מכירים את זה שאנחנו שמים גבול? יפה. אז אותו הדבר רק - הילד. הופה. באג במערכת. מה עושים? ניתן פה כמה דוגמאות רנדומליות אך יומיומיות ל"לא" שהילד אומר/מבקש/צועק לנו.

אז למשל: כשהוא לא רוצה שיגעו בו/ינשקו/יחבקו, כשהוא לא רוצה לעשות משהו שצריך לעשות (צחצוח שיניים,הליכה לרופא), כשהוא לא רוצה לעשות משהו שמנומס לעשות (כגון: סליחה,בבקשה,להגיד תודה על מתנה שקנו לו,להגיד להתראות לדודה וכו),כשהוא פתאום מחזל"ש תוכנית שקבענו (ים, הליכה לחבר, פארק,לארח), מה קורה כשאנחנו לא לוקחים את בקשתו ברצינות - כי הוא ילד,כשההורה מדבר על נושא שהילד מבקש לא לדבר עליו, ומה בדבר - על לדבר מעל ראשו כאילו הוא לא נוכח בחדר... ? גם על זה דיברנו. המון זוויות מעניינות עלו...

אז איפה הגבול שלנו עובר? איפה הלכבד אותם נכנס לסיפור? איפה לשחרר? איפה להתעקש למען ביטחונם ובריאותם?

נשתמע בפרק

לינק להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים