פרשת הסיום של התורה, עוסקת בעיקרה בתיאור מסע שלא התרחש. תיאור תהלוכת הכניסה והכיבוש של ארץ ישראל, כפי שהייתה צריכה להתרחש, ולא כפי שארעה בפועל. בשעותיו האחרונות, משה 'מכניס' את עם ישראל אל ארץ ישראל, וגם אם הוא עצמו יראה את הארץ רק מנגד, הוא עושה את זה מתוך התרוממות רוח וברכה גדולה.
בפינת ההפטרה, נפגשנו(!) אני ורחל לפשיץ, ולמדנו ביחד חלק משירו של נתן אלתרמן 'אל הפילים', על משה על הר נבו מול הארץ, ועל דרך שסוף אין לה – כי סופי הדרכים המה רק געגוע.