איך כותבים על ישראל ועל הישראליות מרחוק, מה מגיע קודם– התוכן או הצורה, האם דמויות ספרותיות חייבות לעבור שינוי פנימי, מה פירוש תהליך חניכה ברומן, מה זה אומר באמת להתבגר, מה הבעיה עם בת' מארץ' מ"נשים קטנות" ודמויות שכמותה?

בפרק 33 ראיינו את הסופרת מאיה ערד. דיברנו איתה על מות הסיפור הקצר ומות הספרות בכלל, על הקאנון הספרותי ועל סגירתו בשנות התשעים, על הקולות החדשים שהחלו להשמע בשדה הספרותי מאז, על הכתיבה על ישראל ועל הישראליות מבחוץ ובה בעת הכי מבפנים, על הקשר בין כתיבת ספרות למחקר אקדמי, על האופן בו מפגש עם חוקרת ספרות יכול לחלץ ממשבר כתיבה, על ההבנה שיכולות להיות סיבות סוציולוגיות למשברים אישיים ומקצועיים ועל אפשרויות הפעולה שנפתחות עם ההגעה להבנה הזו. על קנאה כאחד הרגשות הבסיסיים. עוד דיברנו על העיסוק הרבגוני בצורה הספרותית, על ריבוי קריאות ועל ההבנה שהתבגרות אמיתית תמיד כרוכה בהכרה במגבלות ובהתאמה למציאות.

תודה רבה לד״ר מאיה ערד על השתתפותה בפרק. תודה רבה לפרופ׳ חביבה ישי ולפרופ׳ חיים וייס (המחלקה לספרות עברית) ולפרופ׳ יגאל שוורץ (מכון הקשרים), על תמיכתם הרבה בהסכת. תודה רבה למנהל רדיו BGU ד״ר בוזי רביב על הליווי המסור. תודה רבה לגלי סיטון שייסדה את ההסכת והגישה וערכה את עשרים ושלושת הפרקים הראשונים שלו. 

תודה לזיו גרינברג על הלחנת הפתיח המוזיקלי וביצועו. תודה לארטיום פינדיורין על הקריינות המשובחת. 

תחקיר והנחיה: מעין ראפא וד״ר תמר סתר.

טכנאית אולפן נייד ועריכה: ד״ר תמר סתר.