האורחת שלנו הפעם היא נעמה דעי. היא עדיין לא שם שמוכר בכל בית שאוהבים בו ספרות, אבל זה בוודאי יקרה ולא בעתיד הרחוק. ספרה הראשון, ״צערו העתיק של הירח״ היה מועמד לפרס ספיר לספר ביכורים בשנת 2019, וספרה ״ופתאום בוקר״ שראה אור השנה, זיכה אותה בפרס על שם ז׳קלין כהנוב, ובסדרה של ביקורות מחמיאות מאוד. דעי, שהייתה תלמידת אולפנה במעלה אדומים, ובין השאר למדה תסריטאות והשלימה תואר שני בכתיבה יוצרת, היא היום מורה לתנ״ך וספרות ומחנכת בתיכון למדעים ואמנויות בירושלים. היא רואה בעצמה מספרת סיפורים שמגיעה מאותה שושלת של לקטי ביטויים, צורות דיבור ואופני מחשבה, שהיו סופגים הכול ואז יושבים עם אנשי הקהילה שלהם סביב המדורה ומהפנטים אותם בגרסאות שלהם למה שספגו. אין ספק שדעי היא כותבת חכמה וגם מתוחכמת, ומבין השורות בספריה ניכר בבירור מה שהיא גם אומרת בראיון הזה, שהיא מאמינה גדולה ביכולת של הספרות לעורר אמפתיה.

עם נעמה דעי שוחחה דפנה לוי, מעורכות המוסך.

פתיח מוזיקלי: שירה פרבר