יום חמישי, ה-12 בנובמבר, 1976. ערב סתווי קריר בפרבר שנחשב, עד לאותו לילה, לבטוח לחלוטין. תסתכלו רגע על התמונה של ריצ'רד. היא צולמה רק שבועות ספורים לפני האירוע. הוא נראה שם כמו התגלמות הנורמליות של אמצע שנות השבעים: מבט רגוע, שיער גולש, שפם מטופח. שכן שקט שאומר שלום מנומס במכולת. אף אחד לא יכול היה לנחש מה מסתתר מאחורי החזות הזו.אבל הכתובת, כך יעידו השכנים מאוחר יותר, הייתה על הקיר. בשעה 22:15, מוקד המשטרה קיבל את השיחה הראשונה. השכנים דיווחו על "רעש עמום של מריבה משפחתית" הבוקע מביתו של השכן. קולות של ויכוח שהלך והסלים, עד שפתאום השתררה דממה.כשכוחות ההצלה פרצו את הדלת בחצות, הם גילו שהפער בין התמונה הנורמטיבית של ריצ'רד לבין המציאות היה בלתי נתפס. הבית השקט הפך לזירת אימה. הקירות, שעד לפני רגע היו לבנים ונקיים, היו מכוסים כעת בדם ובסימני שריטות פראיות, עדות אילמת למאבק אלים וחסר מעצורים.אם אתם אוהבים פשע אמיתי, רוצחים סדרתיים, סיפורי אימה מבוססי מציאות, ותחקירים עמוקים זה פרק שלא תרצו לפספס.

תיאור הפרק:בעיירה המנומנת פליינפילד שבוויסקונסין, איש לא שיער מה מתרחש בביתו המוזנח של החקלאי הבודד. הוא היה ההשראה לנבלים הגדולים ביותר בתולדות הקולנוע מ"פסיכו" ועד "המנסרים מטקסס" אבל המציאות הייתה מחרידה הרבה יותר מכל תסריט.

בפרק זה של פשע בתשע (עונה 3 פרק 3), אנחנו צוללים אל סיפורו של אד גין, האיש שזכה לכינוי המצמרר "הקצב מפליינפילד". נחזור אל רגעי חשיפת הזוועות בחווה, ננסה להבין את הפסיכולוגיה שמאחורי המעשים, ונראה כיצד הפך רוצח בודד לאייקון אימה תרבותי שלא נשכח.

האזנה מצמררת.

ב־1 ביוני 1981 , גבר ששהה במלון בשם ברר ראביט מוטל בשיקגו, הלך לשטח שהיה מאחורי המוטל כדי לעשן סיגריה, כשהוא בא להדליק את האש הוא לפתע מתחיל להריח ריח נוראי שמושך את תשומת הלב שלו. לאט לאט כשהוא הגיב לכיוון הריח, הוא זיהה משהו שוכב מאחורי אחד העצים. הריח התגבר ונהייה יותור מסריח, ככל שהוא ושם הוא ראה על הדשא הירוק גופה של אישה, שכנראה הסריחה כבר כמה כמה מריקבון מתקדם. המשטרה הוזעקה למקום, והחוקרים הגיעו לזירה. אבל מה שהם ראו בזירה היה מטריד ביותרפשע בתשע עונה 3.

ב־4 באפריל 1994, קצת אחרי השעה אחת־עשרה בבוקר, המשטרה דפקה על דלת של בית בעל שתי קומות ברחוב קרומוול 25 בגלוסטר באנגליה. מבחוץ הכול נראה רגיל. מבפנים סודות של שנים עמדו להיחשף.

שכנים סיפרו על היעלמויות מוזרות, שמועות על ילדה שנעלמה מהמשפחה עצמה, ועל חדרים בבית שאף אחד לא הורשה להיכנס אליהם. כשהשוטרים התחילו לחפור, הזמן עצר מלכת והאמת שנמצאה מתחת לרצפה טלטלה את בריטניה כולה.

זהו הסיפור של פרד ורוז ווסט זוג שהפך את הבית שלהם למשהו שאף אחד לא יכול היה לדמיין.

אדמונד קמפר, או "הענק הנחמד," הוא אחד הרוצחים הסדרתיים הכי מצמררים שידעה ארה"ב. בשנות ה-70, הוא התחיל במסע רצח שהתחיל בהוריו והמשיך לסטודנטיות צעירות. קמפר, שניחן באינטליגנציה יוצאת דופן, השתמש בקסם האישי שלו כדי לזכות באמון הקורבנות – ואז פעל באכזריות לא נתפסת.

כת "ילדי תל הנמלים" בקנדה, שהוקמה על ידי רוש ת'ריאולט בשנות ה-70, היא אחד הסיפורים הכי מזעזעים של כתות בעולם. רוש, מנהיג כריזמטי ומסוכן, הצליח לשכנע את חסידיו שהוא שליח אלוהי. הם חיו בקהילה מבודדת ביער, שם שלט ביד רמה – באכזריות, אלימות וטקסים חולניים. חברי הכת סבלו מהתעללויות קשות, ורוש אף אחראי למותם של כמה מהם.

ג'ו מטני, אחד הרוצחים הסדרתיים הכי מצמררים בארה"ב, היה הרבה יותר מסתם פושע – הוא הפך את מעשיו לחלום בלהות. בשנות ה-90, בבולטימור, הוא רצח קורבנות בצורה אכזרית, אבל החלק הכי מזעזע? הוא טען שגופותיהם הפכו ל"מרכיב סודי" בהמבורגרים שמכר בעגלת אוכל רחוב.

ג'ק אונטרווגר, סיפורו של רוצח שהפך לסמל תרבות, הוא אחד המקרים המטורפים ביותר בהיסטוריה. אחרי שישב בכלא על רצח, כתב ספרים ונהיה דמות מוכרת באוסטריה, שכנע את כולם ששינה את דרכו. אבל האמת? בזמן שהעולם התפעל מהשיקום שלו, ג'ק המשיך לרצוח – בעיקר נשים. הוא ניצל את המעמד שלו כעיתונאי כדי לטייל ולעקוב אחרי הקורבנות שלו.

ה.ה. הולמס, שנחשב לאחד הרוצחים הסדרתיים הראשונים בארה"ב, היה הרבה יותר ממפלצת – הוא היה גאון של תחבולות אפלות. בסוף המאה ה-19 הוא בנה בשיקגו מלון שכונה "טירת הרצח", עם מעברים סודיים וחדרי עינויים. הוא פיתה אורחים תמימים, בעיקר נשים צעירות, אל תוך המלכודת שלו – ושם הם נעלמו.

דין קורל, שכולם קראו לו "הקנדימן", היה נראה כמו הבחור הכי נחמד בשכונה, אבל מאחורי החיוך הסתתר סיפור אימה. בין 1970 ל-1973 הוא פיתה נערים לביתו ביוסטון, טקסס, בעזרת ממתקים והבטחות, ושם ביצע פשעים מזעזעים. הוא חטף, עינה ורצח לפחות 28 נערים בעזרת שני שותפים.