האייטיז האפל והגותי חוזר. "ביטלג'וס ביטלג'וס" הוא סרט המשך לסרט של טים ברטון מ-1988, שמזכיר למה אהבנו את טים ברטון פעם ולמה הוא מאכזב אותנו מאז.

והאלבומים החדשים של The The, לורי אנדרסון וניק קייב מחזירים אלינו את גיבורי האייטיז, אחרי יותר מדי שנים (24, 6 ו-5 שנים בהתאמה).

וגם: אלכס גיבני, במאי דוקו ניו יורקי, הפך השבוע שם שרוב הישראלים מכירים בזכות הסרט התיעודי שהפיק על ביבי נתניהו. אבל השבוע גם עלה בארץ הסרט התיעודי שלו על "הסופרנוס", במלאת 25 שנה לבכורת הסדרה.

שלושה מותחנים וסרטי אימה לסוף אוגוסט: הרימייק ל"העורב" - שהסרט המקורי חוגג כעת יום הולדת 30. והמותחן האלים והעצמאי "רצח ממבט ראשון". שמתחבר גם הוא ל"צאי מזה", עליו דיברנו בשבוע שעבר, ואני חוזר אליו שוב השבוע כי עמיתיי המבקרים קצת יורדים עליו, ומבחינתי הוא כרגע סרט הביכורים המרשים של השנה, וחתיכת סרט אפקטיבי וקיצוני למדי.

גיבורות שלא מוכנות לחיות תחת שלטון מפלצות: "זה נגמר איתנו", "צאי מזה" ו"הנוסע השמיני: רומולוס"

לכבוד יום הולדת 10 לפודקאסט הנה מהארכיון השיחה שלי עם האל הארטלי מ-2015. מראיינת אורחת: רוני קידר.

היום (19.8) לפני 10 שנה שודרה התוכנית הראשונה של "סינמסקופ ברדיו הקצה". לכבוד האירוע הנה שידור חוזר (ובכורה באתרי הסטרימינג) של הפרק שהקדשתי ל"בין כוכבים" של כריסטופר נולן, ששודר בנובמבר 2014 (בעיצומה של מלחמת צוק איתן). זה הפרק הכי מואזן בתולדות התוכנית.

סינמסקופ ברדיו הקצה חוגג יום הולדת עשר (הוא נולד ב-17.8.2014) וזו הזדמנות להיזכר בתוכניות מהארכיון שמעולם לא עלו לאתרי הסטרימינג. והפעם: שיחה עם קרן ידעיה על סרטה "מאמי" ועל הגרסאות המוזיקליות של דודו טסה לאופרת הרוק המקורית. הוקלט במרץ 2020, רגע לפני סגרי הקורונה.

חוגגים עשר שנים לסינמסקופ ברדיו הקצה עם לקט המיטב מארכיון התוכנית. חלק א': שיחה עם יוסף סידר מ-2017.

אנחנו מדברים על "נורמן" (שהתחיל כסרט בשם "אופנהיימר"), ועל תחילת העבודה על מה שיהפוך ל"הנערים". ועל האופן שבו סידר הבמאי עובד עם הצלם ירון שרף וליאור אשכנזי, ועל העבודה על הפסקול של "נורמן" עם האל ווילנר ז"ל - המפיק המוזיקלי של "סאטרדיי נייט לייב" וטום ווייטס (שנפטר שלוש שנים אחר כך מקורונה).

לכבוד האולימפיאדה בפריז, שני סרטים צרפתיים חדשים עולים השבוע בארץ: האחד רציני, מפסטיבל קאן, השני שטותי, שובר הקופות הגדול של צרפת השנה. שניהם מעצבנים.

פסטיבל אנימיקס ימיג סרט חדש של ביל פלימפטון וסרט תיעודי מצויר מהונגריה.

"כיסופים" הוא סרט ישראלי נאה לעין שמשהו בו חסר.

ובסוף התוכנית: הודעה חגיגית.

אז איך "דדפול & וולברין", שבו דיסני ומארוול משתלטים על המותג שהיה בבעלות אולפני פוקס? האם יש לו סיכוי להיות בסך הכל הסרט השני בתולדות הקולנוע שחוצה את סף מיליארד הדולר עם סיווג לבני 17, בשל אלימות קיצונית (ושימוש מרובה במילה "פאק", ששורף את האוזניים של האמריקאים)? (הסרט הראשון, אגב, הוא "ג'וקר").

וגם: "טאטאמי", שיתוף הפעולה של גיא נתיב עם השחקנית והבמאית האיראנית זאר איברהימי.

מה לראות ומה לא לראות בפסטיבל ירושלים? מה אומר סרט הפתיחה, "תלמה", על התוכניה כולה? מה אומרת התוכניה על מצבה של ישראל בעולם? אני בוחר מקבץ סרטים העוסקים בקולנוע-על-קולנוע, ומתלונן על כמה מהבמאים הכי מפורסמים בעולם, שיש רבים שמעריצים אותם, אבל אני לא מבין מה הם עושים. ואיזה סרט הכי הםתיע אותי לטובה? ספיישל פסטיבל ירושלים 2024.