חווית ההרחבה מבקשת במקרים רבים להרחיב עוד ועוד והפחד מפני הצמצום מאפשר לעולם החומר להוביל באופן בלעדי ולעקוף את הרצון הרוחני. עולם החומר כידוע מבקש תוצאה ברורה ככל שניתן או במילים אחרות האדם רוצה להרחיב את דרכי הקיום והמימוש שלו במגוון דרכים על מנת לחוות את השפע החומרי ואת ההצלחה ולהראות אותה לאחרים וכך לקבל אישור לעצמו שהוא מצליח והרי לכם התוצאה. חווית הרחבה היא מבורכת וכולם רוצים וראויים לחוות שפע אבל רבים רוצים לחוות רק את ההרחבה, רוצים לקבע שליטה להפגין כח והרגשת ביטחון.

היקום עובד דרך תנועות של הרחבה וצמצום על מנת לשמור על האיזון שלו ולכן חווית התרחבות נצחית לא מאפשרת לתנועות אחרות להתבטא ולכן גם הצמצום וההסתפקות הם שיעור שיש ללמוד כי יש טעם רב בחוויה אחת שנלמדת בשני כיוונים מנוגדים שבסופו של דבר משלימים את עצמם.

חווית הצמצום נמצאת לכאורה מהעבר השני והיא באה לידי ביטוי בהסתפקות שלעיתים מתבוננת בחווית ההרחבה ונכנסת לדילמה: היא צרה יותר ומוגבלת ולכן גם היא היתה רוצה לחוות התרחבות אבל היא גם יודעת שחווית ההרחבה נוטה לבסוף להצתמצם וחווית הצמצום נוטה להתרחב כי כך פועל הקוסמוס במתח שבין שתי קצוות שהם בחירה שמשקפת את האפשרויות וההתנהלות של הנשמה שרוצה לחוות את חוויותיה באופנים שונים כי זו מהות הלמידה, ההבנה שמעבר לצמצום נמצאת הרחבה וככל שמסתפקים יותר אפשר ללמוד מתינות ומידתיות שעצם ההכרה בה מעוררת חווית הרחבה פנימית שמופנית אל השמיימי והנשגב באמון מלא שכל דבר שתזקקו לו באמת יוגש לכם ללא מאמץ ובמובנים מסוימים אלו הדוגמאות לניצחון הרוח על החומר כי אדם מודע שואף לרכב על עולם החומר ולא שעולם החומר ירכב עליו.

דרך הצמצום וההסתפקות מבקשת לבטא מתינות , דיוק וגישה מצומצמת לכאורה שדוחה את כל מה שלא אמיתי, צבוע, ואשלייתי ומטפחת את עמוד השדרה הרוחני שנשען על האופי האמיתי שמבקש להתגלות, על הרצון , על אמון בתכלית החוויה, על כבוד לבני אדם, כבוד לקיום ולבריאה והגישה הזו מציעה בתוכה את כל המרחב האפשרי,, כך האדם הרוחני נמנע מהשוואה לאחרים ולא מרגיש הפסד כאשר הוא לא משקיע את חייו בחיפוש אחר אפשרויות הרחבה אין סופיות אלא בזיקוק המרחב הפנימי מתוך הצמצום וההסתפקות וזו כנראה הסיבה שרבים מגיבורי הרוח פרשו מהדרך המקובלת ויצאו אל המדבר העצמי של האי וודאות.

בני אדם מפחדים ממחסור , מפחדים להיות תלויים באחרים. ולהיות נזקקים

הפתרון שהם מבקשים הוא הרחבה נצחית כדי לא לפגוש את הפחד

אבל הפחד הוא המנוע שדוחף אותם אל עשייה שבמקרים רבים נעשית דווקא

מתוך חווית המחסור שנושפת בעורפם .

הצמצום וההסתפקות הם הדרך להביט אל הפחד בעיניים ולהגדיר את הצרכים האמיתיים שבתורם מדייקים את הדר ועצם ההסתכלות הזו מרחיבה את הדרך כי היא זו שמגדירה אותה וכאשר אדם צועד בדרך שלו הוא חווה התרחבות כי הוא יודע שהוא על נתיב נכון וכך נבנה בו אמון והוא יכול להביט אל העתיד בתקווה לשיפור של התנאים כי הוא יודע שהוא מאיר את הסימטאות האפלות בתוך עצמו וכאשר הוא פועל כך הפחד נסוג ומפנה את מקומו להתפתחות שמרחיבה את הדרך.

לאתר האינטרנט של תחנת ירח

לערוץ יוטיוב של תחנת ירח

לאינסטגרם של תחנת ירח