The Daily Sicha - השיחה היומית

סיפור שאירע עם אאמו"ר בקשר לחג הפסח: ההכשר על טחינת הקמח עבור המצות לחה"פ הי' תחת פיקוחו וסמכותו. כאשר קבעה הממשלה שכל בתי מסחר, כולל הטחנות, הנם רכושם של הממשלה, הזהירה אותו הממשלה שאם יפסול חלק מהקמח ולא יתן עליו הכשר, וכתוצאה לא יימכר חלק מהקמח (במחיר קמח כשר לפסח), יתפרש הדבר שהוא מזיק לכלכלת המדינה, ודינו כלוחם נגד הממשלה..., והוא לא התפעל מזה ואמר שאם לא יתנו לו יד חופשית בפיקוח על טחנות הקמח לא יתן הכשר ויפרסם בכ"מ שקמח זה איננו תחת אחריותו! ובראותם ששום דבר לא יעזור להם נתקבלה ההוראה למלא אחר הוראותיו וכו', וההוראה מזה: כאשר יהודי נעמד בתוקף המתאים לקיים רצונו של הקב"ה גם כאשר ה"מלוכה" מצווה עליו לעשות מה שהוא נגד רצונו ית' - סוכ"ס מצליחים, אמנם לא לכל אחד ישנו התוקף לעמוד נגד ממשלה שמשלה על 200 מליון בני-אדם, אבל ממנו נדרש רק להתייצב נגד ה"יצר" שלו...

משיחת ח"י ניסן ה'תשמ"ג

לע”נ ר' משה ב"ר דוד הכהן ע"ה ליום היארצייט שלו ח"י ניסן. ת.נ.צ.ב.ה.
נדבת בנו ר' אברהם הכהן שי'‏

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=09-04-2023

הסיום וחותם של "סדר קרבן פסח" הוא "ואם הפסח נמצא טריפה לא עלה לו עד שמביא אחר". ולכאו': 1) מקומו של דין זה הוא בהתחלת הענין, לפני ההקרבה? 2) איך זה מתאים עם הכלל ש"מסיימים בטוב"? ועכצ"ל שבסיום זה יש ענין טוב גם בגלוי. וי"ל שבלשון זה מרומז מעמדו ומצבו של יהודי בסיום ההכנה לחה"פ, כלומר, בסיום כללות מעשינו ועבודתינו בזמן הגלות כהכנה לגאולה – "הפסח (מלשון דילוג וקפיצה, שמורה על הגאולה) נמצא" (לשון מציאה, הקשור עם משיח, "מצאתי דוד עבדי"). וכאשר אצל האדם מאיר כבר הענין ד"מצאתי דוד עבדי", אז הוא מרגיש שכל עניניו עד עתה לגבי הזמן דגאולה הם בגדר "טריפה" (דקאי על כללות ענין הגלות, "בשר בשדה טריפה"). ומוסיף "לא עלה לו" – מלשון "עלי'", שתופס שכל העליות בזמן הגלות אינם בערך לגבי העלי' האמיתית בזמן הגאולה. "עד שמביא אחר", שמורה על עבודה אחרת לגמרי, סדר העבודה דלעת"ל. (עד ש"אחר" זה הוא למעלה מה"אחר" ששוללים בהגדה "אני הוא ולא אחר", ואפי' למע' כביכול מדרגת "אני" וכו').

משיחת ערב חג הפסח ה'תשמ"ח אחרי תפלת מנחה

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=05-04-2023

מאמר ד"ה מצה זו שאנו אוכלים וכו', אור לי"ג ניסן ה'תשמ"ט.

לע”נ מרת איידא מנוחה ע"ה בת - יבלח"ט - ר' פינחס שי' ליום היארצייט שלה ערב חג הפסח. ת.נ.צ.ב.ה.
נדבת אבי' ר' פינחס שי' ריווען

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=04-04-2023

ספרו של בעל ההילולא נק' "צמח צדק" כי "מנחם" בגימ' "צמח" ו"צדק" בגימ' "מענדל". וזה קשור עם זה שהיו בטוחים ש"בימיו תושע יהודה וגו'" בגאולה האמיתית והשלימה – מצד החידוש בתורה שלו שאיחד נגלה דתורה, ה"גוף", ונסתר דתורה, ה"נשמה", ל"תורה אחת". שזהו הענין דהגאולה האמיתית והשלימה – אחדות בין בנ"י שקשורה עם אחדות בין כל חלקי התורה, כולל בין ה"גוף" וה"נשמה" שבה, ועי"ז לאחד את ה"נשמה" של העולם עם העולם עצמו – גילוי "כח הפועל בנפעל". בעמדנו בערב יום ההילולא שלו צ"ל התעוררות מיוחדת בענין זה – להוסיף בלימוד נגלה ונסתר דתורה ובאופן שה"נסתר" יופץ "חוצה" ויתגלה בנגלה דתורה, ועד"ז בעולם – שה"נשמה" יהי' ניכר בגלוי בה"גוף". ובפרט בשעות האחרונות של "ערב שבת" דאלף השישי שצריך "לטעום" "מכל תבשיל ותבשיל" – לטעום מתורות שלו שבהן מאחד נגלה ונסתר דתורה.

משיחת אור ליום ה' פ' אחרי, י"ב ניסן ה'תשמ"א

לזכות חי' לובא בת ריקל שתחי' ליום ההולדת שלה י"ב ניסן – לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות
נדבת זקני' ר' דוד וזוגתו מרת חנה שיחיו יוניק

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=03-04-2023

כמה ענינים שהזמ"ג: 1) הבעת תודה לאלו ששלחו איחולים לבביים וכו'. ויה"ר שיתברכו בברכתו של הקב"ה, מקור הברכות, ש"תוספתו מרובה על העיקר". 2) להשתדל שמה שיותר יהודים יהי' להם מצה שמורה (לפחות) לזיתים של ליל הסדרים. ויה"ר שנזכה בקרוב ממש ל"ויהי ביום השמיני", לכינור של משיח שהוא משמונה נימין, ו"אותו יום נטר עשר עטרות", בעבודת האדם – שלימות כל העשר כחות, כולל חב"ד שבנפש, ושלימות ירושת הארץ, כל העשר אומות – כולל "קיני קניזי וקדמוני". 3) להוסיף בלימוד התורה בכמות ובאיכות. והקשר הבולט לחה"פ – בשם "פסח" מלשון "פה סח", שהפה מדבר מה שצריך לדבר – דברי תורה, "ודברת בם, ולא בדברים בטלים". וזה שייך גם לנשי ובנות ישראל: לימוד ההלכות הצריכות, וגם לימוד החסידות שבה נתבארו שש המצוות של "אמונת ה'", "אהבת ה'", יראת ה'" וכו', שגם הן מחוייבות בהן [כמרומז במ"ש "שש ערי מקלט תהיינה לכם"]. ויה"ר שעי"ז נראה בגלוי את ה"ופסח ה'" – רחמיו המרובים של הקב"ה וכו'.

ב' חלקים מהתוועדות י"א ניסן (בין מנחה למעריב) ה'תשל"א

לע"נ הרב צבי אבא ב"ר חיים דובער ע"ה לרמן

ליום היארצייט שלו ט' ניסן

ת.נ.צ.ב.ה.

נדבת ר' מענדל וזוגתו מרת חנה שיחיו לרמן

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=02-04-2023

[המשך] עפ"י הנ"ל יש לבאר תורת הצ"צ בענין "יוסף לי ה' בן אחר" – שיש להפוך את ה"אחר" ל"בן", שהכוונה ב"אחר" היא (לא מי שנמצא בתחום דקדושה אלא שבחר להתנהג שם כ"אחר", אלא] למי שלא נמצא בעולם של יהדות כלל אלא בתחום "אחר" לגמרי, עד שאינו יודע אפילו שיש "סדר". ה"אינו יודע לשאול" לפחות נמצא ליד שולחן הסדר, אבל בזמננו יש בן "חמישי" שלא מגיע כלל ל"סדר" כי אינו יודע כלל מה זה ומה זה בית יהודי! ואפילו בעיר גדולה כמו ניו-יאָרק ישנם אלפי ילדי ישראל כאלה! וזהו הנסיון של דורנו – נגע עם-הארצות. וגם את "אחר" הזה יש לעשות "בן". ובנוגע לפועל: על כל א' להשתדל שה"שאינו יודע לשאול" יישב ליד שולחן הסדר וגם ה"שאינו יודע" דבר על יהדות! ואם טוען הרי איננו בנו – הרי "המלמד בן חבירו תורה . . כאילו ילדו", ואם הוא "בן עם הארץ . . אפילו הקב"ה גוזר גזירה מבטלה בשבילו", כולל גם גזירת הגלות וכו'!

ב' חלקים משיחת מוצאי ש"פ צו, אור לי"ג ניסן ה'תשמ"ג

לזכות ר' משה הכהן בן רוזה חנה שי' ליום ההולדת שלו ט' ניסן – לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות
נדבת אביו ‏ר' אברהם הכהן שי'‏

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=30-03-2023

מסופר בהגדה "כנגד ד' בנים דברה תורה חכם רשע תם ושאינו יודע לשאול". מסדר זה רואים ש"עם-הארץ", שאינו יודע כלל שיש על מה לשאול, גרוע יותר אפי' מרשע. כי רשע לא חסר לו "ידע", ובן-רגע יכול לעשות תשובה, והרי "לא ידח ממנו נדח" וסופו לעשות תשובה ומיד נעשה צדיק גמור. אבל "עם הארץ" לא יודע בכלל שעשה עבירה ובמילא לא יודע שצריך לעשות תשובה... וההוראה: בזמננו אין מציאות של רשעים – הסיבה לכך שהילדים שנולדו במשך 50-70 שנים האחרונות לא הולכים בדרך הישר אינה אלא "עם-הארצות"! הם אינם יודעים כלום כי לא סופר להם כלל על יהדות – "תינוקות שנשבו"! ולכן, לכל לראש יש להבעיר את נגע העם-הארצות. וכדי לפעול זאת לא מספיק נתינת הצדקה, אמירת תהלים או בניית בנינים עבור חינוך... הדרך היחידה היא שיכניסו את הילדים בפועל לבית-ספר שלומדים שם יהדות בדרך היהודי [המשך יבוא]

ב' חלקים משיחת מוצאי ש"פ צו, אור לי"ג ניסן ה'תשמ"ג

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=29-03-2023

[בקשר למ"ש בשלישי דפ' צו "אם על תודה קרבנו וגו'" וכפרש"י "ואם על דבר הודאה על נס שנעשה לו כגון יורד הים הולכי מדברות וחבוש בבית האסורים וחולה שנתרפא, שהם צריכים להודות, שכתוב בהן יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם ויבחו זבחי תודה..":] במאמר ד"ה ברוך הגומל תרפ"ז מביא את הסדר בה"ד' חייבים להודות" כמ"ש הטור "ש"ד' חייבים להודות וסימנך "וכל ה'חיים' יודוך סלה"", והר"ת ב"חיי"ם" הוא: חולה, ים, יסורים, מדבר. [בפרישה מעיר שה'ח' צריך לרמוז על "חבוש", כי "בית האסורים" אינה קשורה עם יסורים דוקא, אבל הטור כותב שה'ח' רומז על "חולה"]. וי"ל שבסימן זה מרומזות כו"כ הלכות: 1) לא רק ד' אלו אלא כל אחד שהי' במצב בדוגמת "חיים" אלו ויצא חייב להודות - "וכל החיים". וכן פסק אדה"ז בשו"ע. 2) חייבים להודות רק מתי שיצאו לגמרי מהסכנה - יש את "כל החיים". 3) חייבים להודות רק כשהיו בסכנת חיים - "וכל החיים". ולכן "חבוש" חייב להודות רק כשהי' בסכנת חיים וכו'. וההוראה בנוגע מלחמת היצר ש"צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו": ע"י כל עבירה נעשה האדם נפרד ממקור החיים, "להמיתו", אף שאינו מרגיש זאת. ולכן כל "יודוך" הוא באופן של נצחי - "סלה".

משיחת י"ב תמוז ה'תשכ"ז

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=28-03-2023

כאן המקום לעורר עוה"פ, לאלו שיש עדיין ספיקות בדבר, על מבצע "מצה שמורה". ואף שאין מקום לספק בזה, כי הרי ישנו החיוב ד"ואהבת לרעך כמוך", ופשוט שכ"ז שישנו יהודי אחד בעולם שעדיין אין לו מצה שמורה יש עוד מה לעשות בזה, הנה הדיבור כעת הוא רק לזרז הענין, והרי שם פ' צו הוא "צו" ופירשו חז"ל מלשון "זירוז", ו"אין מזרזין אלא למזורזין"! כי ע"י הזירוז מעוררים את כחות הנעלמים של המזורזין להתעסק בזה בעוד יותר מרץ וכו'. ובכן ת"ח על ההזדמנות לזרז עוה"פ: יש לדאוג שכל יהודי יהי' לו מצה שמורה לפחות ל"כזיתים" של מצות-מצוה דליל הסדרים.

משיחת יניסן ה'תשל"ד

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=27-03-2023

בשיעור רמב"ם היומי, בסיום הל' נחלות, כותב "אע"פ שאין אפוטרופוס צריך לעשות חשבון .. צריך לחשוב בינו לבין עצמו לדקדק ולהזהר הרבה מאביהן של היתומים שהוא רוחב הערבות שנאמר סלו לרוכב בערבות גו' אבי יתומים גו'", וצ"ל: א) בפסוק - מהו הקשר בין "רוכב בערבות" ל"אבי היתומים"? ב) ברמב"ם - למה הביא דוקא פסוק שבו נק' ה' "רוכב בערבות", ולא א' הפסוקים שלפנ"ז המדברים עד"ז ובהם נק' הוי' וכיו"ב? והביאור בזה ע"י הציון למ"ש במס' חגיגה (יב:) ענין הרקיע "ערבות" שבו "צדק ומשפט וצדקה .. וטל שעתיד להחיות בו את המתים", ולכן כאן, שמדובר ע"ד הזהירות שצ"ל לאפוטרופוס וכו', הביא הפסוק "רוכב בערבות .. אבי יתומים", כי זה מדגיש את הענין של "צדק ומשפט וצדקה וכו'".

משיחת תענית אסתר ה'תשמ"ה

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=26-03-2023