The Daily Sicha - השיחה היומית

ביאור מדוע נאמר "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" ולא "אשר בראתי שמים וארץ": כי זה מורה על חיבור הפכים – "אנכי ה' אלקיך" ו"ארץ מצרים" (בהיותה במעמד ומצב שצ"ל "הוצאתיך מארץ מצרים") – מקולקלת שבאומות. ונפעל ביניהם ענין ה"שלום" – שהם לא "נלחמים" זב"ז עד שרק א' מביניהם מנצח, אלא שהענין ד"אנכי ה' אלקיך" חודרת בארמ"צ גופא ונעשה ענין שלישי ונעלה יותר – "שלום" גם מלשון "שלימות". וזהו הקשר עם הענין ד"פדה בשלום נפשי וגו'". וזוהי כללות הכוונה בירידת הנשמה למטה מ"איגרא רמה לבירא עמיקתא", "ארץ מצרים" – כי עי"ז דוקא מתגלה הענין ד"אנכי ה' אלקיך" בתכלית השלימות. וזהו גם מה שלא הי' "בת קול" בקול דעשה"ד, שזה מורה שהקול חדר ונקלט בגשמיות העולם.

משיחת יום ג' פ' וישב, י"ט כסלו ה'תשמ"ב

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=18-01-2022

יתכן שיהודי יתענג בלימוד החסידות עד כדי כך שישכח אודות המעשה בפועל – להשפיע על יהודי נוסף ללמוד חסידות! ועל זה באה ההוראה מט"ו בשבט, שתוכנו שעבודת ה' תהי' מתוך תענוג – שאעפ"כ צ"ל אכילת פירות במעשה בפועל! וכמו שאדמור המהר"ש נענה כאשר הצ"צ אמר בקשר להדפסת ה"לקוטי תורה" שזהו ענין ה"קץ": אנו צריכים משיח למטה בפשטות! הצ"צ רצה לשמוע זאת מבנו ותלמידו, ועל ידו יומשך הענין לחסידים, ועל ידם לכל ישראל – שכולם רוצים "משיח נאַו"! ודוקא ע"י "קול גדיא" מתבטלים הגזירות, כולל שהגזירה דמדידות והגבלות דזמן ומקום מתבטלת ב"רגע כמימרא". וכסיפור במדרש אודות א' שרצה להעלות אבן לירושלים וזימן לו ה' מלאכים "ונתן ידו עמהם, ונמצאו עומדים בירושלים"! וההוראה: כל יהודי מקבל את ברכת ה' באופן של תענוג בגשמיות, וכהבטחה "ואח"כ יצאו ברכוש גדול" כדי שיוכלו לעשות מזה ""מקדש ושכנתי בתוכם".

משיחת ליל חמשה עשר בשבט ה'תשמ"ב

לזכות מרת שרה ברכה בת חנה רבקה שתחי' ליום ההולדת שלה י"ג שבט

לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=17-01-2022

1) בהתחלת פ' יתרו מסופר שיתרו שמע אודות הנסים ונפלאות שעשה הקב"ה ביצי"מ וכו' וזה גרם שיבוא וכו', ובהמשך הפרשה מסופר אודות כללות הענין דמ"ת, שעל מנת זה הוציא הקב"ה את בנ"י ממצרים. מידי שנה בשנה בש"פ יתרו חוזר ונשנה כללות הענין דמ"ת, כאשר כולם מתאספים כדי לשמוע את קריאת "עשרת הדברות" ומקבלים את התורה באופן מחודש. ויש להתכונן לזה במשך שבוע זה. ועוד ענין: הקריאה בפ' יתרו אודות הנסים ונפלאות שהיו ביצ"מ באופן גלוי, עד שגם יתרו שמע זאת, מזכיר ליהודי שגם כאשר נמצאים בגלות נמצא הקב"ה ביחד עם כאו"א מישראל, "הנה ה' נצב עליו", וממתין עד שיסיימו את העבודה, ושוב יוצאים מהגלות ע"י נסים ונפלאות גלויים. וממהרים זאת ע"י קיום הוראות האמורות. 2) בעת שמיעת עשה"ד בזמן מ"ת, עמדו אז כל בנ"י לפני הקב"ה כמו חיילים שעומדים ב"מצעד" לפני הרמטכ"ל. וזה חוזר ונשנה בכל שנה בש"פ יתרו. וההכנה לזה – ע"י הוספה בתומ"צ.

ב' חלקים מהשיחות דיום ב' פ' יתרו, י"ז שבט ה'תשמ"ג לילדי "צבאות ה'"

לע”נ מרת שמחה בת ר' אלי'הו ע"ה ליום היארצייט שלה י"ד שבט. ת.נ.צ.ב.ה.

נדבת בנה ר' אלי'הו שי' גבאי

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=16-01-2022

את הענין של "הוא בחיים" פועלים מחדש עי"ז ש"זרעו – בניך אלו התלמידים – בחיים" – הם עושים פעולות של "חיים", שזהו כללות הענין של "אתם הדבקים בה' .. חיים וגו'". ובעיקר אותם הענינים שבהם "חי" בעל ההילולא – עשרת המבצעים; זה שעושים עכשיו "התוועדות" אע"פ שבזמן זה היו יכולים לשבת וללמוד תורתו של בעל ההילולא וכו', ותמוה במיוחד איך נותנים לתלמידי הישיבה להשתתף בה וכו' – הוא, כי כך ראו אצל בעל ההילולא וכו'. אלא שצ"ל "בכן" ותוצאות טובות מההתוועדות: להוסיף ב"הליכה בדרכיו אשר הורנו" כנ"ל, מתחיל עם שיעור קבוע בלימוד תורתו, עפ"י הפתגם של אדמו"ר הרש"ב לפני הסתלקותו "איך גיי אין הימל די כתבים לאָז איך אייך" – שע"י ה"כתבים" נמשך הוא למטה גם כפי שהוא נמצא "אין הימל" (ע"ד מ"ש בפ"ט של ההמשך "באתי לגני" בענין ה"עמודים" שמחברים את הגג והרצפה).

משיחת מוצאי ש"פ בשלח, י"ג שבט ה'תשל"ט

לזכות הרה"ת ר' יהושע בן עטא דבורה שי' ליום ההולדת שלו י"ב שבט

לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=13-01-2022

ב' חלקים ממאמר ד"ה באתי לגני אחותי לכלה, שנאמר בהתוועדות של יו"ד שבט ה'תשמ"ב. המאמר מיוסד (בעיקרו) על פרק י"ב של המשך באתי לגני ה'תש"י.

לזכות ר' יוסף יצחק בן רייצל לאה שי' ווענגער ליום ההולדת שלו יו"ד שבט

לשנת ברכה הצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=12-01-2022

זה שמקשרים הענין דהפצת היהדות עם יום ההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר דוקא – אף שכ"א הצטווה "ואהבת לרעך כמוך" שזה כולל במכ"ש העזר להגיע "לחיי העוה"ב" – כי נדרש להתעסק בזה באופן דמס"נ, ולזה צריכים ה"דוגמא חי'" שהוא הי' בזה המהווה הנתינת-כח והבטחון שיכולים להצליח בזה למרות הקשיים. ואע"פ שהוא הי' נשיא בישראל ושחונך מנעוריו לחיים של מס"נ, ואיך ניתן לדרוש זאת מכל יהודי בכל מקום ובכל זמן? כי אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר נדרש מס"נ לעמוד מול ממלכה אדירה, וגם להעמיד חייהם של אחרים בסכנת-נפשות ממש, אבל כעת לא נדרש מס"נ כזאת אלא רק לעמוד מול טענותיו של היצה"ר... וכאשר רואים ה"מעשה רב" של יהודי שהתנהג כך בעצמו והעמיד תלמידים ושלוחים שמתנהגים כך – ה"ז ה"דוגמא חי'" הטובה ביותר שמעורר ומעודד כ"א לא להתרשם מהקשיים ולסמוך על הפס"ד בזה של נשיא בישראל!

ג' חלקים משיחת יו"ד שבט ה'תשל"ו

לזכות שמעון בן ציון שיחי' אייזנבך

לרגל הכנסו לגיל המצוות ט' שבט ה'תשפ"ב

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=11-01-2022

[המשך] ההוראה לכ"א מענין הד' כתות: א' טוען "ניפול לים", מכיון שלא יכול לחמם את כל העולם, ה"ה מסתגר מהעולם בכלל ומפיל א"ע ל"ים" התומ"צ וכו', ודואג רק לעצמו. א' "חזר למצרים", הוא אכן מקיים תומ"צ אבל בלי חיות ומרץ. א' מנצל מרצו לבנות בעצמו אסטרגי' של מלחמה עם פרעה במקום ה"ויסעו". וא' רצונו לרומם את העולם למעלה מעשרה טפחים (ולא להמשיך אלקות בעולם). והנה מהבחינות אם ענין מסויים הוא כפי אמיתית רצון העליון הוא כששומע אודות אופן העבודה שלא עלה בדעתו, ואדרבה, זהו היפך טבעו ורצונו (וזה גם הסימן שהאדם יוכל לדעת במה צ"ל עיקר עבודתו – הדבר שרואה שקשה לו לפעול בעצמו). ובנדו"ד – זהו "ויסעו" – להתקדם לקי"ס, לגלות בעולם עצמו את ה"ים", הכח אלקי שנסתר בו, "הפך ים ליבשה"! ודוקא ע"י קי"ס, שלא נכשלים אפי' בטעות של ד' הכתות דקדושה, ועושים את העבודה שלא עלה בדעת – "ויסעו", מתקדמים עוד יותר למ"ת וכו'.

משיחת יו"ד שבט ה'תשכ"ב

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=10-01-2022

איתא במדרש: "ארבע כתות נעשו ישראל על הים": אחת אומרת נפול לים, ולהם אמר משה "התיצבו וראו וגו'". אחת אומרת נחזור למצרים, ולהם אמר "כי אשר ראיתם וגו'". אחת אומרת "נעשה מלחמה כנגדן", ולהם אמר "ה' ילחם לכם". ואחת אומרת "נצווח כנגדן", ולהם אמר "ואתם תחרישון". ביאור סברות ד' הכתות בעבודה: 1. לא רוצה כלל להתעסק עם העולם שמלא רשעים אלא טוען "ניפול לים" של תומ"צ ושהקב"ה "יתעסק" עם העולם... 2. "לשוב למצרים": הוא אכן מתעסק עם העולם, אבל הוא בתנועה של יאוש שבין כך לא יפעול כלום, ועושה זאת רק מתוך קבלת-עול ובאופן של "עבודת פרך" ללא חיות ושמחה. 3. "נעשה מלחמה כנגדן", ואף שזה דבר נכון אבל אסור לסמוך בזה על שכלו, אלא יש לברר תחילה אם זה רצונו ית'. 4. "נצווח כנגדן" – להתפלל לה' ולסמוך עליו שיעשה הטוב בעיניו! הנה אף שענין הבטחון בה', שיהי' טוב בטוב הנראה והנגלה, הוא מעיקרי יסודי האמונה, אבל "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" – בזה אין "לסמוך" על ה' [אלא לקיים בפועל רצונו ית'. ונוסף לזה], אם הי' לו יר"ש לא הי' מביע דעה בכלל אלא הי' מברר אצל משה מה לעשות! ואמיתת היראת-שמים, זה הי' חסר בכל הד' כתות. ההוראה הכללית: מה שצ"ל הוא – לעשות בעצמו לכל הפחות "ויסעו"! [המשך יבוא]

ב' חלקים משיחת יו"ד שבט ה'תשכ"ב

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=09-01-2022

במצות תפילין ישנם כל ג' הענינים שנאמר בגמ' בקשר למ"ש "אדם לעמל יולד" ("עמל מלאכה" – מעשה, "עמל שיחה" – דיבור, "עמל תורה" (שיש להבינה) – מחשבה): הנחת תפילין – מעשה, הברכה – דיבור, הכוונה דשעבוד המוח והלב – מחשבה. אבל באמת במעשה של הנחת תפלין כשלעצמו אין כ"כ הענין ד"עמל מלאכה" – הפיכת עניני העולם לקדושה. וכאן מצינו חידוש גדול בשו"ע אדה"ז שכותב (ומוסיף עמ"ש בשו"ע המחבר) "יכוון בהנחת תפילין שצוונו הקב"ה לכתוב ד' פרשיות אלו .. וצונו להניחן וכו'", היינו שנוסף על מעשה הנחת תפילין של כל אחד הרי גם כתיבת הד' פרשיות (ע"י הסופר), שעי"ז נהפך הקלף גשמי לתשמיש מצוה וכו' – ה"ז (חיוב) שלו! והנה בכל ג' ענינים הנ"ל "עמל". והרי מה שהוא בעצמו מניח תפילין, או אם קל לו להשפיע על אחרים להניח תפילין אי"ז "עמל"! אבל אם קשה לו להשפיע על אחרים ומ"מ משפיע, ועל הרבה אנשים להניח תפילין – הרי עי"ז יש לו בבת-אחת כל ג' הענינים ד"עמל מלאכה", "עמל שיחה", ו"עמל תורה"!

משיחת יו"ד שבט ה'תשכ"ח

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=06-01-2022

נת"ל ענין הפנימי של "ואח"כ יצאו ברכוש גדול", שמטרת גלות מצרים היתה כדי שיוציאו משם את כל הניצוצי קדושה שבעניני מצרים. ועאכו"כ שכ"ה בנוגע לבנ"י עצמם – שכל ה"שש מאות אלף רגלי" יצאו ממצרים. וזהו השבח שבנ"י יצאו ממצרים "על צבאותם" – ה"צבאות ה'" שהעמידו במצרים עצמו באופן ד"וירבו ויעצמו במאד מאד"! וכ"ז הי' בעיקר בזכות הנשים שגידלו את הילדים במצרים עד ש"הם [הילדים] הכירוהו תחילה" והם פתחו את השירה באמרם "זה א-לי ואנוהו". ועד"ז תהי' בגאולה האמיתית והשלימה שאף יהודי לא תישאר בגלות, עד ש"אין בן דוד בא עד שתכלו כל הנשמות שבגוף". ועפי"ז מובן חומר הענין ד"תכנון משפחה", שהרי בלידת ילדים תלוי' גאולתן של כל ישראל! ושליחות זו תלוי' בעיקר בנשי ישראל, ולהן ניתנו כל הדרוש לגדל הילדים לתורה ולחופה ולמעשים טובים", עד שבגאולה האמיתית והשלימה, הנה דוקא ילדים אלו "וואָס מ'האָט מגדל געווען, און מגדל געווען לתורה ולחופה ולמעשים טובים, מתוך מיצר הגלות – וועלן זיי זיין די מתחילים אין "זה א-לי ואנוהו אלקי אבי וארוממנהו"!

א' השיחות דהתוועדות מוצש"ק פ' בא, יו"ד שבט ה'תש"ל

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=05-01-2022