סיפור קצר המופיע בקובץ סיפורי אהבים של עגנון, המספר על קורותיהם של טוני ומיכאל הרטמן. הסיפור נפתח ברגע הגירושים ומוליך אותנו משם במסע מפתיע ומרגש.

הסיפור התפרסם בקובץ "על כפות המנעול" שהתפרסם בהוצאת שוקן.

טרגדיה היא ז'אנר ספרותי שהומצא ושוכלל ביוון הקדומה. בספרות העברית הוא הרבה פחות נפוץ. ש"י עגנון כתב בגיל 22 את "והיה העקוב למישור", יצירה טרגית קלאסית עם אופי יהודי מאוד, ובכך ייסד את ז'אנר הטרגדיה היהודית.

אלבר קאמי, סופר ופילוסוף צרפתי בן המאה ה-20, ממקד עבורנו ביצירתו "המיתוס של סיזיפוס" את מהות הטרגדיה ואת האופטימיות הבוקעת ממנה. נצביע על קשרים מפתיעים בין יצירתו של עגנון לקלאסיקות היווניות ולקריאה המודרנית שלהן.

״והיה העקוב למישור״ התפרסם בקובץ "אלו ואלו" בהוצאת שוקן.

מוורנר פרנהיים בוינה של המאה העשרים ועד אודיסאוס של המאה ה-7 לפני הספירה, בין צרפת לקוריאה, הסיפור האנושי הוא אותו. גבר עוזב את ביתו ואת משפחתו. גבר יוצא למלחמה, להרפתקה, לסבל ולייסורים. גבר חוזר הביתה. מה שמחכה לו שם יכול להיות מאוד שונה ממה שהוא עזב מאחוריו וממה שהמשיך לחיות ברוחו. למה שקורה כשהגבר הזה חוזר הביתה, לכך מוקדש הפרק הזה.

בסיפור אגדת הסופר נתוודע לזוג רפאל ומרים, זוג אידילי שמתמודד מול אתגרים קשים. מהתחלה שנראית כסיפור יראים, העלילה הולכת ומתפתחת וצוברת גוונים מיסטים וסוריאליסטים.

זהו אחד הסיפורים החזקים ביותר של עגנון, עם דמויות בלתי נשכחות ואמירות ביקורתיות כלפי האמונה והאמנות.

הסיפור במלואו נמצא בכרך "אלו ואלו" בהוצאת שוקן.

סיפור קצר של עגנון על הבחירה המוסרית בחיים, מוצגת דרך נדל״ן תל אביבי.

הגיבור, בן דמותו של עגנון, ניצב בפני בחירה בין דירה מהגיהנום לבין מגורים במה שנראה כגן עדן של ממש. אולם לבחירה הזו יש מורכבות לא צפויה, שדרכה עגנון משתף אותנו באמירה מוסרית לגבי החיים עצמם.

התיאורים החדים ומשעשעים, שחלקם נראים מאוד רלוונטיים לכל מי שמחפש דירה להשכרה בתל אביב של ימינו, הופכים את הסיפור הזה לפנינה של ממש.

מדירה לדירה הוא סיפור קצר, חלק מסדרה של 20 סיפורים סוריאליסטיים המהווים את הקובץ ״ספר המעשים״ שהתפרסם במלואו בכרך ״סמוך ונראה״ על ידי הוצאת שוקן.

עגונות הוא הסיפור הראשון שפרסם ש"י עגנון, ומקפל בתוכו רבים מהנושאים אותם עגנון יחקור בכל יצירתו.

נפגוש כאן לא רק אחד כי אם סדרה של משולשי אהבה ״שבורים״, כל אחד מהם מאמלל את נושאיו בדרך ייחודית משלו.

כשקוראים את עגונות יש הרגשה מיוחדת - זה לא רק סיפור יפהפה; זוהי גם לידתה של הקריירה הספרותית של עגנון. פרסום עגונות, התגובות שקיבל, ואני מניח גם ששביעות הרצון של עגנון מהיצירה, כל אלה שכנעו אותו סופית שיצירה ספרותית היא באמת היעוד שלו. הוא שינה את שמו לעגנון - עד כדי כך הסיפור הזה היה משמעותי בשבילו - וחייו לא נראו שוב אותו דבר.

עגונות הודפס בכרך ״אלו ואלו״ בהוצאת שוקן.

בפרק זה נשלים את סיפורם של תרצה, עקביה מזל, מינטשי גוטליב ושאר הגיבורים של "בדמי ימיה". בפרק הקודם למדנו, בדרכים עקלקלות, על משולש האהבה הטרגי שקרה בדור הקודם. ברית של אהבה אמיתית הופרה, ומותה של לאה מערער את הסטטוס קוו.

בחלק השני, תרצה, המספרת, לוקחת את הדברים לידיה 

״בדמי ימיה״ הוא הסיפור הפותח את הקובץ ״על כפות המנעול״ שהתפרסם בהוצאת שוקן.

בדמי ימיה - חלק שני 

בדמי ימיה - חלק שני

״בדמי ימיה״ הוא אחד הסיפורים האינטימיים ביותר של עגנון. למרות שהמספר הוא מספרת, והיא מדברת בשפה מליצית ותנכית שונה מאוד משפת הדיבור של עגנון, אי אפשר לטעות בהזדהות העמוקה שלו עם תרצה, גיבורת הסיפור.

״בדמי ימיה״ מספר שני סיפורי אהבה חוצי דורות, סיפורי אהבה שבורים המנסים לתקן קלקולים עמוקים בהצלחה חלקית. ואולי לא?

גיבורי הסיפור הזה, ביחוד תרצה ועקביה מזל, הם גיבורים אייקוניים של הספרות העברית, והם מבליחים מדי פעם בסיפורים אחרים של עגנון, כאילו שהם דמויות שרירות וקיימות ביקום שברא לעצמו עגנון בראשו.

״בדמי ימיה״ הוא הסיפור הפותח את הקובץ ״על כפות המנעול״ שהתפרסם בהוצאת שוקן.