את נגה הכרתי לפני שנה באשפוז.

במשחק היכרות ששיחקנו דאז,

שאלתי אותה מה היא הייתה לוקחת לאי בודד אילו יכלה לקחת איתה שלושה פריטים בלבד-

"אקדח וכדורים" היא ענתה ללא מצמוץ, ללא שום התלבטות,

מוותרת על הפריט השלישי.

כיום, האובדנות והדיכאון איתם נגה מתמודדת- משנים את צורתם לזיכרון כואב של טראומה, לאחר 12 שנים בהם לא זכרה דבר.

ואל תטעו- הם עדיין קיימים;

האובדנות, הדיכאון, הערפל.

אך לאט לאט, בצורת פירורים של אותו זיכרון מעומעם,

העשן מתפזר, מפנה מקום

לילדה קטנה בת 9 להתקיים.

אזהרות טריגר- תקיפה מינית, אובדנות, דיכאון.

היי, שוב אני.

היי לכולם :) כאן נעמה גרוסמן וזהר בכר, חולות נפש.

סתם, סתם.

אבל באמת.

אנחנו פשוט לא אוהבות את המונח הזה.

אז איך זה לחיות כאן, בבית חולים פסיכיאטרי?

האם יש לנו קרניים?

והאם הרגנו מישהו?

כל התשובות בטריילר.

מגישות: נעמה גרוסמן וזהר בכר | עורכת: זהר בכר | טכנאית סאונד: רחלי אפשטיין

קריאייטיב: נעמה גרוסמן וזהר בכר | עריכת סאונד ומיקס: זהר בכר

עיבוד תמונה: זהר בכר