אז מה קרה לילד המתוק שבא איתנו ממקום למקום, זה שזרם איתנו, הקשיב לנו, זה שלא היו לו רצונות יותר מהרצונות הבסיסיים כמו לאכול, לישון, לעשות צרכים, חם לי , קר לי.... ככה שקל היה לנחש מה רצה ? אה ? (פאוזה). פתאום, ביום בהיר, מתעורר בבוקר שד טזמני נחוש שפוגש לראשונה גבול. "מה? מי אתם שתציבו לי גבול הורים? חוצפה!" לפעמים אפילו מרגיש שהתפתחה לה מעין מוטציה של הילד שלנו, שהפכה מרך חמוד למפלצת טנטרומים שמתאכזבת מאתנו ברמה של : מה לעזאזל אתם לא מבינים ??? מה??? אה, ואיך לא דיברנו על ההשתטחויות בסופר? במגרש החנייה? על המדרכה? אצל השכנה ?

אז כמה לזרום עם הרצונות שלהם? מתי להציב גבול? מתי לשחרר? איך כדאי לנהוג איתם בזמן הטנטרום (ממליצים לכםן להאזין גם לפרק מספר 1 על טנטרומים, כדי שתקבלו את כל התמונה)

בהצלחה !

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים

להרשמה לסדנת ״אני כאן״ של רונה ואננדה