הנביא מיכה מזמן את עם ישראל למשפט עם הקב"ה, שבמרכזו טענות חריפות על התנהגות העם ההולך בדרכי הגויים. במהלך הטיעונים הוא מזכיר את סיפור בלק ומבקש ללמוד ממנו לקח לדורות. אולם באמצע המשפט מתחלף התיאור לתנועה של תיקון ותשובה, ובמקום עונשים מגיעה הצהרה מה דורש ה' מן האדם.

ההפטרה היא מעשה של אומנות, והבחירה להתחיל או לסיים אותה בנקודה מסוימת משנה את המשמעות של הסיפור. דוגמה יפה לכך יש בהפטרת חוקת המספרת על יפתח. בפשט המקרא דמותו מורכבת, שכן לצד הישועה הגדולה ורוח ה' שהייתה בקרבו הוא נודר על הקרבת בתו ויוצא למלחמת אחים עם שבט אפרים. ומה קורה בהפטרה? אם נשים לב היכן היא מסתיימת, נראה שבהפטרה מוצג רק החיובי שבפועלו ומושמטות את הבעיות שבהתנהלותו.

פרשת פותחת במעשה המנורה, וההפטרה עוסקת בחזון המנורה שבספר זכריה. נבואה זו היא גם ההפטרה לשבת חנוכה, וכבר עיינו בה אז. כעת מובא כאן שוב השיעור מחנוכה.

מדוע צריך לספר כיצד נולד שמשון? וכיצד הדבר משפיע על הבנת דמותו של השופט משבט דן? מתוך עיון בסיפור תיפתח מחדש שאלת הגבורה, והיא תשמש מפתח למחזור הסיפורים כולו. השיעור גם יעסוק בנזירות המופיעה בפרשה ובגללה נבחרה דווקא הפטרה זו. נעמוד על התופעה הייחודית של נזירות עולם בשבטי אפרים ומנשה, ועל הסיבה שבגללה שמשון חייב להיות נזיר.

בעלי ההפטרות צירפו שתי נבואות יחד להפטרה אחת, והוסיפו עוד פסוק אחד מהנבואה השלישית, וכך נוצרה הפטרה שהיא מעין מדרש לפרשה. הקשר לפרשת בחקותי ברור: בשתיהן עוסקים בשמירת הברית ובשכרה, ובעונשים הבאים בעקבות הפרת הברית. אבל ירמיהו תורם שפה חדשה, אישית יותר ומנוסחת בשפת האמונה. בכך הוא מציג שפה שונה מן התורה, אך גם שונה מזו של תהלים פרק א.

סוף ספר יחזקאל עוסק בתיאור עתידי של המקדש ושל החיים בארץ ישראל, וזאת כחלק מקובץ נבואות נחמה. המטרה היא בראש ובראשונה לעודד את הגולים ולהפיח בעצמות היבשות רוח חיים. המטרה השניה, היא לנסח את המערכת המקדשית הראויה בזמן הגאולה, וכחלק מהמבנה החדש תחול תמורה גם בחוקי הכהונה. בשיעורנו ננסה להבין מיהם הכהנים הנבחרים ומדוע דווקא הם נבחרו, נעסוק בשאלת הפער שבין הנאמר בנבואת יחזקאל לדיני התורה על דרך גישת התמורות, ונברר מה הסיבה לתמורה.

לעיתים ההפטרה היא מדרש של הפרשה, והפעם נפגוש שני מדרשים: המנהג הספרדי להפטיר בסקירה ההיסטורית הייחודית שביחזקאל כ, והמנהג האשכנזי להפטיר בעמוס ט העוסק במעמד עם ישראל. התורה דורשת "קדושים תהיו", ובהמשך מזהירה שאם יחטאו ישראל – הארץ תקיא אותם. והנה עמוס ויחזקאל מנסחים באופן שונה מה המקום של עם ישראל אצל הקב"ה, ומתוך כך מתארים את הגלות שתבוא עליו אם יחטא, ומסבירים באופן הפוך מדוע תהיה גאולה.