פרסי ג'קסון

הכותרת אומרת הכל לא?

מכירים את הסצנה הזאת שהגיבור כמעט מת, הוא עוצם את העיניים מישהו בוכה ואז הוא מתעורר בצורה דרמטית מידי וצפויה בערך באותה מידה.

אני מחכה לסרט שיהרוג את הגיבור פשוט. אם הקרב היה כל כך רציני אז שימות כבר, כולם בטוחים שאתה מת מה נזכרת להתעורר?

לא עפתי על זה חוץ מזה פרק גרוע, כאילו ממש שנאתי כל רגע יותר מבדרך כלל.

למה אתם עדיין כאן? לכו תכינו את גרגמל מעיסת נייר. עיסת נייר זה מגניב.

אז הכל התחיל ב-2005 היילי ריידן רצה סיפור לפני השינה, ילד בעייתי מה אני אגיד. ריק - שלא היה מודע לכך שעוד כמה שנים הוא יסתובב עם ילד חסר ביטחון בשם מורטי - המציא סיפור ככה על המקום.

מאוחר יותר הוא כתב אותו וככה נולד פרסי ג׳קסון אנבת׳ והחבר המגניב שלהם עם הסניקרס המעופפות.

ריק ריידן בעצמו מספר על התקופה שלו כחניך בבני עקיבא ואומר: ״לפעמים אתה חניך, לפעמים אתה מדריך, ולפעמים אין לך יעוד אמיתי בחיים אז אתה קומונרית״

הכל מבוסס על מקורות אמינים אל תטרחו לבדוק.

הפרק הצלחתי לבעוט במצלמה איזה חמש פעמים. כן אני יודע מדובר בהישג מרשים אבל מה שעוד יותר מרשים זה העובדה שהפרק הזה יצא בסוף.

אז מה היה לנו בפרק פרסי אנבת׳ והעז יוצאים לקמפינג. הם עצובים רטובים ורעבים ממש כמוני אחרי המלחמה שלי באריה של ויטמינצ׳יק.

מסתבר שריק ריידן היה חניך בבני עקיבא, אני יודע זה נשמע מוזר אבל זה כלום לעומת הרגע שגיליתי שאין ויטמינים בתרכיז האדום האגדי הזה.

יצא לכם פעם ללכת ביער חשוך אחרי שנמלטתם מאוטובוס שהתפוצץ? מצוין אני מבין שלכולכם הייתה ילדות טראומטית.

עכשיו אמצע הלילה ואתם מבחינים באור איפה שלא אמור להיות אור. אם המחשבה שעולה לכם לראש וואי ציז'בורגר, תמצאו לכם מחנה חצויים לקיץ הקרוב בבקשה.

אפשר לומר הרבה דברים על פרסי אבל מטומטם הוא כן.

אנבת' לא יעילה, וזה קצת חבל. כי היא לא כל כך מעצבנת הפרק ככה שלא ברור לי מה התפקיד שלה.

גרובר זה גרובר אין מה להסביר.

זוכרים את הבחור המוזר מפרק 7 אז הוא חזר ואיתו השעשועון האהוב היא סבבה והכל אבל..

קוראים לו אריאל, הוא שותה כל יום ליטר של קפה ואין לו אפילו ספר אחד של הארי פוטר בבית.

אתם בטח אומרים לעצמכם, דורון אתה כל כך הרבה יותר טוב ממנו למה אתה בכלל חבר שלו?! ובכן אני גם מברר את העניין.

אז מי בא איתי לצוד אנטילופות?

לחרב שלי קוראים מנשה.

אני חושב שזה הפרק הכי מצחיק שלי עד עכשיו, סביר להניח שלא אבל תפרגנו.

אנבת' גרובר ופרסי יוצאים ממחנה החצויים אל העולם המסוכן שבחוץ. פחות מסוכן מעוגיות חיוכים עצובות, אבל מסוכן מספיק כדי לכתוב על זה ספר,

לוק נותן לפרסי סניקרס עם כנפיים כי הוא פראייר. תראו לי בנאדם שפוי בדעתו שהיה מוותר על נעליים מעופפות.

אנבת' מתנשפת אחרי החיבוק פרידה מלוק, מה שמביא אותי למסקנה ההגיונית היחידה: היא רצה עשר קילומטר לפני זה.

הפרק מתחלק לשלושה חלקים:

למה אני שונא מעריצים.

למה אנשים לא יודעים לכתוב.

ולמה לעשות פודקאסט נראה כל כך קשה.

אזהרת טריגר: אנימה

את הפרק הזה הקלטתי על שעתיים שעות שינה, ככה שחצי מההקלטה מיצמצתי מול המצלמה בניסיון להבין למה אני עושה את זה לעצמי.

פרסי ממשיך להסתבך בצרות והפעם שברק של זאוס נגנב החשד נופל עליו. אם תוך עשרה ימים פיסת הארד השמימי לא תשוב לאולימפוס כולם יעברו התלקחות ספונטנית, היידד!

בסוף הפרק מתגבשת החבורה שלנו אנבת' פרסי וג'ו מבזוקה יוצאים להציל את העולם.

יש לי חבר. קוראים לו אמיתי. הוא בנאדם ממש ישיר ואמיתי. הבנתם? כאילו זה גם השם שלו, בטח כיף איתי במסיבות.

זו פעם ראשונה שיש לנו אורח בפודקאסט אז תתנהגו יפה. אולי יהיה עוד, אולי לא, זה תלוי מתי תפרוץ מלחמת העולם השלישית.

אגב: לגבי מי שביקש שאני אזכיר אותו בפרק לא שכחתי, פרק הבא עלי.

אני לא יודע מה איתכם מאז שאני זוכר את עצמי שיחקנו תפוס את הדגל, אומנם במקרה שלנו הדגל היה סנדל שורש כחול אבל לא ניתפס לקטנות.

לא היו לנו חרבות אבל זה לא מנע ממנו לנסות להרוג אחד את השני, לא היו לנו קסדות וזה כן מנע ממנו להיראות מגניבים.

בדרך כלל המשחק הסתיים שהסנדל התאחד עם בעליו המאושרים או שמישהו שבר את היד.

למזלנו היה לנו דמיון אז דמיינו שיש לנו טלפונים ואנחנו יכולים להתעלם אחד מהשני באלגנטיות .