בפרשה מופיע איסור חמור של הליכה למכשפים. לכאורה לא קשור אלינו בימינו, אבל הרב בעין איה נותן לזה נופך לימינו.
מהו הכישוף? ישנן עוצמות בטבע. כשאדם שיכור מכוחותיו ומעצים באופן מוגזם את עוצמות הטבע זה יוצר הכחשה כלפי מעלה.
הקבה ברא את העולם באופן מאוזן. למשל כוח המשיכה אם מישהו יוכל תיאורטית להגביר את כוח המשיכה זה הרי ישבש את החיים. וגם הפוך, שאדם מנסה לצאת מכוח המשיכה זה גם מפר משהו באיזון העולם.
אם מגייסים את כוחות הטבע לשגעונות של האדם זה פוגע.
אדם שמפעיל השפעה על אנשים אחרים ומשתלט עליהם זה יוצר דבר לא מאוזן.
המלכה איזבל היתה אשה חשובה אבל כשהרגו אותה קראו לה מכשפה כי היא ידעה להשתמש בכוחות המלכות להשתלט על אנשים. עד זקנתה היא היתה בטוחה בקסם שלה.
בתחילת הפרשה רואים את הדגש בתורה על שכל צלול שופטים ושוטרים. מלך עלול לאבד את השכל הצלול שלו. יכול להקיף עצמו בנביאי שקר ולהשתלט על אנשים.
כשיש רמה מוסרית וערכית לאדם תוך הקפדה על כל פרט רואים שיש לו שיקול דעת. כמו כן אדם שהוא לא דורסני אלא מרחם על הברואים, בלשון הגמרא שאפילו לא הורג כינה.
מוכר הסיפור של ר אריה לוין שתלש עלה והרב העיר לו.
רואים זאת גם בצריכת המוצרים של האדם.
כשאדם לא שיכור כוח ולא מופעל מדמיונות אלא פועל על פי שכל צלול. המחשבה נשארת מאוזנת וזה דבר שעובדים עליו כל החיים.
רואים היום דברים נוראים של התערבות בטבע כשמשנים לילד את מינו וטבעו. עושים הכלאות שמבלבלות את כל הטבע. וזה דבר מסוכן.
רואים אם כן כמה סימנים לצלילות דעת לא הליכה אחרי הדמיון אלא הליכה לשופטים ולשוטרים.