רמב"ם: שלושה פרקים- אישות - פרקים י"ז-י"ט.

לימוד הרמב"ם היומי מסדיר את מערכת הקדימויות והזכויות הכלכליות במשפחה לאחר פטירת הבעל או גירושין: פרק יז קובע את סדרי הגבייה בין נשים רבות ובעלי חוב לפי זמן השטרות, ומפרט את דרכי חלוקת הנכסים ואת הגנת "נחת רוח" המאפשרת לאישה לחזור בה מהסכמה למכירת נכסי בעלה; פרק יח מעגן את זכות האלמנה למזונות, כסות ומגורים בביתה המקורי מנכסי היורשים, ומפרט את התנאים בהם היא מאבדת זכויות אלו או גובה אותן ממטלטלין; פרק יט עוסק בתנאי הכתובה המבטיחים ירושה עודפת לבנים כנגד כתובת אימם ("בנין דכרין") ופרנסה לבנות מנכסי האב עד לבגרותן, תוך הדגשה כי במקרה של נכסים מועטים מזונות הבנות קודמים לירושת הבנים כדי להבטיח את קיומן הבסיסי.

רמב"ם: שלושה פרקים- אישות - פרקים י"ד- ט"ז.

לימוד הרמב"ם היומי עוסק בחובות הבעל והאישה בתחומי האישות, המשפחה והממון: פרק יד מגדיר את חובת העונה לפי כוחו ומקצועו של האיש, ודן בדיני "מורד" ו"מורדת" ובחובת הבעל בפדיון שבויים וקבורת אשתו; פרק טו מפרט את מצוות פרייה ורבייה, הדינים במקרה של חוסר יכולת להוליד לאחר עשר שנים, ומשרטט את הנהגת הבית הראויה – על הבעל לכבד את אשתו יותר מגופו ולאהבה כגופו, ועל האישה לכבדו; פרק טז מבחין בין סוגי נכסי האישה (צאן ברזל ומלוג) ומפרט את סדרי גביית הכתובה, דיני השבועה הנדרשת מהאלמנה והכללים במקרה של אובדן שטר הכתובה.

רמב"ם: שלושה פרקים- אישות - פרק י"א-י"ג.לימוד היום מסדיר את מערכת המחויבויות ההדדית בברית הנישואין, תוך איזון בין זכויות ממוניות לכבודה האישי וחירותה של האישה; הרמב"ם מפרט את עשרת החיובים של הבעל (מזונות, כסות, עונה, רפואה, פדיון ועוד) אל מול ארבע זכויותיו (כמו מעשי ידיה ופירות נכסיה), וקובע כי רמת החיים נקבעת לפי עושרו של הבעל בשיטת "עולה עמו ואינה יורדת". לצד הדיונים הממוניים ושיעורי הכתובה המשתנים, מודגש כי הנישואין אינם "בית סוהר", ולכן נאסר על הבעל למנוע מאשתו ביקורי משפחה או השתתפות באירועים חברתיים, כשמעל הכל ניצבת הזכות המוחלטת של כל אחד מבני הזוג לכפות על משנהו עלייה לארץ ישראל ולירושלים, מתוך הכרה במעלתה הרוחנית של הארץ הגוברת על שיקולי נוחות גשמית.

רמב"ם: שלושה פרקים- אישות - פרקים ח-י.

הלימוד היום מגדיר את המעבר המשפטי וההלכתי משלב הקידושין לשלב הנישואין המלאים, תוך שימת דגש על כנות ובהירות בין בני הזוג; הרמב"ם פותח בדיני "קידושי טעות", בהם הקידושין מתבטלים אם המקדש הטעה את האישה לגבי מעמדו או רכושו, וממשיך בבירור ספקות ושליחות במקרים של חוסר ודאות לגבי זהות המקדש או המקודשת. שיאו של התהליך הוא בפרק י', העוסק ב"כניסה לחופה" – המעשה ההלכתי המשלים את הקידושין והופך את בני הזוג לנשואים לכל דבר, הכולל את ברכות החתנים (שבע ברכות) במניין ותקנת חכמים לכתוב "כתובה" קודם לכן, כדי להבטיח את מעמדה וביטחונה של האישה. מטרת התקנות הללו, החל מהגדרת סכומי המינימום בכתובה ועד קביעת זמני השמחה (שבעה ימים לבתולה ושלושה לבעולה), היא לבסס קשר יציב, מכובד ומשפטי המונע קלות ראש ויוצר מחויבות עמוקה בין האיש לאשתו.

רמב"ם: שלושה פרקים- אישות - פרקים ה-ז.בפרקים אלו מפרט הרמב"ם את התנאים והמנגנונים המשפטיים להחלת קידושין: בפרק ה' מובהר כי הקידושין חייבים להתבצע באמצעות חפץ בעל ערך ממוני המותר בהנאה, תוך פסילת קידושין בחמץ בפסח או בחוב ישן (מלווה) שאינו מעניק הנאה חדשה לאישה; בפרק ו' מובאים "משפטי התנאים" – מערכת כללים פורמלית (כמו כפל תנאי והקדמת הן ללאו) שרק עמידה בהם מאפשרת להתנות את חלות הקידושין במעשה עתידי; ובפרק ז' מפורטים מקרים של תנאים הנוגעים לנכסים, היעדר נדרים או מומים גופניים, ונקבע הכלל המהותי שחזקה על אדם מישראל שאינו רוצה שבעילתו תהיה בעילת זנות, ולכן מגורים משותפים לאחר קידושין פגומים עשויים ליצור קידושין ודאיים מכוח הביאה.

'רמב"ם: שלושה פרקים - אישות - פרק ב', ג', ד.

רמב"ם: שלושה פרקים- מגילה וחנוכה - פרקים ג- ד, אישות - פרק א.

הלימוד היומי ברמב"ם מקיף את סיום הלכות חנוכה ותחילת הלכות אישות: בפרק ג' של הלכות חנוכה, הרמב"ם מפרט את מצוות קריאת ה"הלל" בימי החנוכה (ובמועדים אחרים), את נוסח הברכות ואת סדר ההדלקה; בפרק ד' הוא חותם את ההלכות בדיני המיקום והזמן של הדלקת הנרות, ומדגיש את חשיבות המצווה כביטוי לפרסום הנס, עד שאפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב למכור כסותו כדי לקנות שמן. בפרק א' של הלכות אישות, הרמב"ם עובר לעסוק ביסודות הקשר הזוגי לפי התורה, ומסביר כיצד השתנו דיני האישות ממתן תורה ואילך: בעוד שקודם לכן הקשר היה מבוסס על הסכמה הדדית בלבד, מצוות העשה כעת היא לקדש את האישה בקידושין (כסף, שטר או ביאה) לפני הנישואין, תוך פירוט איסורי העריות וההקפדה על קדושת חיי המשפחה בישראל.

רמב"ם יומי: שלושה פרקים- תעניות - פרק ה, מגילה וחנוכה - פרקים א- ב.

שלושת הפרקים היומיים ברמב"ם עוסקים בזיכרון הלאומי של עם ישראל – הן בצער והן בשמחה. בהלכות תעניות מפורטים ימי הצום שנקבעו בעקבות חורבן בית המקדש והצרות שעברו על אבותינו, במטרה לעורר לתשובה ולתיקון המעשים, לצד תקנות חכמים לזכר החורבן (כמו השארת אמה על אמה ללא סיד בבית). בהלכות מגילה מבואר חיוב קריאת המגילה בפורים, ההבדלים בין "כרכים" המוקפים חומה מימי יהושע בן נון לערים רגילות, ודיני כתיבת המגילה וקריאתה. הרמב"ם חותם בהדגשת חשיבות השמחה בפורים, ובמיוחד במצוות מתנות לאביונים, תוך קביעה שאין שמחה גדולה ומפוארת יותר מלשמח את לב העניים והנזקקים, ובכך להידמות לדרכיו של הבורא.

הרמב"ם יומי: שלושה פרקים- תעניות - פרקים ב- ד.

רמב"ם: שלושה פרקים- קידוש החודש - פרקים י"ח-י"ט, תעניות - פרק א.

הלימוד היום נע בין גרמי השמיים לבין תפילת הארץ: בפרקי קידוש החודש (י"ח-י"ט), הרמב"ם משלים את המדריך האסטרונומי ומסביר כיצד גורמים כמו גובה גאוגרפי, אובך או עננות משפיעים על ראיית הלבנה בפועל, ומה עושים כשבית הדין נאלץ לקבוע חודשים על פי חשבון בלבד. הוא גם מפרט את הדרך לחישוב "נטיית" הירח ביחס לקו המשווה, כדי לוודא שעדויות הראייה אמינות. במעבר להלכות תעניות (פרק א'), אנו פוגשים את התגובה היהודית למשברים: המצווה לזעוק ולהריע בחצוצרות בכל עת צרה. הרמב"ם מזהיר מפני הגישה ה"אכזרית" הרואה בצרות יד המקרה ("קרי"), ומלמד שזעקה ותענית הן קריאת השכמה לתיקון המעשים ולחיפוש דרך של תשובה.