הפעם בסוד המנהיגות, עו״ד ניצן כהנא ואני משוחחים על מנהיגות מסוג אחר - מנהיגות של מי שמעולם לא נבחרה לתפקיד אך בחרה להנהיג, משום שהעולם היה זקוק למנהיגות.
אלינור רוזוולט הייתה הגברת הראשונה של ארצות הברית, אך בפועל הפכה לדמות פוליטית ומוסרית עצמאית ורבת עוצמה. לא נשיאה, לא נבחרת ציבור ובכל זאת אחת המנהיגות המשפיעות ביותר של המאה ה־20.
היא הייתה מהפכנית: פמיניסטית בתקופה שבה נשים רק החלו לממש את זכות ההצבעה; כותבת ומתקשרת יוצאת דופן שחיברה בין הציבור האמריקאי לבית הלבן; ובעיקר האישה שעמדה בראש ניסוח ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם האוניברסליות לאחר מלחמת העולם השנייה, על רקע חורבן אירופה והשואה.
אלינור רוזוולט בחרה להיאבק למען החלשים, המודרים והבלתי נראים מתוך מוקד הכוח החזק בעולם. היא לא חששה להביע עמדה, גם כשהדבר עורר התנגדות חריפה, ביקורת פוליטית ולעיתים עוינות גלויה.
כפי שאמרה,״עשי את מה שאת מרגישה בליבך שהוא נכון כי בכל מקרה יבקרו אותך״
זו מהות המנהיגות שאלינור רוזוולט מגלמת - לא כוח שניתן בקלפי, אלא אחריות שנלקחת. לא תואר ריק מתוכן, אלא מצפון. לא פופולריות של ידוענים אלא האומץ להשפיע על הקהל.