The Daily Sicha - השיחה היומית

פעם ביקש הבעש"ט מא' החסידים, יהודי פשוט, למסור פריסת-שלום ממנו לתלמידו באיזו עיירה שבדרך חזרתו מביקורו אצלו. כאשר הגיע לשם הפנו אותו בני העיירה למלמד א' בשם ר' בער [זה הי' הרב המגיד] שיושב באיזו חורבה בקצה העיירה ולומד עם ילדים קטנים. לאחרי שמסר לו הפריסת-שלום שאלו, היתכן שאיש קדוש וצדיק כמוהו חי בדחקות ועניות גדולה ביותר, שלא הי' לו אפי' כסא לשבת עליו... השיב לו המגיד, כמו אצלו בעצמו, ש"בבית" יש לו הכל..., אבל כשנמצא "בדרך", ב"אכסניא", לא איכפת לו לישב על חתיכת עץ בידעו ש"בבית" מוכן לו עושר מופלג. וזהו גם המענה להשואלים בנוגע לנשיא הדור ובכלל – היתכן שישנם ענינים המבלבלים לעבודה – עכשיו נמצאת הנשמה "בדרך", ומה שנוגע הוא – מילוי השליחות ד"אנן פעלי דיממא אנן" ולא התנאים והנוחיות; ולעת"ל תתגלה הכוונה הפנימית בכ"ז – "אודך ה' כי אנפת בי".

א' השיחות דהתוועדות י"ט כסלו ה'תשי"ד

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=02-04-2024

The Baal Shem Tov once asked one of his chassidim, a simple Jew, to send regards to his disciple (the Maggid of Mezritch) who lived in a town he would be passing through. When he arrived, the townspeople directed him to a teacher named R’ Ber, who was sitting in a small hovel at the edge of the town and teaching Torah to small children. After delivering regards from the Baal Shem Tov, the chassid asked the Maggid how such a holy and righteous man could live in such hardship and poverty, to the point that he didn’t even have a chair to sit on... The Maggid replied, just like you have all your fancy furniture at home, but don’t bring it along with you when you travel, I too, have everything at “home,” but when I “travel” (i.e., in this world), I don’t mind sitting on a tree stump because I know I have everything at home. And this is the answer to those who ask why there are all these distractions from Divine service – the answer is that we are currently “on the road,” and what matters now is not the comfort of the conditions in which we find ourselves, but fulfilling the mission – “we are day workers” – and in the future the inner purpose of it all will be revealed – “I will give thanks to You, Hashem, for You were angry with me…”.

Sichah from farbrengen of 19 Kislev 5714

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=02-04-2024

לע"נ מרת חנה פעשא בת ר' מנחם מענדל ע"ה סגל ליום היארצייט שלה כ"ג אדר שני. ת.נ.צ.ב.ה.

מסופר בתחילת פ' שמיני אודות יום השמיני למילואים, היום הראשון להקמת המשכן באופן קבוע (לאחרי הקדמת תקופה ממושכת שבה עסקו בנ"י בהקמתו). אבל גם לאחר שכבר קיימו ציווי הקב"ה לעשות את המשכן, וידעו שהקב"ה משרה שכינתו בתוכם, רצה הקב"ה שהשראת שכינתו בתוכם תהי' באופן הנראה והנגלה לעיני בשר – "וירא כבוד ה' אל כל העם גו' וירא כל העם וגו'". וההוראה מכ"ז לזמנינו: רצונו של הקב"ה הוא שגם בהיות בנ"י "במדבר", בזמן ומצב הגלות, יעשו משכן לו ית' מדברים גשמיים, ועי"ז משרה שכינתו בתוכם. ועאכו"כ שכן הוא בנוגע לעסקנים ציבוריים שבכל דור (ע"ד "בצלאל ואהליאב") שמודגש אצלם הענין ד"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". וכאן באה ההוראה, דאין להסתפק שהקב"ה יודע והם בעצמם יודעים מה שפעלו בעשיית מקדש לו ית', אלא זה צ"ל באופן הנראה והנגלה לעין כל. ועוד ועיקר, שה' מוסיף עוד יותר בברכתו להצלחה בעשירות, שמרגישים ורואים בגלוי שיש להם ברכה יתירה מה', שעי"ז יוכלו להוסיף עוד יותר בעניני הצדקה וכו'.

משיחת יום ב' פ' שמיני, כ"ף אדר שני ה'תשמ"ט ל להמשתתפים בקרן לטובת "מחנה ישראל"

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=01-04-2024

Parashas Shemini begins with discussing the eighth day of the milu’im, the first day the Mishkan was erected permanently (after a prolonged period during which the Jewish people worked on its construction). Even after they had fulfilled Hashem’s command to build the Mishkan, and they knew that Hashem’s Shechinah dwells among them, Hashem wanted His presence to be openly revealed to the physical eye – “…and the glory of Hashem appeared to all the people…”. The lesson for our times: Hashem wants that even when the Jewish people are “in the desert,” in exile, they should make a Mishkan for Him from physical things, and through this, He dwells among them. And certainly this applies to those in every generation who work on behalf of the community (like Betzalel and Oholiav). And we also learn from here that one should not suffice with the fact that Hashem knows, and that he himself knows what he has accomplished by making a Sanctuary for Him, rather, it must be openly revealed for all to see. And most importantly, Hashem grants additional success and blessing for physical wealth, in a way that Hashem’s blessing is openly seen and felt, so that they can continue to do even more tzedakah etc.

Top of Form

Excerpt from sichah of Monday, Parashas Shemini, 20 Adar Sheini 5749, to supporters of Machne Israel

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=01-04-2024

לע”נ הרב אליעזר בן הרב מרדכי ע"ה ווענגער ליום היארצייט שלו כ"ב אדר שני. ת.נ.צ.ב.ה.
נדבת משפחתו שי'

לזכות מארייאשא אסתר בת שטערנא שרה שתחי' ליום ההולדת שלה כ"ב אדר
לשנת ברכה והצלחה רבה ומופלגה בכל בגו"ר מתוך בריאות נכונה ומנוחת הנפש והגוף
נדבת הורי' ר' חיים ברוך ושטערנא שרה שיחיו אלבסקי

בפ' שמיני מדובר אודות החידוש שהי' ביום השמיני למילואים ש"וירא כבוד ה' אל כל העם" – כל בני ישראל, כולל הקטני-קטנים, ראו אלקות בעיני בשר, עי"ז ש"ותרד אש מן השמים". וההוראה: התכלית של הקמת המשכן היתה – "ושכנתי בתוכם – בתוך כאו"א מישראל", שע"י שכ"א משמש את קונו ובביתו רואים יהדות בעיני בשר, הנה עי"ז נעשה ביתו משכן ודירה לו ית' ורואים בו אלקות בעיני בשר! ולא רק יחידי סגולה, אלא, כאמור, כל אחד ואחת מישראל! והיום, לאחרי מ"ת, לא צריכים ההכנה של "שבעת ימים", אלא בכל רגע ורגע ביכולת כ"א להיות במעמד ומצב שבנ"י היו "ביום השמיני", ורואה את "הקב"ה עוזרו" בכל צעד ושעל. ועושים זאת מתוך שמחה – "וירא העם וירונו – ושבחו"!

ג' חלקים משיחת מוצש"פ שמיני ה'תשל"ט

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=31-03-2024

Parashas Shemini discusses the novelty of the eighth day of the milu’im (investiture) – that “The glory of Hashem appeared to the all the people” – the entire Jewish people, including the smallest among them, saw G-dliness with their physical eyes when “fire came down from heaven.” The lesson is: the purpose of building the Mishkan is that “I will dwell among them – within each and every Jew”; by every Jew serving his Creator keeping Yiddishkeit in his home such that Yiddishkeit is visible to the physical eye, his home becomes a Mishkan and dwelling for Hashem, where G-dliness can be seen with the physical eye. And this applies not only to select individuals, but to every single Jew. And today, after the giving of the Torah, there is no need for seven days of preparation; rather, at every moment, every Jew can attain the state the Jewish people were on “on the eighth day,” and see “the Holy One, blessed be He assisting him” at every step. And this is done with joy – “…and the people saw and exulted…” – “they sang praises”!

3 excerpts from sichah of Motza’ei Shabbos Parashas Shemini 5739

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=31-03-2024

בנוגע לפרה אדומה כותב הרמב"ם בספהמ"צ שהמצוה היא "לעשות פרה אדומה כדי שיהי' אפרה מזומן למי שיצטרך אליו לטהרת טומאת מת", שתכלית המצוה זו היא לא (רק) להשתמש באפר הפרה בשעת הצורך, אלא (גם) שיהי' אפרה מזומן ומוכן לכתחילה עבור כל מי שאולי יצטרך לזה, ואפי' עבור שאין לו חיוב להטהר מטומאת מת, והטהרה תלוי' רק ברצונו! ולומד א"ז ממ"ש "והיתה לעדת בני ישראל למשמרת". ענין זה מודגש גם בלשון הרס"ג בנוגע למצוה זו "ופרה למשמרת בתדר". ואע"פ שיש כאלו שמפרשים שכוונתו בזה (וכוונת פסוק הנ"ל) היא רק לאותו חלק אפר הפרה ש"נותנו בחיל", וזהו עיקר המצוה, כי דוקא מחלק זה הזו על הכה"ג לפני יוהכ"פ שחייב להטהר, אבל צע"ג פירוש זה ברס"ג וכו'. ומסתבר שכוונתו בזה היא כמ"ש הרמב"ם שעיקר המצוה היא שתמיד יהי' מוכן אפר הפרה למי שיצטרך. והטעם שדוקא במצוה זו מצינו שצ"ל מזומן כל הזמן וכו', כי ענין פרה אדומה (בפנימיות) הוא תשובה שצ"ל בכל יום!

ג' חלקים משיחת מוצש"פ שמיני, פ' פרה, ה'תשל"ח

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=29-03-2024

The Rambam writes in Sefer Hamitzvos that the mitzvah of parah adumah is “to perform the parah adumah so that its ashes be ready for one who needs it for purification from the impurity of a corpse” – that is, the point of the mitzvah is not (only) to use the ashes when needed, but (also) to have it ready and prepared for anyone who might need it – even for someone who has no obligation to become pure but chooses to do so. The Rambam derives this from the verse, “And it shall be for safekeeping for the congregation of the Jewish people.” This idea is also found in the Sefer Hamitzvos of R’ Saadia Gaon, who writes “and the parah for constant safekeeping.” Though some explain that R’ Saadia Gaon (and the verse “for safekeeping”) refer to the portion of the ashes that was “placed in the chayl,” and they further posit that this portion of the ashes is the main aspect of the mitzvah, because it is from this portion that was sprinkled on the kohen gadol before Yom Kippur – when there was an active obligation to become pure – however, this explanation is problematic etc. It stands to reason that R’ Saadia Gaon agrees with the Rambam that the main aspect of the mitzvah is to always have the ashes ready for anyone who needs it. The reason it must always be ready is because the deeper purpose of the parah adumah is teshuvah, which must be done every day.

Three excerpts from sichah of Motza’ei Shabbos Parashas Shemini, Parashas Parah 5738

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=29-03-2024

בפ' שמיני מסופר אודות שבעת ימי המילואים שאז חינך משה את אהרן ובניו לעבודה במשכן ע"י שהלביש להם את הבגדי-כהונה ומשחם וכו'. וזהו הקשר לימי הפורים ולמגילה: מסופר במדרש שאחשורוש לבש בסעודה בגדי-כהונה! וביחד עם זה מבאר הצ"צ שגם "אחשורוש" שלמע', מי ש"אחרית וראשית שלו", לובש בגדי-כהונה! וע"ד ב' הקצוות בפירוש "בלילה ההוא" שבמגילה: 1) הסתר – "הוא" – בתוך הסתר – "לילה". 2) זה קאי על בחי' שלמע' ונסתר אפי' מבחי' "ישת חושך סתרו"! ועד"ז "סעודתו של אותו רשע" קשורה עם "סעודתו" של מי ש"אחרית וראשית שלו"! כי ע"י העבודה ד"זדונות נעשו לו כזכיות" באים לדרגא נעלית יותר מע"י זכיות עצמן. וזהו מ"ש עה"פ "אנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" – לשון עתיד, דדוקא ע"י העבודה בזמן של "הסתר אסתיר" כפשוטו באים להגילוי דלעת"ל. וזהו גם תוכן הענין ד"ונהפוך הוא וגו'". וההוראה: גם מי שנמצא במצב של "בלילה ההוא" לגריעותא יכול להפכו, ואדרבה, עי"ז יכול להגיע ל"בלילה ההוא" למעליותא!

ב' חלקים משיחת פורים ה'תשכ"ה

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=28-03-2024

Parashas Tzav discusses the seven days of investiture, during which Moshe installed Aharon and his sons into the service of the Mishkan by dressing them in the priestly garments and anointing them, etc. The connection to Purim: the Midrash states that at his feast, Achashverosh wore the priestly garments. As the Tzemech Tzedek brings down, Achashverosh below reflects “Achashverosh” above – the “One to Whom end and beginning belong” (acharis v’reishis shelo); thus, Hashem, too wore the priestly garments! This reflects the two opposite interpretations of the words in the Megillah, “On that night…”: (1) “That night” represents a double concealment; it is not only “night,” but “that night”; (2) “That night” represents a level so lofty and hidden, that it transcends even the level of “He made darkness His hiding place”! And likewise, “the feast of that wicked one” is connected to “the feast” of the one “to Whom end and beginning belong.” Because through the service of transforming “willful transgressions into merits,” one reaches a higher level than through merits themselves. Similarly, the verse states, “I will surely hide My face on that day” – in the future tense: it is specifically our Divine service in the time of exile (when “I will surely hide”) that brings about the future Redemption. And this is also the idea of “And it was reversed etc.” The lesson is: Even someone who finds himself in a state of “that night” in a negative sense, can “reverse it”; indeed, this is precisely the way he will come to the level of “that night” in the positive sense.

Two excerpts from sichah of Purim 5725

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=28-03-2024

כדי להבין את דברי הרמב"ם אין צורך להמתין עד "בן חמש עשרה לגמרא". כמ"ש הרמב"ם בהקדמתו שמטרתו "שיהיו כל הדינין גלויין לקטן ולגדול". גם לקטן כפשוטו יכולים להסביר דברי הרמב"ם. ולדוגמא – הלכה הראשונה: ילד קטן מבין בפשטות ש"יסוד היסודות ועמוד החכמות" הוא "לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל הנמצאים". והרי על סמך אמונה זו הוא אומר "מודה אני", מברך על האכילה ושתי' וכו'. ואי"ז רק באופן של אמונה כ"א גם באופן המובן בשכלו – "לידע שיש וכו'": ילד קטן מבין שהוריו דואגים לו לכל צרכיו שלכן צריך לכבדם וכו', וכאשר הוריו אומרים לו ש"אבינו שבשמים" נותן להם הכח והאפשרות לזה – מבין בפשטות שצריך לומר "מודה אני" ולברך על האוכל וכיו"ב, ובתמימות – בלי ה"חקירות" של הגדולים... ועד"ז מבין ילד יהודי בפשטות מ"ש הרמב"ם בסיום ספרו ש"באותו הזמן .. לא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד .. שנאמר ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". ועד"ז בנוגע לשאר הענינים שנתבארו ברמב"ם.

משיחת ט"ו תמוז ה'תשמ"ה

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=27-03-2024

To understand the Rambam, one need not be the age of “fifteen for Gemara”; as the Rambam himself writes in his introduction, his goal is “that all the laws be revealed to young and old alike.” For example, the very first halachah in Rambam: a small child understands plainly that “The foundation of all foundations and the pillar of wisdom” is “to know that there is a Primary Being, and He brings all existence into being.” And it’s not just something the child has by faith, but also intellectually – just as he understands that his parents take care of all his needs and that he must therefore honor them, etc., when his parents tell him that “our Father in Heaven” gives them the ability to provide for him – it is obvious to the child that he must say Modeh Ani and make brachos over his food etc. to thank Him, and he does it wholesomely, without any room for debate etc. Similarly, a Jewish child understands plainly what the Rambam says at the end of his sefer, that, “At that time... the occupation of the whole world will be only to know Hashem…as it written, ‘The earth will be filled with the knowledge of Hashem as the waters cover the sea.’” And the same applies to the rest of the Rambam as well.

Excerpt from sichah of 15 Tammuz 5745

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=27-03-2024

בהתחלת ספרו פוסק הרמב"ם להלכה ש"יסוד היסודת ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון וכו'", ולא (רק) "להאמין" – שענין זה צריך לחדור בהבנה והשגה של שכל הגשמי הקשור עם הגוף ונפש הבהמית. ובריש הפרק שלאח"ז כותב "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו, בשעה שיתבונן האדם . . לידע השם הגדול וכו'". שזהו כללות הענין ד"דע את אלקי אביך" ע"י לימוד פנימיות התורה באופן דהבנה והשגה. שזהו מעין המצב בביאת המשיח, וכמ"ש הרמב"ם בסיום ספרו שאז לא זו בלבד שבני האדם ("אתם קרויין אדם") "ישיגו דעת בוראם" באופן ד"כמים כים מכסים", אלא שגם "מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" – שאפי' ענינים ארציים יהיו חדורים בגילוי אלקות, וכמ"ש "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר וגו'" (וכמארז"ל ש"לעתיד לבוא אם אדם הולך ללקוט תאנה בשבת היא צווחת ואומרת שבת היום!"), ועי"ז דוקא נעשה "יתרון האור מן החושך".

ב' חלקים משיחת אור ליום ועש"ק, י"ט כסלו ה'תשד"מ

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=26-03-2024

At the beginning of his sefer, the Rambam establishes as a matter of law that “The foundation of all foundations and the pillar of wisdom is to know that there is a Primary Being etc.” – the obligation is not merely to “to believe” but “to know,” because this reality must permeate his physical understanding and comprehension in a way that relates to his body and animal soul. At the beginning of the next chapter he writes, “And what is the way to love Him and fear Him, when a person contemplates...to know the great Name etc.” This is the general idea of “Knowing the G-d of your father,” by studying the inner dimension of Torah in a manner of understanding and comprehension. This resembles the state of Moshiach, when, as the Rambam states at the end of his sefer, not only will people (“You are called Man”) “comprehend the knowledge of their Creator” “as the waters cover the sea,” but also “The earth will be filled with knowledge of G-d as waters cover the sea” – even materiality will be permeated with the revelation of G-dliness, as it is written, “The glory of Hashem will be revealed and all flesh will see etc.” (As our Sages taught, “In the future era, if a person goes to pick a fig on Shabbos, it will cry out and say, ‘It is Shabbos today!’”) It is specifically in this way that we reach “the advantage of light from the darkness.”

Two excerpts from sichah of Thursday night, 19 Kislev 5744

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=26-03-2024

לזכות מרת שרה מרים בת אסתר תחי' ליום הולדת שלה ט"ז אדר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות
נדבת בעלה ר' אברהם דוד הכהן שי' טייטעלבוים

אחז"ל "כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם". מובן, שאין הכוונה שענין זה יביא את האדם לידי גאוה, אלא לעורר אותו על גודל האחריות המוטלת עליו, בידעו שכל העולם כולו תלוי בהנהגתו! ובקשר לזה ישנו לימוד מהנהגת מרדכי המסופר במגילה "ומרדכי יושב בשער המלך" לכל אחד של "עם מרדכי" (ואפי' המן יודע שכל יהודי שייך ל"עם מרדכי"): (נוסף לזה שכל אחד יושב בשער "מלכו של עולם" ועליו לעשות את העולם דירה לו ית', ועד"ז בנוגע ל"מלכות" של ד' אמותיו בפרט, הנה) כאשר יהודי שנמצא בגלות מוצא את עצמו "יושב בשער המלך" (חלק בממשלת המדינה וכדומה) – ה"ז בהשגחה פרטית, והתכלית האמיתית בזה היא – שיפעול שם לטובת המדינה כולה. זה שמרדכי אמר לאסתר "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות", שזה בספק – ה"ז בנוגע לזולת, אבל בנוגע לעצמו יודע בוודאות שעליו לנצל מעמדו לטובת כל בני המדינה. וזה זכותו!

ב' חלקים משיחת פורים ה'תשד"מ

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=25-03-2024

Our Sages taught, “Every individual is obligated to say, ‘The world was created for me.’” Obviously, this isn’t something that’s supposed to make a person arrogant, but rather to awaken in a person the magnitude of the responsibility placed upon him, knowing that the entire world depends on his behavior. Relatedly, the Megillah relates how “Mordechai was sitting at the king’s gate”; this is a lesson for every Jew, all of whom are member of “Mordechai’s people”: when a Jew in exile finds himself “sitting at the king’s gate” (with influence on the government etc. – in addition to the fact that every Jew “sits at the gate” of the King of the universe, with the mission of making the world, and his own four cubits, a dwelling for Hashem) – it is by divine providence, and the true purpose is for him to benefit the entire country. When Mordechai said to Esther, “And who knows whether it was for a time like this that you attained royalty?,” his doubt concerned only her, but regarding himself, he knew with certainty that he had the obligation and merit to use his position for the benefit of the entire country.

Two excerpts from sichah of Purim 5744

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=25-03-2024

אודות ימי ועניני הפורים נאמר "נזכרים ונעשים". זכירה באופן של חקיקה בנפש ש"אין בטלים לעולם", ושזה נמשך במעשה בפועל. ובפרט שנמצאים עדיין במוצאי יום י"ד בחודש ש"בקדשים הלילה הולך אחר היום". ובנדו"ד ה"ז ליל פורים דמוקפות חומה, והרי בנוגע לעבודה הרוחנית צ"ל בכ"מ ב' אופני העבודה ד"פרזות" וד"מוקפות חומה" והמעלות שבכ"א. בדוגמת ענין ד"עד דלא ידע" שישנם המקיימים א"ז ע"י שינה.. וישנם שמקיימים א"ז כפשוטו, ואשרי חלקם. ויה"ר שמגאולת פורים נבוא תומ"י לגאולה האמיתית והשלימה. ועוד [מעלת קביעות ש.ז. – שנת העיבור וימי הפורים בימי ג' וד' של השבוע].

משיחת יום ג' דפ' צו, פורים ה'תשמ"ט

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=24-03-2024

The Megillah states that “these days of Purim” are “remembered and performed,” that is, remembered and engraved in the soul in such a way that it “will never be abrogated,” and that is expressed in actual deed. Especially since it is still the night after Purim, and in matters of kodashim, “the night follows the day.” And in this case, it is the night of Purim itself for walled cities. In Divine service there is the service of “walled cities” and “unwalled cities,” each with its own advantage. For example, in the obligation of “becoming intoxicated to the point of not knowing” on Purim, there are those who fulfill it by sleeping…and those who fulfill it literally—and fortunate is their lot. May it be Hashem’s will that we go directly from the redemption of Purim to the true and complete Redemption.

Excerpt from sichah of Purim 5749 – after Maariv

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=24-03-2024

לזכות אהרן דוד הלוי בן הדרה שי' ליום ההולדת שלו י"ג אדר
לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות‏

לע"נ הת' אורי ניסן ע"ה בן - יבלח"ט - הרב מנחם מענדל שי' גורארי', ליום היארצייט שלו י"ד אדר. ת.נ.צ.ב.ה.

בהתוועדות דפורים תרצ"ו – שאז היתה הקביעות תענית אסתר מוקדם, ופורים ביום א' – סיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר מה שקרה בפורים תרע"ט (אותה קביעות), שבעת הליכתם ביום חמישי אחר התענית הזכיר לאביו כ"ק אדנ"ע ע"ד המאמרים שאמר אדה"ז בפורים תקמ"ז (אותה קביעות), ונענה אביו ואמר: א"כ, צריכים לומר "נייע חסידות" (לא המאמר שהתכוון לומר), והוסיף לאמר: אויף שבת... וועלן זיין שיינע אורחים..., ואכן ביום השבת ובפורים אמר מאמרים שבהם נתבארו אותם ענינים שנתבארו במאמרים הנ"ל דשנת תקמ"ז. וסיים כ"ק מו"ח אדמו"ר, שעתה ישנם בלבולים ויה"ר שהשי"ת יסיר צדקת טענה זו. והנה, כיון שדברי צדיקים קיימים לעד, והטענות שישנם ענינים המבלבלים – לא חסרים גם עכשיו, וא"כ, בודאי שבקשתו של צדיק שהשי"ת יסיר צדקת הטענות ע"ד הענינים המבלבלים... בתקפה גם עתה. ומעצות לזה – ענין השמחה.

א' השיחות דהתוועדות פורים ה'תשי"ז

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=22-03-2024

In the year 5696 (1936), Purim fell out on Sunday, with Taanis Esther on the Previous Sunday; at the farbrengen that year, my father-in-law, the Rebbe, related that in the year 5679 (1919) he was travelling with his father the Rebbe Nishmaso Eden on Taanis Esther (which was on a Thursday that year, too), and he reminded his father, about the maamarim the Alter Rebbe had delivered on Purim of 5547 (1787 – when Purim was also on a Sunday). His father replied: If so, we need to say “new Chassidus” (and not the maamar he had been planning to say). He added: On Shabbat... there will be nice guests. Indeed, that Shabbos, and on Purim the next day, the Rebbe Nishmaso Eden delivered maamarim on the same topics as those of the Alter Rebbe’s maamarim in 5547 (1787). My father-in-law, the Rebbe concluded that nowadays, one can validly complain about all the confusion that there is, and may Hashem remove the validity of this complaint. Being that “The words of tzaddikim endure forever,” and there is no lack of grounds to complain about things that cause confusion today, either – therefore, certainly the plea of a tzaddik that Hashem remove the validity of such complaints…remains in force now, too. And joy has the power to remove all confusion.

Sichah from farbrengen of Purim 5717

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=22-03-2024