות?

רונה שיתפה שהנטייה שלה היא דווקא להתפוצץ פנימה בדרך כלל, ולקחת את האשמה עליה, אבל כשהיא עם הילדים או עם איתי - יוצאות לה הצעקות לפעמים, ואוי כמה שזה שורף לה בחזה ובגרון. ומה עם האשמה אחרכך? וואי וואי וואי.

ואיתי? איתי צועק על נותני- שירות אבל על חברים או משפחה? הוא דווקא מהמתפוצצים פנימה...

ורבקה? אמממ סקרנים? תאזינו לפרק :)

אז למה אנחנו צועקים? למה לא טוב לנו כשאנחנו צועקים? כשזה עובד למה זה עובד, וכשזה לא עובד למה זה לא עובד? מה הנזקים לאורך זמן? האם יש דבר כזה "צעקות שקטות"?, מה אפשר לעשות במקום "לצעוק"? ובמילים אחרות: כלים כלים כלים ! תנו לנו כלים !!!! וכמובן : מה עושים עם האשמה?

וכמובן אל תשכחו לשתף אותנו מה חשבתם על הפרק, הא?

להורדת האפליקציה החדשה של הורים בגובה העיניים

לאייפון

לאנדרואיד

לקבוצת הווטסאפ שלהורים בגובה העיניים