מרימייקים של סרטים הוליודיים, עד מוזיקת פופ עכשווית, ג'קטים היפסטריים ועיצוב וינטג׳י - ניכר שהנוסטלגיה עוטפת אותנו מכל עבר בתקופה האחרונה. בפרק הנוכחי נחקור את עליית הסנטימנט הנוסטלגי בתרבות העכשווית דרך התיאורטיקנים והפילוסופים פרדריק ג׳יימסון ולינדה האצ׳ן. נבחן מצד אחד את הנוסטלגיה כתוצר לוואי של תרבות שאיבדה את כוחה לדמיין את העתיד ומצד שני, נשאל האם נוסטלגיה יכולה לשמש גם כביקורת, פרודיה וסאטירה, לא רק על  העבר אלא גם על המצב העכשווי.

בפרק זה נתמקד ב”מפנה המטריאלי” שסחף אקדמאים/ות, אומנים/ות ואקטביסטים/ות במהלך שני העשורים האחרונים. בחלק הראשון של הפרק נסקור את הרקע והאונטולוגיה של הוגי ״המטריאליזמים החדשים", שמקדמים תובנות אנטי-אנתרופוצנטריות על יקום שנמצא בתנועת התהוות מתמדת וריזומית – יקום בו החומר אינו נופל בחשיבותו מאדם ורעיונות. בחלק השני נבחן את ההשלכות והאפשרויות של השקפה זו באקדמיה, בפוליטיקה ובאמנות.

בפרק זה נסקור את עליית תרבות הוולנס במערב ונבין כיצד אמונה בטיפוח עצמי, צרכנות וקדושת הגוף התבססה בלב האידיאולוגי של הפרוייקט הניאו ליבראלי.   באמצעות עבודתם של אווה אילוז, קארל סדרסטורם ואנדרה ספיסר נדבר גם על ההשתמעויות הבעיתיות יותר של הציווי להיות במרדף מתמיד אחרי אושר ומימוש  עצמי, כגון עלייה ברגשות חרדה ודיכאון במערב והפרטת האחריות החברתית אל תחום אחריותו של הפרט .

בפרק זה נדבר על שיבוש כפרקטיקה אומנותית, וספציפית על אומנות הגליצ׳ שמתרחשת במרחב הדיגיטלי העכשווי. תוך דיון בתיאוריה ביקורתית מבודריאר ועד ג׳ודי דין - נחקור את הפוטנציאל החתרני של אומנות הגליצ׳ וגם את הגסיסה המתבקשת של הגליצ׳ אל תוך הנרמול הקפיטליסטי. בפרק מתארחים ד״ר אייל גרוס ועדי קרליץ.