פרק חמישי בסדרה, בו אנחנו צוללים לסיפור שמגיע מארצות הצפון הקרות, כל ארץ שבא יש ים או אוקיאנוס קר כקרח מחזיקה בגרסה משלה למעשיה העתיקה הזאת. ״עור כלב ים, עור נשמה״. פינקולה אסטסט כותבת ״הסיפור מספר מנין באמת באנו, ממה אנו עשויות, וכיצד כולנו חייבות להשתמש באינסטינקטים שלנו דרך קבע ולמצוא את הדרך הביתה״. סיפור על אהבה כמשל לכל צומת בדרכינו.
בפרק דליה ואני מקראים את הסיפור ואז דרך השיחה מנסים להוריד את החוכמה שלו ליומיום. איך נישאר מחוברים לצו נשמתנו בחיים של צרכים חברתיים והישרדותיים? סקרן כרגיל לשמוע איך היה לכם להקשיב ואיפה הפרק נגע בחייכם/ן.
דליה קאולי - פסיכואנליטיקאית יונגיאנית בכירה, מדריכה ומלמדת.