מצרים, האימפריה שמדרום לארץ ישראל, צרובה בזיכרון הלאומי-דתי של עם ישראל כבית העבדים שממנו נגאלנו. בפרק זה יצאנו לבחון את היחסים בין ממלכת ישראל ויהודה וממלכת מצרים.
תחילה סקרנו במהירות את המניעים האסטרטגיים של הממלכה המצרית להסתגר בארצה או להרחיב את תחום השפעתה צפונה, ואת המגמות האלו לאורך כל ההיסטוריה של ישיבת עם ישראל בארצו.
לאחר מכן עסקנו באינטראקציה עם מצרים בתקופת דוד, שלמה ורחבעם – יחסים שנעו בין ברית למלחמה, וניסינו להסביר השינוי ביחסים.
בחלקו השני של הפרק, עסקנו בהרחבה ביחסים שבין ישראל למצריים בעידן האימפריות הצפוניות (אשור ובבל) במאה השנים האחרונות של ממלכת יהודה – התקופה שבין חזקיהו לצדקיהו. עסקנו רבות בבחירות האסטרטגיות שעמדו בפני המלכים השונים ביהודה, וביחס העקבי של שלל הנביאים למצרים – הקריאה לא להסתמך עליהם. ניסינו לנתח את העמדה העקבית של הנביאים, וראינו שהיא מורכבת משילוב של הבנה גיאופוליטית מעמיקה, ומחשבה מוסרית-רעיונית של התמודדות עם סוגיית הצדק בעולם. כהשלמה לכך, עסקנו בריבוי הנבואות הארוכות על מצרים אצל הנביאים השונים.
אנו מזמינים אתכם לצאת אתנו למסע מעמיק בעקבות יחסי ישראל ומצרים בתנ"ך.