לפני כמה שבועות אמרה לי אישה שאני לא מכירה את המשפט קורע הלב:

לא משנה כמה אתם יודעים, בין אם כי אתם אנשי מקצוע דוגמת פסיכולוגים/נוירולוגים ובין אם יש לכם הפרעת קשב בעצמכם, בסוף היום אתם אבא ואמא כמו כל אבא ואמא אחרים. אם ברגיל הורים וילדים זה מערכת יחסים מורכבת, אז כשלאחד מהצדדים או שניהם יש הפרעת קשב זה הופך את זה לקצת יותר מורכב. אז היום לכבוד יום המשפחה בואו נשים את הדברים על השולחן.  

יש לי וידוי. אני קצת מאוהבת בקורונה. לא בקטע קונספירטיבי של העולם והטבע מתקוממים נגדנו. ממש לא.

זוכרים את השבועיים הראשונים כשכוווולם נכנסו לסגר, והחיים עברו לאינטרנט שלפעמים עבד ולפעמים לא? אז אני מודה שהיו לי יומיים שלושה של סיפוק, שלא לומר שמחה לאיד. 

יששששששש! סוף סוף כווולם מרגישים כמוני, גם המערכת שלהם מקרטעת

 אז היום נדבר על איך עובד מוח עם הפרעת קשב והיפראקטיביות,  ואיך הסגרים של הקורונה יכולים לעזור לנו להבין מה קורה שם למעלה. 

למרות מחקרים רבי שנים וממצאים נוירולוגיים ברורים, אנשים ממשיכים להחזיק באמונות לא מבוססות  על הפרעת קשב, ולהפיץ אותן כאילו הן תוצר של מחקר מדעי רב שנים. הסטיגמות האלו מנציחות את חוסר ההבנה בחברה לגבי מה משמעות של הפרעת קשב, ויותר מזה גורמת לנו אנשי הפרעת הקשב לנוע באי נוחות בכסא.

 אז היום נדבר על פייק ניוז וננפץ את 10 המיתוסים המובילים בשוק הפרעת הקשב

נעים להכיר, קוראים לי רחל מנירום ויש לי הפרעת קשב עם היפראקטיביות. 

היום אספר לכם קצת על עצמי אבל בעיקר נשוחח על הבעייה השיווקית של הפרעת הקשב ולמה זה הופך את היום יום שלנו למאתגר. הפרעת קשב היא סוג של חוויה, וזה הופך אותה לשקופה, וזה מאוד מקשה על היחסים בינינו לבין הסביבה אבל גם בינינו לבין עצמנו. העובדה שההפרעה שקופה מאפשרת לחברה להתעלם מכל הנושא שלהפרעות קשב, לזלזל, להפחית מהחשיבות שלו, ובינינו לבין עצמנו, זה מייצר לא פעם בדידות והדחקה. ומגיע לנו יותר מזה!