סיפורו של יפתח מהווה את נקודת השפל הרעיונית ברצף סיפורי השופטים שבספר. זהו סיפור הנפתח בהקדמה כללית הממחישה את מצבו המורכב של עם ישראל, ואת הפירוד הגדול בו הוא שרוי. גם הסיפור עצמו ממחיש בצורה עמוקה את הפירוד הזה – בין אח לאחיו, בין שבט לשבט ובין שני עברי הירדן, סיפור שמתחיל במלחמת אחים קטנה בבית גלעד, ומסתיים במלחמת אחים גדולה בין יושבי הגלעד לשבט אפרים.
והנה מתברר שדווקא בנקודת השפל הזו, מתחיל תהליך עומק שילך ויתעצם עד ימיו של שמואל, ויביא לאיחוד גדול של כלל העם – איחוד שמתחיל בגיבוש דתי אבל משפיע גם על המצב הלאומי. נכיר את מחולל התהליך – ככל הנראה מדובר בנביא מסתורי ששמו לא הוזכר בספר אך טביעות אצבעותיו ניכרות בו.
נתייחס גם לסיפור הנדר הגורלי שנדר יפתח ולדו שיח הדיפלומטי המרתק שבין שליחי יפתח לשליחי מלך בני עמון – דו שיח שמשלמד אותנו רבות על תפיסת עצמתו של אלוהי ישראל כפי שהיא ניכרת מדברי יפתח.