מתוך עשרות המצוות בפרשה, התמקדנו בפרק במצוות שהן המבחן האמיתי לשאלה, האם אנחנו פועלים על פי הערכים שבהם אנחנו מאמינים, האם אנחנו מוסריים באמת.

רגעי המבחן הללו הם דווקא כשאנחנו אנונימיים, כשלא רואים אותנו ולפעמים כשאנחנו הכי עמוסים בעיסוקים של עצמנו ונדרשים לסייע לאחר, כשזה ממש לא נוח לנו.

ואיך המרחב הציבורי הוא בית הספר לתרגום הערכים למעשים?

האם ננקה את הצרכים של הכלב בשעת לילה מאוחרת כשאין איש ברחוב? האם נקפיד לשמור על ניקיון החוף או לא להניח רגליים על כסא ריק ברכבת? האם גם כשאין קהל ולא צפויות מחיאות כפיים, נדאג לסייע לאדם שנקלע לצרה?

אם השבתם בחיוב – יישר כוח!

אדם גדול נמדד במעשים קטנים.

 

בניית חברה צודקת ושוויונית נעשית באמצעות אחריות אישית המוטלת על כל אחד ואחת מאיתנו, כאשר עלינו לנהוג בכפוף לחוק, מקטן ועד גדול.

כשכולם שווים בפני החוק נוצרת הגינות ויש אמון בהנהגה, שכפופה גם היא בפני החוק.

אחת הפרשיות המהוות דוגמה להגינות הינה 'עגלה ערופה' כאשר כל זקני הקהילה נדרשים להצהיר שאינם אשמים במותו של אדם אנונימי, שנמצא בשדה, ללא רוח חיים.

המסר הוא שכולם יכולים תמיד לבחור, בכל רגע נתון, לנהוג ביושרה, במוסריות ובחמלה כלפי האחר.

יצא לכם לכתוב רשימת ערכים? איך תרגמתם את הרשימה למעשים?

ליבת התפיסה של הפסיכולוגיה החיובית מתגלה כאן במלוא תפארתה, האדם אינו עבד לנסיבות, אלא מסוגל – באמצעות מודעות, ערכים, ומשמעות – לעצב את חוויית חייו.

בכל רגע יש לנו את האפשרות לבחור ברכה או קללה.

איך ערבות הדדית ונתינה שזורים בשמחה ומה המשמעות של שמיטת חובות בהיבט אישי וקבוצתי, כמה חשוב ועוצמתי הוא הביחד שכולל את הגר, היתום והאלמנה.

איזו משמעות יש למילה 'עקב' ואיך היא ממסמלת ששינוי גדול קורה בעקבות תהליך שמתחיל בצעד קטן.

בניגוד לעולם של תדמיות ברשתות החברתיות, שינוי עמוק לא מושג ברגע ו/או בקליק אלא בצעדים קטנים של פעולות חדשות וישימות.

כמה חשוב לחגוג הצלחות קטנות בדרך, ואיך כל אחד ואחת מאיתנו יכולים להיות חלק מדבר גדול, באמצעות מעשה קטן.

וגם הקשר החשוב בין האדם לאדמה, בין עבודת האדמה והשמירה עליה לטובת עבור הדורות הבאים, במעשים קטנים, פשוטים, יומיומיים.

מה המשמעות העמוקה של קריאת 'שמע ישראל' שהפכה ל-DNA של עם ישראל?

מה הקריאה הזו מסמלת מבחינה אישית, חברתית ותרבותית.

לפני שמשה יתחיל לדבר על העתיד של העם, הוא עוצר לטובת סקירה של כל התחנות החשובות במדבר, החל מיציאת מצרים וניסים, דרך חטא המרגלים.

הפסיכולוגיה החיובית רואה חשיבות רבה ביכולת העצירה והשיקוף העצמי, שתאפשר לראות איך תחנות שונות בחיינו, מתכתבות עם מה שאנחנו מגדירים כתכלית ומשמעות.

השיקוף הזה איננו שיפוטי, הוא רואה בכישלונות כמו בהצלחות – תחנות במסע הלמידה.

האם אתם מצליחים להביט באומץ על העבר לטובת העתיד?

מתי ניסיתם להפוך את הכישלון לתובנה מצמיחה?

והאם אתם מכירים את ניסוי האבנים הגדולות?

בפרשת מטות, משה המנהיג הדגול מלמד את סדרי העדיפות על פי מוסר כאשר ערבות הדדית היא ערך עליון והאושר קודם לעושר. בפרשת מסעי, ישנו פירוט של 6 ערי מקלט הפרוסים בארץ, אשר שורשם הוא בתפיסה שניתן תמיד לתקן, המלמדת שזוהי אחריות חברתית לחמול ולסייע לתיקון של הפרט (שעשוי לשגות גם בהריגה).

וגם תרגיל יישומי פשוט בחמלה וביצירה של עולם חברתי טוב יותר.

חזק חזק ונתחזק!

פנחס, נכדו של אהרון הכהן עד לאירוע מתריס שנוגד את הערכים והוא מגיב בצורה קנאית קיצונית, שמקבלת לגיטימציה מאוד ייחודית.

מה מסמל האירוע המתריס ומה מסמלת תגובתו של פנחס?

כיצד עלינו לשאוף להתנהג ואיך להגיב כשאנחנו רואים התנהגות מתריסה ומנוגדת לערכים של עצמנו?

איך בלעם שניחן בעוצמה רוחנית המשולה עפ"י חז"ל לעוצמות נבואיות של משה, הורד בדרגתו לאחר שהאתון עליה רכב, ראתה את מה שהוא לא יכול היה לראות?

כיצד הבחירה של בלעם במעשה תאווה ורשעות מתקיימת בכל אחד מאיתנו ואיך זה משפיע עלינו כפרטים וכחברה?

האם אנחנו זוכרים לראות את מעלת החברים שלנו ולא את חסרונם, שהרי זוהי החברה המתוקנת ואלו הם אנחנו על סמך מי שמקיף אותנו?

זכתרם,ן כמה פעמים ראיתן.ם היום את הטוב בא.נשים?

אהרן ומרים, שניים מעמודי התווך הרוחניים של עם ישראל נפטרים. העם מוכה בהלם מהאובדן האדיר. איך נותנים משמעות לאובדן? איך הפסיכולוגיה החיובית רואה באובדן את ההזדמנות לעצור, להתבונן ובעיקר להבחין בין מה שחשוב, למה שדחוף?

איך אנחנו יכולים להתחיל כאן ועכשיו לחיות מתוך משמעות וחשיבות ולא בתוך מרוץ של כיבוי שריפות?

עצירה והודיה הן פעולות פשוטות שאפשר להכניס לשגרה כדי להבין מה חשוב באמת.