סינמה שו"ת | פודקאסט הקולנוע של סרוגים

לימור שמילה, במאית ומלהקת, מתארחת בפרק ה 32 של סינמה שו״ת לשיחה עם אבי לודמיר על ליהוק כפעולה יצירתית, על הדרך הארוכה שלה בקולנוע הישראלי, ועל המעבר בין עבודה מאחורי הקלעים לבימוי אישי.
בשיחה שמילה חוזרת לילדות בעכו, לבית דתי ולחוויה קולנועית מוקדמת שעיצבה את האופן שבו היא מסתכלת על קולנוע עד היום. היא מספרת על לימודי הקולנוע בגליל, על עבודה בסטים בתפקידים שונים, ועל הרגע שבו הבינה שליהוק הוא המקום שבו סיפור מתחיל לקבל גוף ונוכחות. היא מדברת על הקריאה הראשונה של תסריט, על חיפוש אחר משהו שלא כתוב במילים, ועל אחריות כבדה לבחירות שמשפיעות על סרט שלם.
שמילה משתפת בסיפורים מתהליכי ליהוק מורכבים, על החלטות שנראו מסוכנות בזמן אמת, ועל האמונה שליהוק נכון יכול לשנות לחלוטין את הדרך שבה סרט מתקבל. היא מדברת גם על מונטנה וככה את אוהבת, על עשייה קולנועית מתוך מחסור, על שליטה ושחרור, ועל ההבדל בין ללהק סרטים של אחרים לבין בימוי של חומר אישי.
השיחה נוגעת גם בעבודה בטלוויזיה מול קולנוע, בריבוי שותפים ובמערכות גדולות, ובניסיון לשמור על אינטימיות ודיוק בתוך תעשייה צפופה. שיחה חכמה, רגישה ומלאת ניסיון עם יוצרת שמסתכלת על קולנוע דרך אנשים, מבטים ושתיקות, ומזכירה שלפני הכול, קולנוע מתחיל בבחירה אנושית אחת מדויקת.

Support the show

 דפנה לוין מתארחת בפרק ה 31 של סינמה שו״ת לשיחה פתוחה ומלאת אנרגיה על מסלול לא צפוי בעולם הטלוויזיה והקולנוע.

היא חוזרת לרגע שבו נדלקה על הסט בגיל 15, לריח של הג׳לטינים על הפנסים, ולתחושה הפשוטה של זה מה שאני רוצה לעשות בחיים. משם היא מספרת על סם שפיגל, על השנים הארוכות בפרסומות, ועל הדרך שבה דווקא שמועה על בטיפול פתחה לה דלת לעולם הכתיבה והפכה אותה לתסריטאית שמעצבת דמויות לאורך זמן.

בשיחה דיברנו על 'נבלות' ועל האתגר להפוך את קניוק לדרמה עם מתח, על אופוריה הישראלית כסדרה קשה ומוקדמת לזמנה, ועל הפער בין ההתקבלות הראשונית לבין ההכרה המאוחרת.

דפנה משתפת איך נולדה האמת מתוך וואן ליינר על רצח חדש ביום ההכרעה בפרשת זדורוב, למה היה לה חשוב לשלם את החוב לצופה ולפתור את התעלומה המרכזית, ואיך היא מתמודדת עם החיים היצירתיים בישראל שבהם עובדים תמיד על כמה פרויקטים במקביל כשברור שרק אחד יקרה. וגם, למה היא אוהבת לביים, איך נראה המתח בין במאית ליוצר, ומה היא לוקחת איתה לכל סט ולכל דף.

שיחה מצחיקה, חדה וכנה עם יוצרת שמדברת בלי פוזה על פחד, התמדה, שותפויות, ועל הדרך לשרוד מקצוע שבו שום דבר לא מובטח, חוץ מהרצון לחזור שוב לעבודה.

Support the show

שלום הגר, במאי ותסריטאי, מתארח בפרק ה 30 של סינמה שו״ת לשיחה עם אבי לודמיר על דרך ארוכה של לימודים, כתיבה והתעקשות, ועל יצירה שנבנית לאט, בלי קיצורי דרך. הגר מספר על ההתאהבות המוקדמת בקולנוע בילדות בירושלים, על הלימודים בסם שפיגל ובאוניברסיטת תל אביב, ועל כמעט עשרים שנה של עשייה לפני שסדרה וסרט באורך מלא יצאו לאור.
בשיחה הוא חוזר אל שישו ושמחו, הקומדיה המוזיקלית שכתב וביים יחד עם סיגלית ליפשיץ, ומספר על החיבור האישי לרבנות הצבאית, על האהבה לשירי מקהלת הרבנות, ועל תהליך פיתוח וכתיבה ממושך שכלל דחיות, הגשות חוזרות ושינויים, עד שהסדרה עלתה בכאן 11. הוא מדבר על העבודה המשותפת, על בחירות מוזיקליות, ועל התגובות שקיבל מהקהל הדתי והחילוני.
הגר מספר גם על מתחת לצל של השמש, סרט דרמה קשה ואישי, על תהליך הכתיבה והפיתוח שעבר שינויים מהותיים, על הבחירה לעסוק בדמות קיצונית ומורכבת בלי להסביר או להצדיק אותה, ועל העבודה בתקופת הקורונה עם צוות מצומצם. השיחה נוגעת גם בסרטים קצרים שביים, בהם יונה המינקת, ובגישה שלו לקולנוע כמרחב שמאפשר לעסוק בדמויות ובמצבים שלא נוח להביט בהם.
לקראת הסיום הגר מספר על תסריט חדש שהוא עובד עליו כיום, שעוסק בשבויי צה״ל במלחמת יום הכיפורים. שיחה כנה ומעמיקה עם יוצר שפועל מתוך סבלנות, התמדה ואהבה עמוקה לקולנוע.

Support the show

שני קיניסו, חוקר ומבקר קולנוע, מתארח בפרק ה-29 של סינמה שו״ת לשיחה עם אבי לודמיר על קולנוע, כתיבה והצורך ליצור דווקא מתוך חוסר בהירות. קיניסו מספר על פרויקט הקולנוע הבלתי נתפס, שנולד מטקסט שכתב בדצמבר 2023, ועל הקריאה ליוצרות ויוצרים להגיב לשבעה באוקטובר גם ביצירה מיידית, ולא רק מפרספקטיבה של שנים קדימה.

בשיחה הוא מדבר על סרטים שנעשו בעקבות השבעה באוקטובר ומסרבים להיכנס להגדרות ברורות של עלילתי או תיעודי, בהם על כלבים ואנשים של דני רוזנברג ומכתב לדוד של תום שובל, ועל הפיכת חוסר היכולת להבין לחלק מהשפה הקולנועית.

הוא מתייחס לפעילות הפרויקט, למתן במה ליוצרות ויוצרים מהעוטף ומקהילות נוספות, ולתפיסה של קולנוע שנולד מחוסר שלמות. לקראת הסיום קיניסו משתף בחוויה האישית שלו בקיבוץ בארי בשבעה באוקטובר, ובאופן שבו דימויים קולנועיים ליוו אותו בזמן אמת והפכו לכלי הישרדות.

שיחה כנה על קולנוע כדרך להתמודד עם המציאות, ועל האמונה שגם עכשיו יש מקום ליצירה.

Support the show

מיכאל אללו, יוצר, במאי ותסריטאי, מתארח בפרק ה 28 של סינמה שו"ת. אללו מספר לאבי לודמיר על הדרך הלא מתוכננת שלו לעולם הקולנוע, מהשירות הצבאי הארוך והזהות הלוחמת, דרך משברים אישיים, ועד הגילוי של הקולנוע ככלי לספר סיפורים מתוך המציאות הישראלית.
הוא מדבר על הלימודים בסם שפיגל, על סרט הגמר שעורר תשומת לב, ועל התקופה שאחרי הלימודים שבה גילה שהדרך לקולנוע ארוכה ומלאת ספקות. אללו חוזר אל הסרט הדוקומנטרי הקרב האחרון של פפה, שבו תיעד את מסע הבחירות של אביו לראשות עיריית ירושלים, ומספר על החיבור בין קולנוע, משפחה ופוליטיקה.
בשיחה עולה בהרחבה גם החמאם, סדרת הדרמה שכתב וביים, שנולדה מתוך קריאה מחודשת בתנ"ך ובעיקר מסיפורם של שאול ודוד. אללו מספר על הבחירה למקם את הסיפור בבסיס צבאי נטוש בבקעת הירדן, על החיבור בין מיתוס תנ"כי למציאות ישראלית עכשווית, ועל לופ היסטורי של כוח, הנהגה והתפוררות שחוזר על עצמו שוב ושוב.
הוא משתף בתהליך הכתיבה והבימוי, בעבודה בצוות קטן, באמון שקיבל מכאן 11, ובשילוב בין ריאליזם גולמי לאלמנטים מיסטיים. השיחה נוגעת גם בתקופה שבה הסדרה הייתה מוכנה אך נדחתה בעקבות המלחמה, בשירות המילואים הממושך, ובשאלות על המקום של קולנוע ותרבות בתוך מציאות של חירום מתמשך.
שיחה כנה ועמוקה עם יוצר שפועל מתוך ספק, חיפוש ואומץ, ומנסה להשתמש בקולנוע לא כבריחה מהמציאות אלא כהתמודדות ישירה איתה.

Support the show

אמיר מן, הבמאי והתסריטאי מאחורי "אחת אפס אפס", "מלכות", פאודה עונה 2 ו"רשת המרגלים", מתארח בפרק ה 27 של "סינמה שו"ת".

מן מספר לאבי לודמיר על הדרך שלו לעולם הקולנוע והטלוויזיה, על השנים של יצירה דוקומנטרית ועצמאית, ועל המעבר לכתיבה של סדרות ז׳אנר רחבות. על העבודה על "אחת אפס אפס" הוא מספר: "כתבתי את זה כמעט לבד, זה נולד מקריאה בעיתונים וחיפוש אחרי סיפורים אמיתיים".
על ההצטרפות לפאודה עונה 2 הוא מדבר על האתגר להיכנס לסדרה מצליחה שכבר רצה, ועל האחריות כעורך ראשי לשמור על קו דרמטי ברור. על "רשת המרגלים", סדרת ריגול היסטורית שנכתבה לפני השבעה באוקטובר, הוא מספר על תהליך פיתוח ארוך ועבודה מול גופים בינלאומיים.
שיחה מרתקת עם יוצר שמדבר בכנות על כתיבה, שואו-ראנריות, סבלנות והדרך הארוכה מרעיון על הדף למסך.

Support the show

נדב לפיד, מהבמאים הישראלים המוערכים והמדוברים בעולם, מתארח בפרק ה 26 של סינמה שו"ת. לפיד מספר לאבי לודמיר על הדרך הלא שגרתית שלו לקולנוע, על הילדות בבית של קולנוע, הדחייה המכוונת של האמנות בגיל ההתבגרות, והגילוי מחדש של הקולנוע בפריז אחרי הצבא.

הוא מדבר על תפיסת הקולנוע שלו כעשייה שלא מסתפקת בסיפור אלא מנסה לדחוף את גבולות המדיום, על עבודה מתוך אינסטינקט ותחושות גופניות, ועל תנועות מצלמה שנולדות מחופש ולא מהסבר רעיוני. לפיד חוזר אל סרטיו המרכזיים, מהשוטר והגננת ועד מילים נרדפות והברך, ומספר איך כל אחד מהם נולד מתוך צורך אישי ושאלות על חברה, זהות וחופש.

בשיחה עולה גם סרטו החדש "כן", שמלווה את הפרק, ולפיד מספר על הדמויות שבמרכזו, על אמנים בעולם שבו נדמה שלאומנות כבר אין מקום, ועל הרצון ליצור קולנוע שלא מרגיע אלא מבקש מהצופה להיות נוכח ולהרגיש.

שיחה עמוקה, חופשית ובלתי מתפשרת עם יוצר שממשיך לאתגר את עצמו ואת הקולנוע הישראלי.

Support the show

סינמה שו"ת פרק 25: ליאור חפץ, היוצר והבמאי מאחורי "הרפתקה בשחקים", "המזח" ו"אור ראשון", מתארח בפרק ה־25 של "סינמה שו"ת".

חפץ מספר לאבי לודמיר על הדרך הלא שגרתית מרפואה לקולנוע: "אבא שלי היה רופא, מאוד נמשכתי לרפואה, בצבא הייתי מדריך חובשים קרביים ואפילו התחלתי לימודי קדם רפואה". על המעבר לעולם היצירה: "נכנסתי לבצלאל, עשיתי סרט גמר, הוא לא יצא טוב, אבל הבנתי שאני רוצה ללמוד קולנוע באמת".

על העבודה על "המזח": "עשינו תחקיר של שנים, נפגשנו עם רופאים ולוחמים, היה לי חשוב שהאנשים האמיתיים יראו את זה ויגידו שעשינו משהו נאמן". על התקופה שאחרי השבעה באוקטובר וההחלטה ליצור את "אור ראשון": "בהתחלה לא היה לי שום רצון לעשות קולנוע, אבל הסיפורים האלה לא רוקנו אותי, הם מילאו אותי".

שיחה מרתקת עם יוצר שמדבר בכנות על מסלולים לא צפויים, אחריות ויצירה מתוך המציאות.

Support the show

סינמה שו"ת פרק 24: יובל יפת, התסריטאי מאחורי כמה מהסדרות הישראליות המצליחות כמו "פאודה", "השוטרים" ו"יהלומים" של נטפליקס, מתארח בפרק ה-24 של "סינמה שו"ת".

יפת מספר לאבי לודמיר על ההתחלה הלא שגרתית: "סיימתי את בית הספר עם תפיסה של 'ממה אני מתפרנס?', התחלנו פרויקט של צילום חתונות עם דן סחר". על נקודת המפנה: "לקראת גיל 30 אמרתי לעצמי - חייב להפסיק עם החתונות ולהתמקד בכתיבה. אנשים סביבי נבהלו, אמרו 'תעשה במקביל לפרנסה'".

על הפגישה המכרעת עם רותם שמיר: "רותם ראה סרט של דן, ודן אמר 'בוא נביא את יובל כתסריטאי'". על יהלומים: "עד היום אני לא חושב שיש תסריט שלי שקיבל פידבק חיובי גורף כמו הדראפט הראשון של יהלומים".

על הרגע הסוריאליסטי: "כשרותם הציע לי לכתוב בפאודה עונה רביעית ואמרתי לא - זה היה המבחן האמיתי. המבחן זה לא כשמציעים לך משהו אלא כשאתה אומר לא בגלל שאתה עסוק בדבר אחר".

על גישת התחקיר: "היו לנו 12 יועצים ותחקרנים ביהלומים. היה יועץ על הסט בכל צילום עם חרדים שיושב עם אוזניות ומקשיב למה שנאמר". שיחה מרתקת עם יוצר שהצליח לעבור מצלם חתונות לתסריטאי של הסדרה הבינלאומית הישראלית של נטפליקס.

Support the show

שראל פיטרמן, תסריטאי ושחקן פורה עם עבודות כמו "בחורים טובים", "לרוץ על החול", "מה כבר יכול לקרות" ו"למה מי מת", מתארח בפרק ה-23 של "סינמה שו"ת".

פיטרמן מספר לאבי לודמיר על המסורת המשפחתית: "סבא של סבא שלי מצד אמא היה אחד השחקנים הגדולים באוסטריה במאה ה-19, השחקן היהודי הראשון שקיבל תואר אצולה מהקיסר".

על המעבר לכתיבה: "פתאום כל העבודה נלקחה במשך שנה אחת. ישבתי ליד שחקן בן 58 באודישן והוא אמר לי 'איזה מקצוע מזוין', יצאתי ואמרתי זה נגמר". על גישתו לעבודה הוא חושף: "אני בן אדם של אנשים. אני לא אוהב לכתוב לבד. אני מוצא את השותפים הנכונים שילכו איתי את הדרך ויהיו השותפים לפרויקט".

פיטרמן מגלה על חוויית הסטנדאפ: "הייתי סטנדאפיסט גרוע מזעזע, אבל זה המתנה הגדולה ביותר. הסטנדאפ מלמד אותך להכיר קהל והבנה עמוקה של קהל נותנת לך המון כוח ביצירה".

על החיבור לעולם החרדי דרך שטיסל: "החיבוק שקיבלתי היה ענקי. מזהים אותי עד היום - קהילה חרדית בטורונטו שלחה לי הודעה 'אנחנו רוצים שתבוא לבדר בפורים', הם חשבו שאני חרדי".

על המניע שלו: "אני חולה על סיפורים באמת. הנפש שלי אוהבת סיפורים והסיפור אומר לי מה הוא רוצה להיות". שיחה עשירה עם יוצר המשלב בין עולמות שונים ומאמין בכוח הסיפור לגשר בין קהלים.

Support the show