יאָהרצַייט - בְּיוֹם הַמִּיתָה אֲפִילוּ בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה

A yahrzeit is commemorated on the date of a person’s passing even on the first anniversary,

וַאֲפִילוּ כְּשֶׁיּוֹם הַקְּבוּרָה רָחוֹק מִיּוֹם הַמִּיתָה

and even when the burial actually took place on a much later date.

מַעֲנֵה הַצֶּמַח צֶדֶק לאַאַזְמוּ"ר בִּהְיוֹתוֹ כְּבֶן שֶׁבַע:

Once, in reply to a question asked by my revered grandfather, the Rebbe [Maharash], when he was about seven years old, [his father] the Tzemach Tzedek said:

הַחֶסֶד וְיִתְרוֹן הַמַּעֲלָה

The unique superiority of man that G‑d showed him in His kindness

אֲשֶׁר הָאֱלֹקִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם יָשָׁר לִהְיוֹת הוֹלֵךְ בְּקוֹמָה זְקוּפָה הוּא

“[as It is written that] ‘G‑d made man upright.’ by making him walk upright lies in this —

דַּהֲגַם שֶׁהוֹלֵךְ עַל הָאָרֶץ, מִכָּל מָקוֹם הוּא רוֹאֶה אֶת הַשָּׁמַיִם

that even though he treads upon the earth, he sees the heavens.

לֹא כֵן בְּהוֹלֵךְ עַל אַרְבַּע דְּאֵינוֹ רוֹאֶה אֶלָּא אֶת הָאָרֶץ

A four-legged creature, by contrast, sees only the earth.”

Text and Translation courtesy of Sichos in English

הַשֵּׂכֶל וְהַהִתְפַּעֲלוּת שְׁנֵי עוֹלָמוֹת הֵם

Intellect and emotional enthusiasm are two distinct realms:

עוֹלָם קַר וּמְיוּשָּׁב, וְעוֹלָם רוֹתֵחַ וּמְבוֹהָל

one is cool and settled, the other is seething and frenetic.

וְזֹאת הִיא עֲבוֹדַת הָאָדָם לְחַבְּרָם לִהְיוֹת לַאֲחָדִים

Man’s task is to fuse these two realms into one.

וְאָז הַבֶּהָלָה נֶהְפֶּכֶת לִשְׁאִיפָה

At that point, the frenetic energy is transformed into aspiration, 

וְהַשֵּׂכֶל — לְמוֹרֶה דֶרֶךְ בְּחַיִּים שֶׁל עֲבוֹדָה וּפוֹעַל

and the intellect becomes a guide for a life of Divine service and action.

Text and Translation courtesy of Sichos in English

דעֶר סֵדֶר פוּן טאָג הוֹיבְּט זִיך אָן מִיט מוֹדֶה אֲנִי

[A Jew’s] day begins with Modeh Ani. 

אוּן דאָס זאָגט מעֶן פאַר נעֶגעֶל וואַסעֶר אֲפִילוּ בְּיָדַיִם טְמֵאוֹת

This is recited before washing negel-vasser, even though one’s hands are [still] impure,

וואָרוּם כָּל הַטּוּמְאוֹת שֶׁבָּעוֹלָם זַיינעֶן נִיט מְטַמֵּא דעֶם מוֹדֶה אֲנִי פוּן אַ אִידעֶן

for there is no impurity in the world that can taint a Jew’s Modeh Ani, [his grateful acknowledgment of G‑d].

עֶר קעֶן זַיין אַ חָסֵר בָּזֶה אוֹ בָזֶה, אָבּעֶר דעֶר מוֹדֶה אֲנִי בְּלַייבְּט גַאנץ

He may lack this or that [element in his Divine service], but his Modeh Ani remains intact.

Text and Translation courtesy of Sichos in English

תּוֹרָה אוֹר, דִּבּוּר הַמַתְחִיל לְמַעַן תִּהְיֶה

"סוֹף סְעִיף הַמַתְחִיל אָמְנָם, "לֹא יִשְׁבּוֹת יוֹמָם מִלִּרְאוֹת

"צָרִיךְ לִהְיוֹת "לֹא יִשְׁבּוֹת יוֹמָם וָלַיְלָה מִלִּרְצוֹת

[In the above text, the Rebbe makes emendations to the Hebrew wording of Torah Or that have since been incorporated in all of its editions.]

אִמִּי זְקֵנָתִי (הָרַבָּנִית מָרַת רִבְקָה, נִשְׁמָתָהּ עֵדֶן)

When my grandmother, Rebbitzin Rivkah,

בִּהְיוֹתָהּ כְּבַת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה — בִּשְׁנַת תרי"א — חָלְתָה

was about eighteen years old, in 5611 (1851), she fell ill.

וְצִוָּה הָרוֹפֵא אֲשֶׁר תֹּאכַל תֵּיכֶף בְּקוּמָהּ מִשְּׁנָתָהּ

The doctor ordered her to eat as soon as she woke up.

אָמְנָם הִיא לֹא חָפְצָה לִטְעוֹם קוֹדֶם הַתְּפִלָּה

However, since she did not want to eat before her morning prayers,

וְהָיְתָה מִתְפַּלֶּלֶת בְּהַשְׁכָּמָה, וְאַחַר הַתְּפִלָּה הָיְתָה אוֹכֶלֶת פַּת שַׁחֲרִית

she would pray very early in the morning, and have her breakfast after davenen.

כְּשֶׁנּוֹדַע הַדָּבָר לְחוֹתְנָהּ אַדְמוּ"ר הַצֶּמַח צֶדֶק

When her father-in-law, the Tzemach Tzedek, learned of this,

אָמַר לָהּ: אַ אִיד דאַרף זַיין געֶזוּנְד אוּן אַ בַּעַל כֹּחַ

he told her: “A Jew must be healthy and strong.

אוֹיף מִצְוֹת שׁטֵייט וָחַי בָּהֶם

Concerning the mitzvos it is written, Vachai bahem! — ‘One should live in them,’

אִיז דעֶר טַייטְשׁ וָחַי בָּהֶם, מעֶן דאַרף אַרַיינְבּרֵיינְגעֶן אַ חַיּוּת אִין מִצְוֹת

which means that one must invest the mitzvos with life (chayus — ‘vitality’). 

בִּכְדֵי אַז מעֶן זאָל קעֶנעֶן אַרַיינְבּרֵיינְגעֶן אַ חַיּוּת אִין מִצְוֹת

And in order to be able to bring chayus into one’s mitzvos, 

מוּז מעֶן זַיין אַ בַּעַל כֹּחַ אוּן זַיין בְּשִׂמְחָה

one must be strong and happy.”

וְסִיֵּים

He concluded:

דוּ דאַרְפסְט נִיט זַיין קֵיין נִיכְטעֶרעֶ

“You should not [pray] on an empty stomach.

בּעֶסעֶר עֶסעֶן צוּלִיבּ דאַוועֶנעֶן וִוי דאַוועֶנעֶן צוּליבּ עֶסעֶן

Better to eat in order to daven, than to daven in order to eat.”

וּבֵרְכָהּ בַּאֲרִיכוּת יָמִים (נוֹלְדָה בִּשְׁנַת תקצ"ג וְנִפְטְרָה י' שְׁבָט תרע"ד)

He then blessed her with long life. [She lived till over 80, being] born in 5593 (1832) and passing away on Yud Shvat, 5674 (1914).

מַאֲמָר זֶה אָמַר אַאַמוּ"ר לְאֶחָד עַל יְחִידוּת

My father [the Rebbe Rashab] recounted the above teaching [of the Tzemach Tzedek] to someone at yechidus, 

וְהוֹסִיף: אוּן מעֶן דאַרף עֶס טאָן בְּשִׂמְחָה

and added: “And this should be done joyfully.”

Text and Translation courtesy of Sichos in English

כְּשֶׁסִּיֵּים אַאַמוּ"ר הַשַּׁ"ס בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית

When my revered father, the Rebbe [Rashab], completed [the study of] the Talmud for the third time,

אָמַר מַאֲמַר דִּבְרֵי אֱלוֹקִים חַיִים

he delivered a maamar of Chassidus. 

וְתוֹכְנוֹ מַהוּ הַדְרָן

Its theme was: What is a hadran?

בִּשְׁנַת הָאֲבֵלוּת אַחֲרֵי אִמּוֹ

During the year of mourning for his mother,

סִיֵּים אַאַמוּ"ר ש"ס מִשְׁנָה לְסוֹף י"א חֹדֶשׁ

my revered father, the Rebbe [Rashab], completed [the study of] the entire Mishnah by the end of the eleventh month,

וּלְיוֹם הַיאָהרצַייט — כָּל הש"ס

and [the study of] the entire Talmud by the day of her yahrzeit.

Text and Translation courtesy of Sichos in English

בִּפְרָט בַּזְמַן הַזֶּה

Particularly in these times,

אֲשֶׁר בְּחַסְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ אָנוּ עוֹמְדִים עַל סַף הַגְּאוּלָּה

when thanks to G‑d’s kindness we stand at the threshold of the Redemption,

עָלֵינוּ לְהִתְאַמֵּץ בְּכָל מִינֵי אִמּוּץ

we must make every effort

לְחַזֵּק כָּל עִנְיָנֵי הַדָּת בְּהִדּוּר מִצְוָה, וְלִשְׁמוֹר אֶת כָּל הַמִּנְהָגִים

to strengthen all matters of our faith, [including] the conscientious observance of every mitzvah and of all our customs,

מִבְּלִי לְוַתֵּר אַף כָּל שֶׁהוּא

without the slightest compromise.

וּמִצְוָה וְחוֹבָה עַל כָּל רַב בְּיִשְׂרָאֵל לְהוֹדִיעַ לִקְהַל עֲדָתוֹ

It is a mitzvah and an obligation incumbent upon every rabbi in the Jewish world to inform his community

כִּי הַצָּרוֹת וְהַיִּסּוּרִים חֶבְלֵי מָשִׁיחַ הֵמָּה

that [our people’s] difficulties and sufferings are the birth pangs of Mashiach. 

וַה' אֱלֹקֵנוּ דּוֹרֵשׁ מֵאִתָּנוּ תְּשׁוּבָה לְתּוֹרָה וּמִצְוֹת

G‑d, our L‑rd, is demanding of us that we return to the Torah and its mitzvos, 

שֶׁלֹּא נְעַכֵּב בִּיאַת מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ בְּקָרוֹב מַמָּשׁ

so that we will not delay the coming of our righteous Mashiach, in the immediate future.

Text and Translation courtesy of Sichos in English

בִּהְיוֹת אַדְמוּ"ר הַזָּקֵן בֶּן תֵּשַׁע שָׁנָה לָמַד חָכְמַת הַהַנְדָּסָה וְהַתְּכוּנָה

When the Alter Rebbe was nine years old, he studied geometry and astronomy.

בֶּן עֶשֶׂר — סִדֵּר לוּחַ עַל חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה

When he was ten, he composed a calendar for [the next] fifteen years.

בִּהְיוֹתוֹ בֶּן שְׁנֵים עָשָׂר נִזְדַּמֵּן שֶׁלָּמַד בָּרַבִּים הִלְכוֹת קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ לְהָרַמְבַּ"ם

On one occasion, when he was twelve, he taught Hilchos Kiddush HaChodesh by Rambam in public,

וְלֹא מָצְאוּ הַגְּאוֹנִים, שֶׁהָיוּ בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד, יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ

and the eminent scholars who were present were utterly unable to keep abreast of his presentation.

Text and Translation courtesy of Sichos in English

אַאַמוּ"ר כּוֹתֵב שֶׁשָּׁמַע בְּשֵׁם רַבֵּנוּ הַזָּקֵן

My revered father, the Rebbe [Rashab], writes1 that he heard it cited in the name of the Alter Rebbe 

שֶׁכָּל הַמְּחַבְּרִים עַד הַטַ"ז וְהַשַׁ"ךְ, וְהֵם בִּכְלָל, עָשׂוּ הַחִבּוּרִים שֶׁלָּהֶם בְּרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ

that all the Torah authors until, and including, the authors of Turei Zahav and Sifsei Kohen, composed their works by ruach hakodesh, Divine inspiration.

וְעִנְיַן רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ אִיתָא בְּקָרְבַּן הָעֵדָה סוֹף פֶּרֶק ג' דִּשְׁקָלִים

The author of Korban HaEdah, at the end of ch. 3 of Tractate Shekalim, explains ruach hakodesh 

שֶׁזֶּהוּ שֶׁמְּגַלִּים לוֹ רָזֵי תּוֹרָה, שֶׁזֶּהוּ מִבְּחִינַת הֶעְלֵם דְּחָכְמָה

as a revelation of the secrets of the Torah. This revelation comes to an individual at the [preconscious] level of thought which [in the language of the Kabbalah] is called he’elem deChochmah [lit., “the latent dimension of wisdom”].

Text and Translation courtesy of Sichos in English

אַ מעֶנְטשׁ דאַרף מַרְבֶּה זַיין אִין זאָגעֶן אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה

One should verbalize “the letters of the Torah” profusely —

(זאָגעֶן תְּהִלִּים, חַזֶרְ'ן מִשְׁנָיוֹת)

saying Tehillim and reviewing Mishnayos — 

וועֶן אוּן וואוּ עֶר קעֶן

whenever and wherever he can,

בִּכְדֵי צוּ שְׁטאַרְקעֶן דעֶם קִיּוּם הָעוֹלָם

in order to strengthen the continued existence of the world,

בִּכְדֵי מַצִּיל צוּ זַיין זִיך פוּן חִבּוּט הַקֶּבֶר אוּן כַּף הַקֶּלַע

to protect himself from chibut hakever and kaf hakela, 

אוּן זוֹכֶה זַיין צוּ אַלעֶ העֶכְסטעֶ גִלּוּיִם

and to merit the highest revelations.

Text and Translation courtesy of Sichos in English

מִצְרַיִם הוּא לְשׁוֹן מֵיצָר וּגְבוּל

The word Mitzrayim (Egypt) is related to meitzar (“a constricting boundary”).

גָּלוּת מִצְרַיִם בְּרוּחָנִיּוּת הוּא מַה שֶׁנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית מַגְבֶּלֶת וּמַסְתֶּרֶת עַל הַנֶּפֶשׁ הָאֱלֹקִית

The spiritual counterpart of the Egyptian exile is the constraint and concealment that the animal soul [imposes] on the G‑dly soul,

עַד שֶׁנֶּפֶשׁ הָאֱלוֹקִית מִתְצַמְצֶמֶת כָּל כַּךְ שֶׁנַּעֲשֶׂה בְּקַטְנוּת וְהֶעְלֵם

to the point that the G‑dly soul becomes diminutive and hidden.

וִיצִיאַת מִצְרַיִם הוּא הֲסָרַת הַמֵּיצָר וְהַגְּבוּל

[Every individual’s] exodus from this personal Egypt involves the removal of these constricting limits,

וְהַיְינוּ דְהַשֵּׂכֶל שֶׁבַּמוֹחַ מֵאִיר בַּלֵב בְּמִדּוֹת טוֹבוֹת בְּפוֹעַל מַמָּשׁ

so that the intellect in the brain shines into the heart, [bringing forth] positive character traits that are tangibly manifest.

Text and Translation courtesy of Sichos in English