וואו. איזה שבוע.

לא באמת יכולנו לדבר על שום דבר אחר מלבד המלחמה.

המדינה כולה תחת מתקפה, והלב של כולנו רועד ואיכשהו מנסה להחזיק את הילדים יציבים, כשאנחנו לא יציבים בעצמינו.

בפרק הזה עצרנו (ביחד עם שתי מאזינות נפלאות וספונטניות, שקפצו על ההזדמנות לקבל פרק בלייב), רגע לנשום ולשאול את השאלות הגדולות:

איך עונים על שאלות קשות שילדינו שואלים, כשגם לנו אין את התשובות? מה עושים כשהם נחשפים לחדשות במקלט, בטלויזיה, בשיחות של המבוגרים? האם לדברר את ילדינו גם כשלא שואלים כלום?

איך לעזאזל שומרים על כנות מבלי להפחיד, בתוך המציאות האיומה הזאת ? מה עושים כשהמלחמה נוחתת על שינוי גדול בחיים כמו הריון, מעבר דירה, פרידה? איך מתמודדים עם התנהגויות חדשות, כעסים, התפרצויות?

זה פרק שהוא חיבוק לכל מי שמרגיש שהוא לא מצליח להיות ההורה שהוא היה רוצה להיות עכשיו.

שתפו אותנו במחשבותיכם, ושמרו על עצמכם ! הא?

להורדת האפליקציה החדשה של הורים בגובה העיניים

⁠⁠⁠⁠⁠לאייפון⁠⁠⁠⁠⁠

⁠⁠⁠⁠⁠לאנדרואיד⁠⁠⁠⁠⁠

לקבוצת הווטסאפ של ⁠⁠⁠⁠⁠הורים בגובה העיניים