מתי הפכנו את העבודה לקדושה ואת הבטלה לגנאי, והאם בכלל היה רגע כזה בספרות העברית שבו הבטלה לא נחשבה למגונה? מדוע הרצון לבטלה בולט בעיקר בקרב סופרות ישראליות יותר מאשר בקרב סופרים ישראלים? 

בפרק התשיעי של "ספרות זה הקול" אירחנו את ד״ר יואב רונאל: פוסט-דוקטורנט במחלקה לספרות עברית (בהנחיית: פרופ׳ יגאל שוורץ ופרופ׳ חנה סוקר-שווגר), ומרצה בבצלאל, שענה על שאלות אלה ועוד בצורה חכמה ומרתקת.

דיברנו איתו על אבטלה ובטלה בספרות העברית והישראלית (וגם על ״מובי דיק״!), על תופעת הפרישות שזיהה אצל סופרות ישראליות בשנים האחרונות, ועל פנאי, משמעות ותשוקה קיומית בספרות ובכלל, ובכך התגלתה תשוקתו האמיתית של יואב, שאותה הוא מטפח, למרבה הפרדוקסליות, ביצרנות גבוהה.

תודה רבה ליואב על השתתפותו בפרק, לפרופ' חיים וייס על תמיכתו הרבה בהסכת, לד״ר בוזי רביב על התמיכה הטכנית, וליפתח אשכנזי, שייסד את ההסכת עם גלי סיטון, הגיש, הפיק, ערך וליווה את צעדיו הראשונים בעולם.