שלום לכן ולכם ותודה שהצטרפתם לפרק נוסף של ״שתי אצבעות מציון״, הפודקאסט שבו אני משוחחת עם אנשים מכאן ומשם על הגירה, על עזיבת הבית, על השבר המוסרי שבגללו אדם יוצא מארצו לחפש מקום אחר בעולם ועל מורכבותיה של תחושת השייכות.

האורחת שלי הפעם היא שירה חפר, המו״לית והבעלים של הוצאת הספרים ״לוקוס״. שירה הייתה ילדת שליחויות, כך שהנדודים בעולם מוכרים לה, וכשהמציאות הישראלית הפכה לבלתי אפשרית מבחינתה, היא שמחה להעניק לשלושת ילדיה את החוויה הזו  – של שפות זרות ותרבויות חדשות. שירה חיה היום באיטליה, בעיירה קטנה שיש בה רק זרים מעטים מאוד, וממשיכה, כמובן, לעסוק בספרות המדברת אל קוראי העברית בלי קשר למקום הגיאוגרפי שבו הם חיים.

קריין: אורן נאמן

פתיח מוזיקלי: Paweł Feszczuk - Dance with bullets

את הפודקאסט האחר שלי, ״על החיים ועל המוות״ אפשר לשמוע כאן.

האורח שלי הפעם בפרק החדש של ״שתי אצבעות מציון״ (הפודקאסט שבו אני משוחחת עם אנשים מכאן ומשם על הגירה, על עזיבת הבית, על השבר המוסרי שבגללו אדם יוצא מארצו לחפש מקום אחר בעולם ועל מורכבותיה של תחושת השייכות) הוא יונתן ברג. יונתן הוא משורר וסופר פורה מאוד, שגדל בהתנחלות פסגות וכעת מתגורר בפרבר ליד אוטרכט שבהולנד. כפי שיונתן מסביר, המעבר הזה נעשה מכל מיני סיבות, ואני מקפידה לומר מעבר כי יונתן אומר שהמילה עזיבה לא נוחה לו, ושיחסיו עם ישראל אינם מורכבים רק מביקורת שלילית וכאב אלא גם מתקווה, למעשה אמונה ברורה, שיום אחד יקרו שם דברים אחרים לגמרי, טובים יותר. בינתיים, הוא אומר, הוא מנסה להקנות לילדיו את התחושה שהעולם גדול, רחב, מלא אפשרויות ולדאוג לאיכות אותם מי תהום של הנפש – וזה כמובן ביטוי שלו – שמהם הם הרי אמורים לשתות כל חייהם.

קריין: אורן נאמן

פתיח מוזיקלי: Paweł Feszczuk - Dance with bullets

בפרק החדש של ״שתי אצבעות מציון״, הפודקאסט שבו אנימשוחחת עם אנשים מכאן ומשם על הגירה, על עזיבת הבית, על השבר המוסרי שבגללו אדם יוצא מארצו לחפש מקום אחר בעולם ועל מורכבותיה של תחושת השייכות, מתארחת הפעם מיטל שרון. חלקכם בוודאי מכירים אותה מן הרומן ״שתיים״ (הוצאת חרגול), מן הסיפורים הקצרים שפרסמה בבמות שונות ומכובדות או מהבלוג הנפלא ״הסיפור האמיתי והמזעזע של״. מיטל היא גם מן היוזמות של פרויקט הרצאות נפלא בשם ״12 דקות״ שהפסיק לפעול כשמקימיו עזבו את ישראל, אבל אפשר למצוא אותו ברשת.

מיטל עזבה את ישראל לפני כעשר שנים. זו לא הייתה מה שמכנים היוםבשם הגירה מוסרית אלא להפך – תל אביב והיא, כך היא אומרת, היו חברות טובות, אבלהיא חיפשה הרפתקאות שיוציאו אותה מהמטר הרבוע, משובח ככל שיהיה, שבו עברו עליה כלחייה הבוגרים. בעשר השנים הללו היא גם בנתה לעצמה בית בלונדון וגם מצאה את קהילת הכותבים שלה. היא החלה לכתוב בשפת המקום החדש, כלומר באנגלית, ובימים אלה רואה אור הרומן החדש שלה Marriage Interrupted.

קריין: אורן נאמן

פתיח מוזיקלי: Paweł Feszczuk - Dance with bullets

תודה שהצטרפתןם לפרק נוסף של ״שתי אצבעות מציון״, הפודקאסט שבו אני משוחחת עם אנשים מכאן ומשם על הגירה, על עזיבת הבית, על השבר המוסרי שבגללו אדם יוצא מארצו לחפש מקום אחר בעולם ועל מורכבותיה של תחושת השייכות.

הפעם האורחת שלי היא שירה ז׳ כרמל, המוזיקאית שהתפרסמה בעיקר – אבל לא רק – בהרכב ״האחיות לוז״, ושאת שיריה, סולו ובשיתופי פעולה עם מוזיקאים אחרים, תוכלו למצוא ברשת (למשל כאן).

על טיסת החילוץ, שהובילה אותם לפני כמעט שלוש שנים מישראל לאוסטרליה, שירה ז. כרמל ובעלה החליטו לא להחליט. אבל מאז הם שם, במלבורן, בונים חיים חדשים להם ולילדיהם. שירה אומרת שהשבר שבגללו עזבו את הארץ נותר שבר, אבל יש גם הרבה דברים טובים בחיים הרחק מןהמלחמה, אחרי שנים של אקטיביזם היא מרגישה שלא נותר לה מה לתת וגם -- היא מרגישה בבית שם, לא רק משום שחזרה ליצור מוזיקה ולהופיע, אלא בעיקר משום שהיא, כהגדרתה, בהשכלתה מרגישה בבית – אוהבת אדם ומסרבת לאמץ עמדות קיצוניות.

את ״פתח תקווה״, השיר שעליו שירה מדברת בשיחה שלנו אפשר לשמוע כאן.

קריין: אורן נאמן

פתיח מוזיקלי: Paweł Feszczuk - Dance withBullets

אביגיל בן-דור ניב מסבירה כי ההגירה הפכה אותה ליהודייה. היא, שגדלה בתל אביב, בסביבה הכי חילונית שאפשר להעלות על הדעת, מתגוררתהיום בברלין ומשמשת רבה של קהילה בבאזל שבשוויץ, ילדיה לומדים בגן קתולי ולא, היא לא חזרה בתשובה, וביהדות שלה, היא אומרת, אין בכלל מקום לשאלה כזו. נשמע מורכב? מצוין, כי כשבע שנים אחרי שהגיעה לגרמניה, אביגיל עדיין מוצאת שהמורכבות הזו היא מקוראינסופי לעניין ועומק שלא היו עומדים לרשותה אילו נשארה בישראל.

קריין: אורן נאמן

פתיח מוזיקלי: Paweł Feszczuk - Dance with bullets

אסף ברטוב, המייסד והעורך הראשי של ״פרויקט בן יהודה״ לא החליט מעולם לעזוב את ישראל. העבודה הובילה אותו לקליפורניה ואחר כך לכל מיני מקומות בעולם ובאוקראינה הוא התאהב, הקים משפחה ונשאר. מיד אחרי הפלישה הרוסית לאוקראינה, אסף, זוגתו ובתם הקטנה עברו להתגורר בישראל, אבל החליטו לחזור לקייב. בקייב המלחמה נמשכת והחייםאינם קלים, אבל אסף אומר שהוא מרגיש שם בבית. הבית האחר שלו הוא העברית, והוא ממשיך להקדיש הרבה זמן ומאמצים לפרויקט העצום שלקח על עצמו, ושתכליתו לשמר יצירות פרוזה ושירה ומסות בעברית מימי הביניים ועד ימינו. אבל הוא אינו חי בבועה. באוקראינה הוא למד את השפה, את התרבות. הוא אומר שהוא מרגיש טוב בסביבה, חלק מקולקטיב שאינושונא אותו רק משום שהוא בעד דו קיום וסובלנות, והוא אופטימי ביחס לעתיד שלו ושל משפחתו שם.

את הפודקאסט הנוסף שלי, ״על החיים ועל המוות״ אפשר לשמוע ⁠כאן⁠.

קריין: אורן נאמן

מוזיקה: Pawel Feszcezuk

האורח בפרק השני של הבפודקאסט ״שתי אצבעות מציון״ - שבו אני משוחחת עם אנשים מכאן ומשם על הגירה, על עזיבת הבית, לפעמים על געגועים ולפעמים על הקלה והתחדשות - הוא יוסף סוויד.

יוסף הגיע לברלין לפני יותר משלוש עשרה שנה והוא עדיין לא מרגיש בבית, אבל כמו שהוא אומר על הבמה, בהצגת היחיד המצליחה והמוצלחת שלו ״בין הנהר לים״, הוא מאושר מכך שהילדים שלו דווקא כן מרגישים כאן בבית. על אף הפרסום וההצלחה כשחקן, יוסף לא אהב להיות ערבי מחמד בתל אביב, להלך בין הטיפות, לחשב מה ואיך לומר ולמי, אבל הסיבה העיקרית שבגללה שמח לעזוב את הארץ הייתה האפשרות לחלום על עתיד יותר טוב, יותר שוויוני, יותר פשוט, לילדיו – שיש להם אבא ערבי ואמא יהודייה – אבלהם גדלים בלי צורך להתעמת מדי יום עם הזהות המורכבת והמרהיבה שלהם.

את הפודקאסט הנוסף שלי, ״על החיים ועל המוות״ אפשר לשמוע כאן.

קריין: אורן נאמן

מוזיקה: Pawel Feszcezuk

שלום לכן ולכם – זהו הפרק הראשון של ״שתי אצבעות מציון״, פודקאסט שבו אני משוחחת עם אנשים מפה ומשם על הגירה, על עזיבת הבית, לפעמים גם על ההחלטה לא לעזוב ועל הניסיונות למצוא בית או בתים אחרים. האורחהראשון שלי הוא נטע ויינר, מוזיקאי, שחקן, במאי ואקטיביסט, איש להקת ״סיסטם עאלי״ היפואית, כוכב אופרת ההיפ הופ ״שמואל״ ומי שרשימת הפנינים שהספיק ליצור והוא בן 39 בלבד, מתפקעת מעושר ויופי. נטע חי כיום בברלין, עם זוגתו הרקדנית והכוריאוגרפית סתיו מרין ועם שתי בנותיהם, ומבחינתו החיים בעיר שהיא צומת תרבותית והיסטורית מאפשרים לו לראות מזווית אחרת את מה שהוא מכנה ״דו אי-קיום״, שאליו הובילו השניםהאחרונות בישראל.

עוד לפני שתקשיבו לשיחה, אני מוכרחה לציין שכשחשבתי על שמו של הפודקאסט ״שתי אצבעות מציון״ –נדמה היה לי שהמצאתי אותו, ולכן גםהסתובבתי זחוחה ומרוצה מעצמי במשך שבועות ארוכים, אלא שאז הלכתי לשמוע את נטע במופע משותף עם סמירה סראייה, והתברר לי שזו לגמרי לגמרי שורה מתוך השיר ״לא יכול לישון״, שנטע כתב ורועי דורון הלחין.

קריין: אורן נאמן

Music: Pavel Feszczuk - Dance with Bullets