רמב"ם: שלושה פרקים- שבועות - פרקים א- ג.

להצטרפות כשותפים והקדשת הפרק:

https://bit.ly/4tcXR4B

רמב"ם: שלושה פרקים- שחיטה - פרקים י"ב- י"ד.

להצטרפות כשותפים והקדשת הפרק:

https://bit.ly/4tcXR4B

רמב"ם: שלושה פרקים- שחיטה - פרקים ט- י"א.

להצטרפות כשותפים והקדשת הפרק:

https://bit.ly/4tcXR4B

פרקי הרמב"ם (שחיטה ט'–י"א) חותמים את רשימת שבעים הטרפות האוסרות את הבהמה מחיים (כגון פסיקת חוט השדרה, ריסוק איברים מנפילה, ושבירת רוב הצלעות), וקובעים כי אין להוסיף על מומים אלו גם אם השתנו הטבעים הרפואיים. בהמשך מובהר כי אף שבעלי חיים עומדים בחזקת כשרות לאחר שחיטה ואינם טעון בדיקה, פשט המנהג בישראל לבדוק תמיד את הריאה מפני שכיחות הנגעים; בהקשר זה מפורטים דיני הסירכות (קרומים המחברים את הריאה לדופן או לאיברים אחרים), תוך הבחנה בין סירכות כשרות לפי סדרן לבין סירכות המטריפות את הבהמה, ומתיחת ביקורת על חומרות יתרות הגורמות לאיבוד ממון ישראל שלא כדין.

רמב"ם: שלושה פרקים- שחיטה - פרקים ו-ח.

להצטרפות כשותפים והקדשת הפרק:

https://bit.ly/4tcXR4B

רמב"ם: שלושה פרקים- שחיטה - פרק ג- ה.

*להצטרפות כשותפים והקדשת הפרק:*

https://bit.ly/4tcXR4B

פרקי הרמב"ם (הלכות שחיטה ג'–ה') מגדירים את גדרי הפסול והכשרות בזביחה ובבדיקת הטרפות, וקובעים כי שחיטה כשרה מחייבת הימנעות מחמשת הפסולים (שהייה, חלדה, דרסה, הגרמה ועיקור) ומחייבת שוחט מומחה הבקי בהלכות אלו (להוציא קטן, שוטה או גוי ששחיטתו נבלה). בהמשך מפרט הרמב"ם את שמונת מיני הטרפות שהם הלכה למשה מסיני ומגדירים בהמה שאינה יכולה לחיות, תוך התמקדות בחומרת דין דרוסה – בהמה או עוף שנדרסו בציפורני טורף והשאירו "רושם" של האדמה או נמיקה בבשר הפנימי, דבר הפוסל את המאכל מהתורה ומחייב זהירות ובדיקה קפדנית של כל חלל הגוף מן הקדקוד ועד הירך כדי לוודא שהבשר מותר באכילה.

רמב"ם: שלושה פרקים- מאכלות אסורות - פרק י"ז, שחיטה - פרקים א- ב.

להצטרפות כשותפים והקדשת הפרק:

https://bit.ly/4tcXR4B

פרקי הלימוד של היום מסכמים את דרכי הכשרת הכלים מבלועם (הגעלה בחמין או ליבון באש) וגזירות חכמים להרחקה מהתבוללות כגון איסור פת ובישולי גויים, ופותחים את הלכות שחיטה המגדירות את אופן חיתוך ה"סימנים" (קנה ווושט) בצוואר הבהמה והעוף כדרישה הכרחית להתרת הבשר באכילה, תוך הדגשה כי דגים וחגבים מותרים באסיפה בלבד. הרמב"ם מפרט כי השחיטה חייבת להיעשות בכלי חד ללא פגימה, ללא צורך בכוונה דתית מצד השוחט (בשונה מקודשים), אך מזהיר כי שחיטה למטרות עבודה זרה או שחיטת חולין בתוך שטח המקדש פוסלות את הבשר ואוסרות אותו בהנאה, מה שמבסס את השחיטה כמעבר משפטי ורוחני של הבהמה ממעמד של איסור להיתר.

רמב"ם: שלושה פרקים- מאכלות אסורות - פרקים יד-טז.

להצטרפות כשותפים והקדשת הפרק:

https://bit.ly/4tcXR4B

פרקי הרמב"ם (מאכלות אסורות י"ד–ט"ז) מגדירים את הכללים הכמותיים והאיכותיים של איסורי האכילה, וקובעים כי שיעור האכילה לחיוב הוא כזית בתוך זמן של "אכילת פרס" ובתנאי שהיא "דרך הנאה", תוך הבהרה כי בפיקוח נפש (כגון חולה או בולמוס) האיסור נדחה. בהמשך מפורטים דיני תערובות, שבהם איסור בטל בשישים (או במאה ובמאתיים בתרומה וערלה), למעט "דבר שיש לו מתירין" שאינו בטל לעולם, ודיני "דברים חשובים" (כגון בעלי חיים או חתיכה הראויה להתכבד בה) שחשיבותם מונעת את ביטולם בתערובת אפילו באלף, מה שמחייב את האדם לזהירות יתרה בבירור כשרות המזון ומרכיביו.

רמב"ם: שלושה פרקים- מאכלות אסורות - פרקים יא- יג. פרקי הרמב"ם היומיים (מאכלות אסורות י"א–י"ג) מקיפים את הלכות יין נסך וסתם יינם, תוך הבחנה בין יין שנוסך לעבודה זרה (אסור בהנאה מהתורה) ליין גויים שאינם עובדי ע"ז או יין מבושל (המותרים בהנאה או בנגיעה). הרמב"ם מגדיר כי "נגיעה" האוסרת היא מגע ישיר ביין או שכשוך הכלי, מפרט את דיני ה"שמירה" הנדרשים כגון "חותם בתוך חותם" או הרתעת הגוי מחשש שבעל הבית יפתיעו, וקובע איסור גורף על סחר ביין נסך או קבלת שכר על הובלתו, תוך הדגשה כי חומרת האיסור נועדה להרחיק את האדם מהתקרבות לעבודה זרה ומקשרים חברתיים שיובילו להתבוללות.

רמב"ם: שלושה פרקים- מאכלות אסורות - פרקים ח- י.

פרקי הרמב"ם היומיים (מאכלות אסורות ח'–י') מסכמים את דיני הטרפות בבשר ובצומח, החל מאיסור אכילת גיד הנשה בבהמה טהורה (החל על הגיד הפנימי שעל כף הירך) ודיני ספק בשר שנעלם מן העין, דרך איסור בשר בחלב הכולל איסור תורה על בישול, אכילה והנאה מבשר וחלב בהמה טהורה (וחומרה דרבנן בעוף וחיה) עם חובת המתנה של שש שעות לאחר אכילת בשר, ועד איסורי מצוות התלויות בארץ כגון "חדש" (איסור תבואה לפני העומר), "ערלה" (איסור הנאה מפירות בשלוש השנים הראשונות), "כלאי הכרם" ואיסור "טבל" החמור על יבול שלא הופרשו ממנו תרומות ומעשרות כדין.

רמב"ם: שלושה פרקים מאכלות אסורות - פרקים ה- ז.

פרקי הרמב"ם היומיים (מאכלות אסורות ה'–ז') עוסקים בדיני איברים ודם האסורים באכילה ובתהליכי הכשרת הבשר. פרק ה' אוסר אכילת "אבר מן החי" ובשר שנתלש מבהמה חיה, ומפרט את דיני ה"שליל" (עובר) הנמצא בבטן אימו שנשחטה. פרק ו' דן באיסור צריכת דם של בהמות ועופות, ומסביר כי דם ש"פירש" (יצא מגוף האדם או הבהמה) אסור, בעוד דם דגים וחגבים טהורים מותר; הפרק מפרט את תהליך הכשרת הבשר על ידי מליחה והדחה להוצאת הדם. פרק ז' מפרט את איסור ה"חלב" (שומן האסור בכרת) הקיים רק בבהמות טהורות, ומורה לטבחים כיצד לנקר ולנקות את הבשר מחוטים, קרומים וחלב אסור, תוך הפרדה מוחלטת בין הכלים המשמשים לניקוי החלב לכלים המשמשים לחיתוך הבשר.