Psychology of the Daf Maseches Eruvin

The Daf from a Psychological Perspective

For Mareh Mekomos Click Below

מַתְנִי׳ נִתְגַּלְגֵּל חוּץ לַתְּחוּם, נָפַל עָלָיו גַּל אוֹ נִשְׂרַף, תְּרוּמָה וְנִטְמֵאת מִבְּעוֹד יוֹם — אֵינוֹ עֵירוּב. מִשֶּׁחָשֵׁיכָה — הֲרֵי זֶה עֵירוּב. אִם סָפֵק, רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמְרִים: הֲרֵי זֶה חַמָּר גַּמָּל.

Rabbi Meir and Rabbi Yehuda say: This person is in the position of both a donkey driver, who must prod the animal from behind, and a camel driver, who must lead the animal from the front

This idiom refers to a person pulled in two directions. That is, one must pull a camel and push a donkey, and one cannot be in two places at the same time.

In relationships, loyalty binds are difficult. Usually, when one tries to make “both sides happy”, the person stuck in the middle earns hatred and resentment from both sides instead of appreciation. Common loyalty binds are:

One parent being concerned about how a child is being treated by the other parent. To protect the child, it feels like one must undermine the spouse. To protect the dignity of the spouse, one may end up being too passive in regard to the child’s emotional health.

Your spouse is being mistreated by one of your parents, or your parents are being mistreated by your spouse. To side with, or protect one party, will inevitably disrespect the other.

G-d and a loved one. If your moral and religious dictates require certain actions or abstentions on your part, but this involves hurting a loved one, it is painful. For example, a close loved one is marrying somebody who is forbidden to marry to go to the wedding might be seen as condoning the sin, to not go to the wedding is an act of betrayal.

Employer and employee. Sometimes your workplace expects of you to perform acts of dubious morality. It is big enough to be wrong but small enough for it to be considered relatively harmless. Those situations are hard to negotiate. To refuse to perform can cause you a loss of your job, to go along with it is a loss of your soul.

What are options are available? It is ok to be in a situation that may have no easy answer. It is important to be honest and self-aware that you are in an unbearable bind, and accept that you will be handling the situation imperfectly and poorly in the interim as you may be forced by circumstances to choose between two equally unappealing options. The next step is to find a time to consider if there are any nuanced solutions, and if they involve religious and moral conflicts to seek guidance that is competent and empathic. The third step is to clearly state to both parties, possibly even together at the same time, that you feel love and loyalty for both, and at times find yourself having to unfairly choose. You can ask each of these parties if they have any suggestions for how these loyalty binds should be handled, thereby adjusting some of the responsibility off your shoulders and involving the other parties in the problem. And finally, after all is said and done, you may need to make a decision, inform the parties, and consistently stick with it.

For example, one may say to parents, “Though I love you both dearly, I cannot allow this to ruin my marriage. If you are not able to do so, I will have to support my spouse no matter if s/he is right or wrong. If you hurt my spouse you hurt me.

Or in regard to a parenting disagreement. One should never undermine a parent in front of the child, unless there is immediate and significant danger to the child. Ideally, in private the spouse needs to be told, “I did everything I could not to undermine you. It was painful because I think your approach is doing harm. I am willing to brainstorm and/or go to a third party to work out our parenting differences but I must do everything I can not to be stuck in a bind. I do not want to betray you or my child.”

When it comes to religious matters, sometimes it just is not possible to be faithful to religious dictates and to a loved one. It is worth seeking the most compassionate and competent halakhic guidance, and at the same time not every matter is solvable. It is important to reflect on the idea that to be religious means ironically to exercise choice. Though the religious person may feel he or she has no choice, it is not true.

Indeed, there is no such thing as religion without sacrifice. We try to minimize needless suffering and needless sacrifice, but the essence of religion, no matter which religion it is, even if it is serving the Baal, must involve making a voluntary decision to offer or withhold a personal object or desire in deference or dedication to the deity. If you find yourself in a position where you are called upon to make a sacrifice, consider your attitude toward it, so whatever you will do, it will be the most meaningful.

The Daf from a Psychological Perspective

For Mareh Mekomos Click Below

רְשׁוּת הַיָּחִיד עוֹלָה עַד לָרָקִיעַ, וְכִי הֵיכִי דְּסָלְקָא לְעֵיל, הָכִי נָמֵי דְּנָחֲתָא לְתַחַת. וְאֶלָּא דְּקָאֵי בִּרְשׁוּת הָרַבִּים.

it is obvious, for the private domain ascends to the sky, and just as it ascends upward, so too, it descends downward to the bottom of the pit, even if it is more than ten handbreadths deep. Rather, we must say that the pit is situated in the public domain.

שם משמואל שבועות 5:35

והנה מה שטומאת מת בוקעת ועולה פירש כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שאף שכחות הרעות עלמא דפרודא אין בהם מדה זו, והוא מדת הקדושה כאמרם ז"ל רשות היחיד עולה עד לרקיע ורה"ר אינה תופסת אלא עד עשרה, מ"מ באשר הי' שורה מקודם נשמה קדושה שיש בה ענין רה"י שעולה עד לרקיע ע"כ שכשנתרוקנה ממנו שורה ג"כ כח רע לעומתה ממש ובוקעת ועולה עד לרקיע, עכ"ד. ולפי האמור גם אנו נאמר בנ"ד שהוא בהיפוך שמגודל וחומר האיסור שנתהוה בפגול ונותר הבא לעומת הקדושה שהיתה בו מקודם יובן מעלת הקדושה שהיתה בו מקודם, וכמו שהאיסור שנתהוה הוא איסור כרת המכרית את הנפש משורשה כענף הנכרת מהאילן, מובן שקדושה שהיתה בו מעיקרא סגולתה לקשר הנפש בשורשה היפוך כרת, והוא כעין שכתב הרמב"ם בפי' המשניות שמעונשן של עבירות אתה למד מתן שכרן של מצות:

שם ויקהל 8:6

והנה ידוע טעם זוה"ק בטומאת מת שכחות הטומאה מתדבקין במקום שנתרוקן מנשמה הקדושה, וכ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה הגיד שמזה בא שטומאת מת בוקעת ועולה עד לרקיע, אף שרה"ר עלמא דפרודא מקום החיצונים אינה תופסת מקום אלא עד עשרה, הטעם הוא מפני שכחות הטומאה הם לעומת כח הנשמה שהי' בו מקודם וקדושה שהיא רשות היחיד עולה עד לרקיע, עכ"ד, ויש לומר דוגמת זה אחר שמרע"ה הי' בקרב ישראל דוגמת נשמה בגוף ובעת נתינת הלוחות הי' מוכרח להסתלק ולהתרומם מקרבם כנ"ל, ויש להוסיף בה דברים עפ"י דברי הזוה"ק (קצ"ז.) דכלהו שמים לא יכלין למסבל אפי' גרעונא כחרדל מגופא דהאי עלמא, ובח"א (ד':) מאן יהיב הכא בר נש לביש מדא דההוא עלמא עיי"ש, וע"כ בעוד הי' מרע"ה בקרב ישראל כנשמה בגוף, חיבורו עם ישראל הי' מונע אותו מהדביקות הנכבד כנ"ל, וע"כ י"ל דלאחר שנסתלק ונתרומם מרע"ה מקרבם המאחדם בקדושה, נשארו מעין גוף בלי נשמה, ובמקום כחו של מרע"ה שהי' מקודם בקרבם שהי' כוללם יחד ומאחדם ומאספם, נדבקו בהם כחות חיצונים ורוח עועים לעומתו שגרם חיבור רע גדול מאד, והוא שתוקפם להתחבר ולקשור קשר מרידה ולהרוג את חור ולהקהל על אהרן:

שם שמיני 4:3

ונראה דהנה טעם הזוה"ק בטומאת מת ידוע שהוא מחמת שבכל דבר שנתרוקן ממנו קדושה מתאוין כחות הטומאה לדבוק בו, ע"כ מתדבקין כחות הטומאה בגוף מת שנתרוקן ממנו נשמה הקדושה, וכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הגיד שלכן טומאה בוקעת ועולה עד לרקיע אף שזה ענין גבוה כאמרם ז"ל רשות היחיד עולה עד לרקיע, ורה"ר אינה תופסת אלא עד עשרה, ורה"י הוא בקדושה ורה"ר הוא בחיצוניות

The concept that a private domain rises infinitely and a public domain only 10 tefachim is understood by the Shem MeShmuel as a mystical concept. The private domain is considered representative all of the powers of purity, while the public domain which represents Randomness and chaos is representative of the impure satanic evil powers. However, there is an anomaly. The impurity of a corpse also extends infinitely upward. This is explained by the fact that it originally contained the powers of purity, after all having once housed a human being. This speaks to the concept, unfortunately, that the greater Powers one has the greater one can fall as well. In a broader sense this is known as Enantiodromia; the tendency of all existence in this world to oscillate between two poles..

Enantiodromia

The idea of opposites in this world was first noted by the Greek philosophers, and later used in psychological terms by the psychoanalyst Carl Jung: Happy - Sad, Hot-Cold, Good-Evil, pure-impure and Life-Death. Is it an accident that opposites occur? Is it an Inevitable construct of intelligence that we project onto figment of our imagination or does it truly represent something fundamental an inescapable about the essence of everything? If it is real, and not just a construct, this speaks of design and purpose. This means all we do, and all that we do not do, relate to this process. Either you are one or another, either you are good or evil, either you are dead or alive. I don’t mean black-and-white thinking, I mean we cannot help but choose sides in our path in life. The fact that opposites exist in contradistinction to each other means that there is a path -- and a path must be chosen. To ignore his, would be to ignore The fabric of reality. The most dangerous Blindspot indeed.

The Daf from a Psychological Perspective

For Mareh Mekomos Click Below

דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִצְוֹת לָאו לֵיהָנוֹת נִיתְּנוּ

The Gemara answers that Rava could have said to you: If they hold that one may establish an eiruv only for the sake of a mitzva, all would agree that the eiruv may be placed on a grave because mitzvot were not given for benefit.

The Maharal in Tiferes Yisrael beginning with chapter Four deeply develops the idea of מִצְוֹת לָאו לֵיהָנוֹת נִיתְּנוּ mitzvot were not given for benefit. He foes way beyond the concept that one cannot know the reasons for the mitzvos. He takes the Gemara in Berachos 34b to its literal extreme, that even mitzvos such as sending the mother bird away which appear to be out of mercy, are NOT what they appear. He vehemently argues with the Rambam’s position on this in the Guide III:38, but even takes issue with Ramban on chumash who somewhat relates the mitzvah to mercy.

He explains, Bereshis Rabbah (1) tells us Hashem looked at the Torah and made the world. This means, the Torah does not tell us how to live in the world, but rather the world tells us how to live the Torah. Meaning, the mitzvah of sending the mother bird away is not to help the bird, or even to help man. Instead the bird was a creation to support the mitzvah. In other words, the Torah represents a deep truth that has many expressions. One facet of this is the physical world. Another facet of this is that the mitzvos benefit humans and bring goodness. But even the goodness is not the true reason, it is only a side effect of the ultimate truth of the Torah. The Torah is, “one plus one equals two”, it is a fact of the universe. In fact, even “one plus one equals two” is a mere side effect of a deeper truth to the Torah.

Thus when it says in Mishna Makkos (3:16):

רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר, רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מב) יְיָ חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר:

Rabbi Hananiah ben Akashia says: “The Holy Blessed One, desired to make Israel worthy, therefore He gave them much Torah [to study] and many commandments [to perform]: for it is says, “The Lord desires [his servant’s] vindication, that he may magnify and glorify [His] teaching” (Isaiah 42).

The point is, not that Hashem merely wanted to be good to us. Maharal argues, if that was so, Hashem would give us less mitzvos in order to make it easier on us. Rather, every mitzvah is specifically needed and representative of an immutable absolute truth. Hashem gave us the mitzvos so we can have a chance at being part of that truth. The goodness of the Torah is a dimension and a side effect, not the point. The point is something bigger and more true than we can grasp.

This is a difficult concept and I hope I gave it some justice. I urge the reader to study the original Maharal inside -- it is only 70 chapters long 😀

The Daf from a Psychological Perspective

For Mareh Mekomos Click Below

בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי?... נִיחָא לֵיהּ לְחָבֵר דְּלֶיעֱבֵד עַם הָאָרֶץ אִיסּוּרָא רַבָּה, וְאִיהוּ אֲפִילּוּ אִיסּוּרָא קַלִּילָא לָא לֶיעֱבֵד.

ישמח משה כי תשא ג

וכדי להבין דברי חכמים וחידותם, אקדים לפרש הגמרא בפסחים (דף נ"ג ע"ב) שלח ליה שמעון בן שטח אלמלא תודוס אתה גוזרני עליך נידוי שאתה קרוב להאכיל קדשים בחוץ. איבעי להו תודוס איש רומא גברא רבה הוא, או בעל אגריפון הוי. תא שמע ועוד זו דרש תודוס איש רומא מה ראו חנניא מישאל ועזריה שמסרו עצמן על קידוש השם לכבשן האש, נשאו קל וחומר בעצמן מצפרדעים, ומה צפרדעים שאין מציוון על קדושת השם כתיב בהו (שמות ז כח) ובאו בביתך וגו', אנו שמציוון על קידוש השם על אחת כמה וכמה, עד כאן. והנה יש לדקדק (א), האיך מוכח מכאן שהיה גברא רבה דבעי הגמרא למפשט מהכא. (ב), דקאמר עוד זו דרש, מכלל שדרש עוד איזה דרוש אחר, ואם כן אמאי לא הביא היא שדרש חוץ לזה. (ג), נשאו קל וחומר בעצמן, תיבת בעצמן הוא אך למותר. והנ"ל דהנה התוספת (ד"ה מה) הקשו שם על פירוש רש"י (ד"ה מה) דפירש מה ראו שלא דרשו וחי בהם (ויקרא יח ה), ולא שימות בהם (יומא פ"ה ע"ב), וז"ל: וקשה דהא בפרהסיא הוי, ולכולי עלמא בפרהסיא חייב למסור עצמו אפילו אמצוה קלה, ומפרש רבינו תם דצלם זה לאו עבודה זרה הוי, אלא אינדרטא שעשה נבוכדנצר לכבוד עצמו, ולכך קאמר מה ראו, ועל זה משני הגמרא שפיר דהחמירו על עצמן, עד כאן. והנה נחלקו הרמב"ם ורבינו ירוחם (ביו"ד סי' קנ"ז) בכל שאר מצות שבתורה חוץ מג' דברים, דהדין בהו דיעבור ואל יהרג, אם אדם רשאי להחמיר על עצמו ולהרג ולא לעבור. והנה הרמב"ם סובר דאינו רשאי ומתחייב בנפשו, ורבינו ירוחם וסייעתו סוברים דרשאי להחמיר על עצמו וליהרג. ועל מצות עשה, לכולי עלמא יעבור ואל יהרג ואינו רשאי להחמיר. ונ"ל לומר טעם על מה שמחלקין הפוסקים הנ"ל בין לא תעשה ועשה, דלעבור על לא תעשה רשאי להחמיר, ולבטל מצות עשה אין רשאי להחמיר. דהנה הקרא אלה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, דדייקינן ולא שימות בהם משמעו דוקא מצות עשה, והבן. אך דהקבלה באה אף בלא תעשה דפקוח נפש דוחה, אבל מכל מקום אינו מפורש בהדיא רק בעשה, וכבר כתב הט"ז (סי' קי"ז) ובחו"מ סי' ב' דדבר המפורש, גם חכמים אין רשאין להחמיר והבן, ואם כן מובן החילוק שבין עשה ללא תעשה, ודוק. והנה מבואר (ברמ"א ובש"ך) דאם הוא אדם גדול חסיד וירא שמים, כולי עלמא מודי דרשאי למסור עצמו על קידוש השם אפילו על מצוה קלה. ולכאורה יש להפליא הכי בשביל שהוא חסיד וירא שמים ישתנה דינו, הלא כתיב וחי בהם. ונראה דהאי וחי בהם יש לפרש על שני פנים, א' כפירוש רז"ל ולא שימות בהם כנ"ל. ב' שכל חיותו יהיה בהם, דהיינו שכל עשיותיו ותנועותיו ועסקיו יהיה רק בתורה ומצות, וזולתן לא יהיו לו שום חיות בעולם, וכל כך יהיה דבוק ונתעצם עם התורה והעבודה והמצות, עד אם ירצו להעבירהו על אחת ממצות ה', יפסק חיותו. ואם כן לפי זה הוא להיפך דרשאי למסור עצמו, ואדרבה מציוה על כך. והנה ידוע דהתורה ניתנה לפי מדריגת כל אחד ואחד, כמו שדרשו (שמו"ר ה' ט') בפסוק (תהלים כט ד) קול ה' בכח, בכחו לא נאמר וכו', ואם כן אצל ההמונים אשר כל עסקם הוא בעניני העולם, אך בעת הפנאי ובהנתק מעליהם עול דרך ארץ, אוחזים מעשה ה' בידיהם, הנה בהם יהיה פירוש הפסוק הנ"ל כפשוטו, ולא שימות בהם כפירוש הגמרא. אמנם כן אצל הצדיקים הדבקים תמיד בו ית"ש, וכל עסקם ועניניהם סובבים הולכים בתורתו ועבודתו, ופורקים מעליהם לגמרי עסקי העולם השפל, ומשתוקקים לתכלית האמיתי באהבה עזה ונפלאה, עד שעיקר חיותם היא רק בתורה הק', באלו יתכן הפירוש של הפסוק וחי בהם כפירוש הב' הנ"ל, וממילא מחויבים למסור נפשם על כל עבירות ומצות הקלות, לאשר כי הן המה חיותם ממש כנ"ל. והנה לכאורה יש לדקדק בגמרא הנ"ל דמאי קל וחומר הוא זה מצפרדעים, דבשלמא הצפרדעים לא נתהוו אלא בשביל כך שימסרו עצמן על זה כידוע מדברי רז"ל (פסחים נ"ג ע"ב), אבל הם לא נצטוו על כך, וקל וחומר פריכא הוא. אמנם על דרך שביארנו דאם הוא חסיד ופרוש, עד שכל עצמו וחיותו דבק רק בתורה ובמצות כנ"ל, מחויב למסור עצמו על קידוש השם גם בכל עבירות, ניחא. והיינו דדייקא לומר נשאו קל וחומר בעצמן, ר"ל במה שהן עצמן וחיותן היה דבק בה', ועל פי בחינתם נשאו שפיר קל וחומר, והבן. ועל פי זה אמרתי לפרש מאמר רבקה אל יעקב (בפרשת תולדות) ברח לך וגו' (בראשית כז מה) עד שוב אף אחיך ממך. ולכאורה ממך הוא שפת יתר. ולפי מ"ש יבואר, דהנה לכאורה קשה איך אמרה לו ברח לך לבטל מצות כיבוד אב מחמת יראת עשו שמא יהרגו, הלא חסיד וירא שמים רשאי למסור עצמו בשביל שום מצוה, ומי לנו חסיד גדול מיעקב, ובודאי היה רוצה למסור נפשו ולא לבטל מצות כיבוד. וצריך לומר דמה שאמרה לו שיברח לאו בשביל עצמו, אלא בשביל שלא יעבור עשו על שפיכת דמים. והנה בדבת (דף ד'.) פריך וכי אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חבירך. והקשו התוספת (ד"ה וכי) הא בבכל מערבין (עירובין ל"ב ע"ב) אמרינן ניחא ליה לחבר דלעבד איסורא קלילא, ולא לעבד עם הארץ איסורא רבה. ותירצו התם כדי שלא יאכל עם הארץ טבל על ידו, עכ"ל. היוצא מזה דבמקום דהוא הוי הגורם, אמרינן לו דליעבד איסורא קלילא כי היכי דלא ליעבד חבירו על ידו איסורא רבה, על כן כדין עשתה רבקה במה ששלחה את יעקב מעל פני עשו, כדי שלא יבא עשו לידי עבירה דשפיכות דמים בהריגתו ליעקב, דאפילו בן נח מציוה על שפיכת דמים (סנהדרין נ"ז ע"א), ואין לומר בזה וכי אומרים לו לאדם חטא וכו', דהיינו שיגיע מזה ביטול מצות כיבוד אב ואם, וכיון דיעקב הוא היה הגורם להשנאה של עשו במה שלקח הברכות ממנו. וזה שאמרה ברח וגו' עד שוב אף אחיך ממך, ממך דייקא, ר"ל שאתה הוא הגורם להאף שלו, ועל ידך באה השנאה, ולזה מותר לך לברוח אף אם תבטל מצות כיבוד אב ואם, והבן.

The Daf from a Psychological Perspective

For Mareh Mekomos Click Below

וּמִי אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר הָכִי? וְהָתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן — פִּיתְחוֹ כִּמְלוֹאוֹ!

The Gemara raises a difficulty with the aforementioned baraita: Did Rabbi Shimon ben Elazar really say this? Wasn’t it taught in another baraita pertaining to the laws of ritual impurity that Rabbi Shimon ben Elazar says: Og, king of the Bashan, or any similar giant, requires an opening as big as his full size? If a person dies in a house and it is not clear how his corpse will be removed, all of the openings in the house are considered ritually impure, as the corpse might be carried out through any one of them. If the corpse can fit through some of the openings but not through others, only the larger openings are ritually impure. Rabbi Shimon ben Elazar says that in the case of a giant the size of Og, king of the Bashan, one opening can only prevent the others from contracting impurity the others if it is large enough for Og’s corpse to fit through. This indicates that the law is determined by the measure of each particular person and not by some general measure.

Let’s discuss Og the Giant. How giant can a human actually be?

דברים ג:יא

כִּ֣י רַק־ע֞וֹג מֶ֣לֶךְ הַבָּשָׁ֗ן נִשְׁאַר֮ מִיֶּ֣תֶר הָרְפָאִים֒ הִנֵּ֤ה עַרְשׂוֹ֙ עֶ֣רֶשׂ בַּרְזֶ֔ל הֲלֹ֣ה הִ֔וא בְּרַבַּ֖ת בְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן תֵּ֧שַׁע אַמּ֣וֹת אָרְכָּ֗הּ וְאַרְבַּ֥ע אַמּ֛וֹת רָחְבָּ֖הּ בְּאַמַּת־אִֽישׁ׃

Only King Og of Bashan was left of the remaining Rephaim. His bedstead, an iron bedstead, is now in Rabbah of the Ammonites; it is nine cubits long and four cubits wide, by the standard cubit!

רש״י

באמת איש. בְּאַמַּת עוֹג:

באמת איש AFTER THE CUBIT OF A MAN — i.e. after the cubit of Og.

ברכות נד, ב

מֹשֶׁה כַּמָּה הֲוָה — עֶשֶׂר אַמּוֹת, שְׁקֵיל נַרְגָּא בַּר עֲשַׂר אַמִּין, שְׁוַור עֲשַׂר אַמִּין, וּמַחְיֵיהּ בְּקַרְסוּלֵּיהּ וְקַטְלֵיהּ.

The story concludes: How tall was Moses? He was ten cubits tall. He took an axe ten cubits long, jumped up ten cubits, and struck Og in the ankle and killed him.

If we learn that Gemara literally, it was 30 cubit just to hit Og’s ankle!! That is a giant man indeed.

There is a mathematical problem with Og being a giant. It is known as the Square Cube Law (Wikipedia https://en.wikipedia.org/wiki/Square%E2%80%93cube_law) , which describes the relationship between the volume and the surface area as a shape's size increases or decreases. It was first described in 1638 by Galileo Galilei in his Two New Sciences as the ratio of two volumes is greater than the ratio of their surfaces.

If an animal were isometrically scaled up by a considerable amount, its relative muscular strength would be severely reduced, since the cross section of its muscles would increase by the square of the scaling factor while its mass would increase by the cube of the scaling factor. As a result of this, cardiovascular and respiratory functions would be severely burdened.

As stated by J. B. S. Haldane, large animals do not look like small animals: an elephant cannot be mistaken for a mouse scaled up in size. This is due to allometric scaling: the bones of an elephant are necessarily proportionately much larger than the bones of a mouse, because they must carry proportionately higher weight. Haldane illustrates this in his seminal 1928 essay On Being the Right Size in referring to allegorical giants: "...consider a man 60 feet high...These monsters...weighed 1000 times as much... Every square inch of a giant bone had to support 10 times the weight borne by a square inch of human bone. As the average human thigh-bone breaks under about 10 times the human weight...The giant creatures seen in monster movies (e.g., Godzilla, King Kong, and Them!) are also unrealistic, given that their sheer size would force them to collapse.

In other words, Og simply could not have existed if he was as a true giant as in 50 feet tall, unless he had the feet and body of an elephant.

אבן עזרא

באמת איש. באמת כל אדם והנה הוא כפול ולא יתכן להיות באמתו כי מה בא הכתוב ללמד ועוד שלא יהיה בצלם אדם כלל:

What does Ibn Ezra mean when he says “he won’t be shaped like a human?” It would seem Ibn Ezra understood the mathematics of this.

Ramban largely agrees with Ibn Ezra (with slight variation) but Onkelos is in accordance with Rashi

Most interesting is Abravanel's quote from Midrash Rabbah that Og was hideous because he was width was half his height. The Midrash seems to understand the mathematics as well. (I cannot find this Midrash that he quotes.) How and when to take aggados literally? Some good primary sources include the Rambam’s introduction to his commentary on Mishna, as well as his introduction to the Guide for the Perplexed. Another excellent discussion can be found in the Ramchal’s introduction to Aggadah which is printed in the beginning of many editions of the Ein Yaakov.

The Daf from a Psychological Perspective

For Mareh Mekomos Click Below

אָמַר רָבָא: הֲרֵינִי כְּבֶן עַזַּאי בְּשׁוּקֵי טְבֶרְיָא. אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מֵרַבָּנַן לְרָבָא: תַּפּוּחִים בְּכַמָּה? אֲמַר לֵיהּ: וְכִי מְעָרְבִין בְּתַפּוּחִים?

Rava once said when he was in an especially good mood: Behold, I am like the intellectually sharp ben Azzai, who would regularly expound in the markets of Tiberias. I, too, am ready to answer any question posed to me. One of the Sages said to Rava: How many apples are needed to establish an eiruv? Rava said to him: Does one establish an eiruv with apples?

רש״י שם

הריני כבן עזאי בשוקי טבריא - יומא בדיחא הוה ליה לרבא ואמר להו לתלמידיו השתא צילי דעתאי והריני מזומן להשיב בחריפות לכל מי שישאלני כבן עזאי שהיה דורש בשוקי טבריא ולא היה בימיו עוקר הרים כמותו [והיה אומר כל חכמי ישראל לפני כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה]:

This is a fascinating piece showing us that the sages, on their levels of course, were subject to moods. Not every day is perfect. Here Rava had an especially perfect day in learning. Yesterday on Daf 28b Rabbi Zeira did not have such a good day in learning:

רַבִּי זֵירָא כִּי הֲוָה חֲלִישׁ מִגִּרְסֵיהּ, הֲוָה אָזֵיל וְיָתֵיב אַפִּיתְחָא דְּרַב יְהוּדָה בַּר אַמֵּי, אָמַר: כִּי נָפְקִי וְעָיְילִי רַבָּנַן — אֵיקוּם מִקַּמַּיְיהוּ וַאֲקַבֵּל בְּהוּ אַגְרָא.

The Gemara relates that when Rabbi Zeira was exhausted from his studies, he would go and sit at the entrance to the academy of Rav Yehuda bar Ami, and say: When the Sages go in and out, I shall stand up before them and receive reward for honoring them, as it is a mitzva to honor Torah scholars. Too tired to engage in actual Torah study, he sought a way to rest while fulfilling a different mitzva at the same time. No doubt he could haven chosen any mitzvah, but he chose something related to Torah study, honoring the sages, to keep close to the mitzvah that was dear to him.

This honest, realistic capacity for self-assessment and positive way to deal with times of more productivity and less productivity is admirable and speaks for itself in terms of psychological health.

The Daf from a Psychological Perspective

For Mareh Mekomos Click Below

וּבְגוּדְגְּדָנִיּוֹת מִי מְעָרְבִין? וְהָתַנְיָא: גּוּדְגְּדָנִיּוֹת — מְרוּבֵּי בָנִים יֹאכֵלוּ, חֲשׂוּכֵי בָנִים לֹא יֹאכֵלוּ. וְאִם הוּקְשׁוּ לְזֶרַע — אַף מְרוּבֵּי בָּנִים לֹא יֹאכֵלוּ!

The Gemara asks: But may one establish an eiruv with sweet clover? Wasn’t it taught in a baraita with regard to sweet clover that those who have many children may eat it, but those without children may not eat it, as it is harmful to one’s reproductive capacity; and if it was hardened into seed, i.e., if it became very hard and already fit to be planted, even those who have many children may not eat it? Therefore, we see that it is prohibited to eat sweet clover. How can it possibly be used to establish an eiruv?

Believe it or not Red Clover actually contains estrogen-like compounds and may help female fertility, and by a similar effect reduces male fertility. In fact in one study it was used as a treatment for enlarged prostate.

Sources :

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2858001/

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/18308079/

The Daf from a Psychological Perspective

For Mareh Mekomos Click Below

וִישַׁעְיָהוּ מַאי בָּעֵי הָתָם? אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מְלַמֵּד שֶׁחָלָה חִזְקִיָּה, וְהָלַךְ יְשַׁעְיָהוּ וְהוֹשִׁיב יְשִׁיבָה עַל פִּתְחוֹ.

The Gemara asks about the Biblical narrative cited above: What did Isaiah need to do there in the middle court, i.e., why was he there? The Gemara answers: Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: This teaches that Hezekiah took ill, and Isaiah went and established a Torah academy at his door, so that Torah scholars would sit and occupy themselves with Torah outside his room, the merit of which would help Hezekiah survive.

מִכָּאן לְתַלְמִיד חָכָם שֶׁחָלָה, שֶׁמּוֹשִׁיבִין יְשִׁיבָה עַל פִּתְחוֹ. וְלָאו מִילְּתָא הִיא, דִּילְמָא אָתֵי לְאִיגָּרוֹיֵי בֵּיהּ שָׂטָן.

Based on this, it is derived, with regard to a Torah scholar who took ill, that one establishes an academy at the entrance to his home. The Gemara comments: This, however, is not a proper course of action, as perhaps they will come to provoke Satan against him. Challenging Satan might worsen the health of a sick person rather than improve it.

בן יהוידע

וְלָאו מִלְּתָא הִיא, דִּלְמָא אַתִּי לְאִיגְרוּיֵי בְּשָׂטָן. נראה לי אין כונת הגמרא לדחות סברת ישעיה הע"ה דמי יוכל לפקפק ולדחות מעשה נביא אשר רוּחַ הֳ' דִּבֶּר בּוֹ אך הכונה כמו שכתב הריטב"א ז"ל: 'ולא היא' פירוש לתלמידי חכמים בעלמא ליכא למעבד כמו שעשה ישעיה שהיה נביא וצדיק גמור עכ"ל, ועיין מהרש"א מה שכתב בזה ולא ראה דברי הריטב"א הנזכר והוא הבין חשש הנידוי הוא על החולה עצמו ולכן פירש הטעם בדרך אחר וי"ל בדבריו וק"ל.

What is the concept of דִּילְמָא אָתֵי לְאִיגָּרוֹיֵי בֵּיהּ שָׂטָן?

A similar phrase is used in Succah 38a

שירי מצוה מעכבין את הפורענות שהרי תנופה שירי מצוה היא ועוצרת רוחות וטללים רעים ואמר רבא וכן בלולב רב אחא בר יעקב ממטי ליה ומייתי ליה אמר דין גירא בעיניה דסטנא ולאו מלתא היא משום דאתי לאיגרויי ביה:

non-essential aspects of a mitzva avert calamity, as waving is a non-essential aspect of the mitzva, since even if one failed to wave the loaves he fulfilled his obligation, and nevertheless it halts harmful winds and dews. And Rava said: And likewise one should conduct himself the same way with a lulav, i.e., one should wave it to and fro and raise and lower it for the same reasons. When Rav Aḥa bar Ya’akov would move the lulav to and fro, he would say: This is an arrow in the eye of Satan, as despite his best efforts, the Jewish people continue to joyously fulfill mitzvot. The Gemara notes: That is not a proper manner of conduct, as it will induce Satan to come to incite him to sin. Gloating due to his victory over the evil inclination will lead Satan to redouble his efforts to corrupt him.

רש״׳ שם

גירא בעיניה דסטנא - הרי זה לחץ בעיניו של שטן שרואה בעיניו שאין בו כח לנתק מעלינו עול מצות:

לאיגוריי - שיתגרה בו שטן שהוא יצר הרע וישיאנו לתעות מעל קונו וימסור עצמו על הדבר:

From this Rashi we see the satan can be the yetzer hara. Perhaps the peshat is that if people would make such a big focus, and then the tactic did not work (such as there was not enough merit), then people would become dispirited and lose hope.

Note Bava Basra 16a

אמר ר"ל הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות

Reish Lakish says: Satan, the evil inclination, and the Angel of Death are one, that is, they are three aspects of the same essence.

We do find a similar idea in the following Gemara Taanis 14b, that a typical person should not pray publicly by prostration, because he may not he answered and then it will look bad.

אמר ר' אלעזר אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אלא אם כן נענה כיהושע בן נון שנאמר (יהושע ז, י) ויאמר ה' אל יהושע קום לך למה זה אתה נופל על פניך

קידושין כט, ב - ל, א

אמר רב חסדא האי דעדיפנא מחבראי דנסיבנא בשיתסר ואי הוה נסיבנא בארביסר הוה אמינא לשטן גירא בעיניך

Rav Ḥisda said: The fact that I am superior to my colleagues is because I married at the age of sixteen, and if I would have married at the age of fourteen, I would say to the Satan: An arrow in your eye, i.e., I would not be afraid of the evil inclination at all.

Maybe here too that is why he only talks about marrying at 14, but he didn’t do it because it would lead to trouble. The idea that they were trying to say in shorthand is that one cannot be too clever in trying to outsmart the Satan. If you try to marry too early, other challenges such as parnassah or relationship concerns could develop. If you try too hard via prayer, especially in a public manner, it could lead to frustration and disillusionment.

Even the Gemara Succah can be understood in the same light. The public display of piety would incite scoffing or perhaps if something bad occurred to Rav Acha it would lead people to scoff that he prayed so much and look what fate befell him. The lesson is that working consistently and meaningfully on something often yields good results, however working too hard and too intensely can backfire in a variety of ways

The Daf from a Psychological Perspective

For Mareh Mekomos Click Below

וּכְלָלָא הוּא דְּכׇל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא נָשִׁים פְּטוּרוֹת? הֲרֵי מַצָּה שִׂמְחָה וְהַקְהֵל, דְּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא הוּא, וְנָשִׁים חַיָּיבוֹת.

Is it a general principle that women are exempt from all time-bound, positive commandments without exception? But there is the commandment to eat matza on Passover, the commandment of rejoicing on a Festival, and the commandment of assembly in the Temple courtyard once every seven years during the festival of Sukkot following the Sabbatical Year, all of which are time-bound, positive commandments, and nevertheless, women are obligated to perform them.

חגיגה ג, א

(דברים לא, יב) הקהל את העם האנשים והנשים והטף אם אנשים באים ללמוד נשים באות לשמוע טף למה באין כדי ליתן שכר למביאיהן אמר להם מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני

They said to him that Rabbi Elazar ben Azarya interpreted the following verse: “Assemble the people, the men and the women and the little ones” (Deuteronomy 31:12). This verse is puzzling: If men come to learn, and women, who might not understand, come at least to hear, why do the little ones come? They come in order for God to give a reward to those who bring them, i.e., God credits those who bring their children to the assembly. Rabbi Yehoshua said to them: This good pearl of wisdom was in your hands, and you tried to conceal it from me?

תוספות שם

כדי ליתן שכר למביאיהן. ועל זה סמכו להביא קטנים בבית הכנסת:

In order to give reward to those that bring them: And upon this, [people] have relied to bring small children to the synagogue.

There is an idea that your children can absorb the atmosphere without actually being yet of age for the mitzvah of chinuch. This requires a sense of the holy. Holiness is a human emotional and psychological experience that can be accessed at any age, even in infancy, just as one can access any emotion at any age. What is this sense of holy?

Rudolph Otto, in the Idea of the Holy (1928) described the complex feelings that accompany the idea of the divine as a "numinous consciousness," a non rational experience that is difficult to put into words. Numinous consciousness, he believed, contains a polarity of feelings. There is, on the one hand, a sense of fascination that attracts the individual to the sanctilled object and elicits feelings of love, adoration, and gratitude. On the other hand, there is a sense of overpoweringness and majesty that repels the individual from the object (mysterium tremendum) and elicits feelings of awe, fear, and humility in relation to what is seen as Wholly Other, something that lies beyond our ordinary comprehension. Perceptions of sacredness may also engender emotions of responsibility, duty, obligation, and protectiveness.

Teaching children a sense of holiness is vital for psychological well-being:

Empirical investigations provide some support for the idea that people preserve and protect aspects of life they view as connected to holy and having sacred qualities. ln a study of a representative sample of 97 married couples in the community, Mahoney et al. (1999) found that husbands and wives who sanctified their marriages appeared to be more protective of their relationships; in respects to conflict, they reported more collaborative problem solving, less verbal aggression toward each other, less marital conflict, and less stalemating. Swank, Mahoney, and Pargament (2000) examined the degree to which a community sample of parents sanctified the role of parenting. Higher levels of sanctification of parenting were tied to lower levels of verbal aggression to their children and reports of more consistent parenting behavior.

Source:

Sacred Matters: Sanctification as a Vital Topic for the Psychology of Religion Kenneth I. Pargament and Annette Mahoney, THE INTERNATIONAL JOURNAL OF PSYCHOLOGY OF RELIGION, Copyright 2005, Lawrence Erlbaum Associates, Inc

The Daf from a Psychological Perspective

For Mareh Mekomos Click Below

אֲמַר לֵיהּ רַב פַּפִּי: מִשּׁוּם דְּאַתּוּ מִמּוּלָאֵי אָמְרִיתוּ מִילֵּי מוּלְיָיאתָא. הָנָךְ מְחִיצוֹת, לְגַוַּאי — עֲבִידָן, לְבָרַאי — לָא עֲבִידָן.

Rav Pappi said to him: Because you come from truncated [mula’ei] people, as Rav Beivai’s family traced their lineage to the house of Eli, all of whose descendants were destined to be short-lived (see i Samuel 2:31), you speak truncated [mulayata] matters, as the inner wall cannot be relied upon at all. That is because these walls were made for the inside of the mansion, and they were not made for the outside; that is, they were not designed from the outset to serve as partitions for the orchard.

ריטב״א יהמות עו, א

משום דאתו ממולאי פרש"י ז"ל לשון כרותים ואומללי' שהם ממשפחת בני עלי שנכרתים בחצי ימיהם ור"י ז"ל פי' ממולאי שם מקום כדאמרי' במדרש ר"מ הלך לממולא חזנהו להנהו דהוו שחורי ראש אמר להם מדבית עלי אתון ועסקו בתורה:

שמואל א, ב:לא

הִנֵּה֙ יָמִ֣ים בָּאִ֔ים וְגָֽדַעְתִּי֙ אֶת־זְרֹ֣עֲךָ֔ וְאֶת־זְרֹ֖עַ בֵּ֣ית אָבִ֑יךָ מִֽהְי֥וֹת זָקֵ֖ן בְּבֵיתֶֽךָ׃

A time is coming when I will break your power and that of your father’s house, and there shall be no elder in your house.

אברבנאל שם

No “elder”, that is high priest will come from His family.

של״ה תורה שבעל פה פה קדוש ב

ר״ה י״ח, א

תנו רבנן משפחה אחת היתה בירושלים שהיו מתיה מתין בני י"ח שנה באו והודיעו את רבן יוחנן בן זכאי אמר להם שמא ממשפחת עלי אתם דכתיב ביה (שמואל א ב, לג) וכל מרבית ביתך ימותו אנשים לכו ועסקו בתורה וחיו הלכו ועסקו בתורה וחיו והיו קורין אותה משפחת רבן יוחנן על שמו

פניני הלכה, שמחת הבית וברכתו 8:2

וכפי שלמדנו על חפני ופנחס, בניו של עלי הכהן הגדול, שחיללו שם שמיים במשכן ה' שבשילה, וכיוון שאביהם לא מיחה בידם כראוי, נאמר לו (שמואל א' ב, לא): "הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְגָדַעְתִּי אֶת זְרֹעֲךָ וְאֶת זְרֹעַ בֵּית אָבִיךָ מִהְיוֹת זָקֵן בְּבֵיתֶךָ". וצריך לבאר, שבדורות הראשונים, כל צאצאי עלי הכהן מתו צעירים, וככל שעברו הדורות והתחתנו במשפחות אחרות, הגזירה נותרה רק על אלו שנקראו על שמו או שהיו מחוברים אליו בשורש נשמתם, וגם אלף שנים לאחר מכן עוד היו צאצאים שנחשבו כממשיכיו, וחלה עליהם הגזירה. וכפי שאמרו חכמים על רבה ואביי שהיו שניהם מבית עלי, והיו צפויים למות בגיל צעיר מאוד, ונהגו בעצת חכמים ושבו אל ה' בתשובה גדולה. רבה עסק בתורה בשקידה גדולה, וזכה לחיות ארבעים שנה. אביי עסק בתורה ובגמילות חסדים, וחי ששים שנה. וזהו שנאמר (שם ג, יד): "וְלָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי אִם יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה עַד עוֹלָם". דייקו חכמים (ר"ה יח, א): "בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה – אינו מתכפר, אבל מתכפר בתורה ובגמילות חסדים".ראוי לציין, שאמנם רבה חי ארבעים שנה, אולם כמעט בכל המחלוקות שהוא משתתף בהם, הלכה כמותו (ב"ב קיד, ב). ואביי שחי ששים שנה, שגם עסק בגמילות חסדים, ברוב המחלוקות אין הלכה כמותו (ב"מ כג, ב).

We learn a similar lesson from Ḥofni and Pinḥas, the sons of the high priest Eli, who desecrated the name of heaven in the Tabernacle in Shilo. Because their father did not object strenuously enough to their behavior, he was told, “A time is coming when I will break your power and that of your father’s house, and there shall be no elder in your house” (1 Shmuel 2:31). Indeed, for the next few generations, all of Eli’s descendants died young. As time went on and they married into other families, the only descendants who were affected were those who were named after Eli or whose souls were connected to him. Even a thousand years later, there were still descendants of Eli who carried on his legacy, and the curse affected them. The Talmud says that Rabbah and Abaye were both descendants of Eli, and were expected to die very young. However, they followed the Sages’ instructions and repented sincerely. Rabbah studied Torah diligently and was privileged to live to the age of forty. Abaye engaged in Torah study and acts of kindness, and lived to be sixty. This accords with the homiletic interpretation of the verse, “Assuredly I swear concerning the house of Eli that the iniquity of the house of Eli will never be expiated by [animal] sacrifice or [meal] offering” (ibid., 3:14). The Sages explain: “An animal sacrifice or a meal offering will not atone for the sin, but Torah and kindness will” (Rosh Ha-shana 18a).1It is worth noting that although Rabbah did not combine his Torah study with acts of kindness like Abaye did, and thus died younger, the halakha follows him in almost every disagreement in which he was involved (Bava Batra 114b). In contrast, Abaye combined his Torah study with acts of kindness, so although he lived to sixty, the halakha does not follow him in most of the disagreements in which he was involved (Bava Metzi’a 23b).

This is an important lesson about priorities. We cannot be in two places at once. Whatever priority we choose is our personal decision. Rabbah did not want to be Abaye, and Abaye did not want to be Rabbah. Each received a benefit and a loss for their choices.