The Owl הינשוף - כסף, עוצמה והעתיד של ישראל

דדי שמחי הוא מנהל מערכות מורכבות ואיש ביטחון ותיק, המביא עמו ניסיון פיקודי של 33 שנים בצה"ל, שם צמח מתפקידי שטח ועד לכהונת ראש מטה פיקוד העורף בדרגת תת-אלוף. בהמשך שימש במשך חמש שנים כנציב כבאות והצלה, תפקיד שבו ניהל כ-6,000 עובדים והוביל את המערך באירועי משבר ושריפות ענק תחת לחץ. שמחי מתמחה בניהול משברים אופרטיבי ומבקש לתרגם את יכולות הביצוע והשטח שלו אל תוך המערכת הפוליטית. הוא נמצא בשלבים סופיים של חיבור פוליטי וריצה משותפת לכנסת יחד עם בני גנץ.

דדי שמחי מציע פוליטיקה של "ריאל-פוליטיק" וביצועיזם ביטחוני. השורה התחתונה שלו היא שאין יותר מקום לחרמות בפוליטיקה הישראלית (למעט המפלגות הערביות הנוכחיות בשל חוסר הכרתן במדינה כמדינת הלאום היהודי). המטרה שלו היא לאלץ הקמת ממשלת מרכז-ימין-שמאל ציונית רחבה שתטפל בבעיות הליבה של ישראל – ביטחון פנים קשוח ללא פשרות, הסדרת הגיוס ורפורמה משפטית מתונה – מתוך הבנה שפשרה היא כוח, ולא חולשה.

חמש התובנות המרכזיות מהפרק:

1. שבירת הגושים והקמת ממשלה ציונית רחבה

שמחי מגדיר את שיטת הגושים הנוכחית וממשלות ה-61 הצרות כמתכון לאסון שגורר את המדינה להחלטות קיצוניות, ומציע במקום זאת קואליציה רחבה של 70–90 מנדטים המבוססת על הסכמות ציוניות מרכזיות. מפלגתו החדשה תסרב לשמש "לשון מאזניים" שתשלים גוש צר לאחד הצדדים, ובמקום זאת תאלץ את המפלגות הגדולות מימין ומשמאל להתחבר סביב המועמד שקיבל את מרב הקולות והמנדטים מהציבור.

2. טיפול בפשיעה הערבית באמצעות תקנות לשעת חירום

שמחי רואה בחוסר המשילות ובפגיעה בביטחון האישי משבר לאומי דחוף, ומציע להחיל תקנות לשעת חירום באזורים נגועים שיאפשרו לקציני משטרה לבצע חיפושים בבתים ללא צו בית משפט, לצד עונשי מינימום קשוחים של 5 שנות מאסר על החזקת נשק וחילוט רכוש מיידי. הוא מזהיר כי ללא שילוב היכולות הלוגיסטיות והטכנולוגיות של צה"ל והשב"כ באירוע, מאות אלפי כלי הנשק הבלתי חוקיים יזלגו מהנגב והגליל ויגיעו בסופו של דבר ישירות לפתח בתיהם של תושבי תל אביב והמרכז.

3. "יאיר גולן בצבא היה יכול להיות הסגן של בן גביר"

שמחי מציג גישה פרגמטית ונטולת חרמות לפיה אין לפסול ישיבה בקואליציה אחת עם איתמר בן גביר או עם יאיר גולן, כל עוד הם מקבלים את קווי היסוד של הממשלה. בהתייחסו לגולן, הוא מציין כי הוא מכיר אותו מהשירות הצבאי כלוחם תוקפני שהאופי המבצעי שלו מזכיר את זה של בן גביר, אך מבהיר כי הוא מסתייג לחלוטין מאמירותיו הפוליטיות הקיצוניות בשנים האחרונות (כמו האמירה על "תתי אדם") וטוען כי גולן יידרש לתקן אותן.

4. שינוי תרבותי בחברה החרדית וגיוס הדרגתי

שמחי מאמין שהחברה החרדית כבר החלה לעבור תהליך עומק פנימי ושהנכונות לשילוב קיימת בשטח, ולכן יש לפעול בנחישות וברגישות מבלי להשתמש באיומים קולקטיביים. הפתרון האופרטיבי שלו כולל הקמת חטיבות חרדיות ייעודיות שישמרו לאורך הגבול המזרחי וישלבו לימוד תורה עם פטרולים מבצעיים בסביבה מותאמת, לצד שלילת הטבות כספיות עודפות למי שאינו לומד או משרת בפועל.

5. רפורמה משפטית בהסכמה רחבה ולא ב"גרזן"

שמחי, שהיה שותף לצירי תיווך משפטיים לפני המלחמה, מבהיר כי מערכת המשפט זקוקה לתיקון עמוק שיכלול את חקיקת "חוק יסוד: החקיקה" כדי לתחם את גבולות בג"ץ, לצד ייעול דרמטי של קצב ניהול התיקים שנמשכים שנים. יחד עם זאת, הוא מתנגד לפירוק כוחני של המערכת ומבקש לגוון את הרכב השופטים בעליון בהסכמה רחבה, תוך ביקורת על המצב הקיים שבו שופטי העליון פוסלים מועמדים שמרנים ראויים ובוחרים את עצמם כ"משפחה סגורה".

צפיה מחכימה!

נהניתם מהתוכן? נשמח אם תלחצו עוקב בספוטיפיי Follow ותפרגנו ב-5 כוכבים.

זה עוזר לנו לצמוח ולהמשיך ולהפיק תוכן איכותי עבורכם. תודה רבה - לירון.

אור ברק, בן 29 הוא יועץ פרלמנטרי בכנסת המתמקד בחיבור בין הפוליטיקה הישראלית לדור הצעיר. בעברו שירת כקצין ביחידת שדה בצה״ל. אור התחיל לעבוד בכנסת בשנת 2020, ומאז מלווה חברי כנסת כיועץ. בוגר לימודי משפטים, ומשמש יו"ר ועד היועצים הפרלמנטריים בכנסת (יש 360 כאלה, שלושה לכל ח״כ) אור מסייע לצעירים המבקשים להיכנס לזירה הפוליטית, שואף להתמודד ולהיבחר בעתיד לכנסת, ומצהיר על שאיפות ארוכות טווח בשירות הציבורי בישראל.

התובנות העיקריות מהפרק:

1. הדור הצעיר כבר לא צורך חדשות — הכול עובר ברשתות

אין צעירים שרואים מהדורות טלוויזיה, ועיתונים כמעט לא נקראים. המידע מגיע מטלגרם, וואטסאפ, אינסטגרם וטיקטוק — ברק עצמו חבר ב-55 קבוצות בארכיון ועוד 101 פתוחות. רשת של "כתבי שטח" בקבוצות מחליפה את וויינט וישראל היום, ומעדכנת מהר יותר. מדובר במיליון+ מצביעים צעירים, מתוכם כ-350 אלף מצביעים בפעם הראשונה.

2. הצעירים ימנים יותר — אבל השמאל דווקא טוב יותר ברשתות

לדבריו הדור הצעיר "ימני בוודאות, אין עוררין" — ובכל זאת, כרגע עבודת הסושיאל הטובה יותר היא של השמאל. הדוגמה: נפתלי בנט, שמגיע לפודקאסטים (שנחתכים לרילסים) ו"יכול ללמד את כולם". הקרב על הקול הצעיר מתנהל בין נתניהו, גדי אייזנקוט ונפתלי בנט.

3. אותנטיות מנצחת הפקה — ה"שליפה" עובדת, הטלפרומפטר לא

מה שעובד ברשת הן שליפות ספונטניות ולא ערוכות, לא סרטון מוקרא עם דגל מאחור. בן גביר הבין זאת ("שר הטיקטוק"). הצעירים דורשים אמינות ו"יודעים מתי עובדים עליהם" — ולכן פוליטיקאים בכירים (ראש ממשלה, שר ביטחון), שכל מילה שלהם מדודה, נתפסים כמגושמים ומבוימים.

4. הכנסת כמעט נעולה בפני צעירים — וזה הפך אותם למצרך נדיר

גיל חברי הכנסת הממוצע נושק ל-60; עד המלחמה פוליטיקה כמעט לא עניינה צעירים (שהעדיפו הייטק). כך "השחקן הפוליטי הצעיר" הפך למבוקש בכל המפלגות. אבל הכניסה קשה: בליכוד יש "קבלני קולות" ומשבצת צעיר במקום 32-33 (חסרת ערך), בעוד אצל הדמוקרטים הפריימריז פתוח יותר (53 מתמודדים על 10 מקומות ריאליים, בלי שריונים).

5. הדילים האמיתיים נסגרים היכן שאין מצלמות

מאחורי המליאה יש את "הפרסה" — אזור סטרילי, אסור לצלם, "ושם קורה הכול". חבר כנסת חרדי יושב עם ערבי; לדבריו עסקת ליבת לימוד התורה לא הייתה דיל ליכוד-ערבים אלא חרדים-ערבים. כשנורת ה"שידור חי" כבויה — יריבים מסתדרים; כשהמצלמות נדלקות — מתחילות הצעקות. גם חדר הכושר והמזנונים משמשים לרישות ולעסקאות.

השורה התחתונה

הפוליטיקה הישראלית מעוצבת מחדש על ידי מהפכה דורית ותקשורתית: דור צעיר, ימני ונטוע-ברשתות, שהוא גוש בוחרים גדול ו"לא ממותג" שמחוזר בהבטחות חוזרות שלא מקוימות (מעונות יום, לפטופ לכל תלמיד, דירה בהישג יד) על ידי כנסת מזדקנת שלא חיה את המציאות שלו. הכוח האמיתי נמצא בשתי זירות שהמצלמות לא מראות — סושיאל אותנטי ומאחורי הקלעים. מי שישלוט בזירות אלו, ויביא קול צעיר אמיתי אל תוך מערכת סגורה, יעצב את העתיד.

"הצעירים כבר לא טיפשים — הם יודעים מתי עובדים עליהם ומתי לא."

צפיה מחכימה!

נהניתם מהתוכן? נשמח אם תלחצו עוקב בספוטיפיי Follow ותפרגנו ב-5 כוכבים.

זה עוזר לנו לצמוח ולהמשיך ולהפיק תוכן איכותי עבורכם. תודה רבה - לירון.

משה אשכנזי הוא אנליסט גיאופוליטי ויועץ אסטרטגי. פרשן עצמאי לענייני המזרח התיכון וביטחון לאומי, המופיע בתדירות גבוהה בערוצי הטלוויזיה — בהם i24 / ערוץ 24 וכאן 11 — ומשמש יועץ אסטרטגי לחברות בינלאומיות.

מגדיר את עצמו כבלתי-תלוי פוליטית: בעברו השתייך למחנה רבין במפלגת העבודה ותמך בהסכמי אוסלו — עמדות שמהן חזר בו עם השנים.

את הניתוח שלו הוא מנהל כאזרח פרטי, וכתיבתו ברשת צברה קהל עוקבים שהפך אותו לקול ניתוחי מבוקש. ידוע בכמה תחזיות שהתממשו לדבריו: חזרת כלל החטופים, הישארות ישראל ברצועת 8–10 ק"מ בדרום לבנון, כיבוש החרמון והמורדות המזרחיים של רמת הגולן, והקריטיוּת של מצר הורמוז לסוגיית הגרעין.

התובנות העיקריות מהפרק

1

ההסכם עם לבנון — אפס צבאי, מהפכה מדיניתחיזבאללה לא פורק ואף תשתית לא נהרסה, ולכן צבאית התוצאה אפס. אבל מדינית זה משנה משחק: מדינת לבנון הלגיטימית הכירה בכך שאין לה ריב עם ישראל, וסימנה את חיזבאללה כארגון זר — ובכך נתנה לישראל אישור לגיטימי לפעול נגדו. ישראל יושבת על שטח שולט, בלי לחץ מדיני ובלי אוכלוסייה שתסמן אותה ככובשת. ההסכם משולש (בחסות אמריקאית) ובלתי הפיך.

2

מצר הורמוז הוא לב העוצמה של איראן — והעולם מפרק אותוהורמוז הוא בסיס הביטחון הלאומי האיראני כבר 47 שנה — היכולת להחזיק את כלכלת העולם כבת ערובה. עיראק, סעודיה, האמירויות וכווית בונים צינורות עוקפים, ונפט ונצואלה חוזר לשוק. ככל שנשחקת חשיבות המצר, נשחקת עוצמתה האסטרטגית של איראן.

3

ההסכם הגרעיני הוא "הסכם בין שקרנים"אף צד לא מתכוון לקיים אותו במלואו. המטרה האמיתית של טראמפ — להוריד את מחיר הנפט לפני בחירות האמצע. אחרי הבחירות, אם איראן תתחמק, יחזרו המצור והסנקציות, וישראל תמשיך לפעול. אשכנזי מעריך שבסוף איראן לא תגיע לגרעין: העולם כבר לא נאיבי, ואחרי 24 שנות השקעה אין לה מה להראות.

4

סדר אזורי חדש — חופש פעולה, אך קרא את היריבים ברב-ממדיות.

ישראל חיסלה הנהגות של איראן, חיזבאללה וחמאס ותקפה בביירות, דמשק, טהראן ודוחא — ואף מדינה ערבית לא ביטלה הסכם.

אבל את היריבים צריך לקרוא במורכבות: טורקיה היא הג'וקר המסוכן (חברת נאט"ו שרוצה F-35 שעלולים לנטרל את עליונות האוויר), ומצרים מצטיירת כאיום סמוי עם עודף כוחות ומאגרי דלק בסיני.

5

אל תהמרו הכול על ארה"ב — גוונו והישארו בחזית הטכנולוגית

ישראל בנתה את ביטחונה על הברית האמריקאית, אך ארה"ב עשויה להשתנות.

האסטרטגיה: להעמיק תלות הדדית, לגוון בעלות ברית (הודו, קוריאה, גרמניה, יוון-קפריסין, מסדרונות כלכליים), ובעיקר להוביל בAI, קוונטום, סייבר ולייזר ("מגן אור") — שם היתרון הישראלי הוא קפיצות מדרגה בעוד האויב מתקדם אינקרמנטלית.

השורה התחתונה

המלחמה יצרה לישראל הזדמנות אסטרטגית נדירה — עליונות צבאית וחופש פעולה חסרי תקדים.

אבל הדומיננטיות הזו תיוותר ריקה אם לא יומרו ההישגים הצבאיים להישגים מדיניים מתמשכים, ואם לא תילקח אחריות כנה על "הקונספציה" בת 20 השנה שהובילה ל-7 באוקטובר — לא של פוליטיקאי אחד, אלא של חברה שלמה (כולל אשכנזי עצמו, שבא ממחנה אוסלו).

"כולנו הכרנו בטעות — ועכשיו האחריות הגדולה ביותר היא לתקן אותה יחד."

צפיה מחכימה!

נהניתם מהתוכן? נשמח אם תלחצו עוקב בספוטיפיי Follow ותפרגנו ב-5 כוכבים.

זה עוזר לנו לצמוח ולהמשיך ולהפיק תוכן איכותי עבורכם. תודה רבה - לירון.

בפרק זה מתארח בערוץ רס"ן (במיל.) לירון רוז - יזם, משקיע הון סיכון ומייסד פודקאסט "הינשוף" לשיחה מרתקת ומעוררת מחשבה על חוסנה הכלכלי של מדינת ישראל. רוז מנתח כיצד הפכה ישראל ל"אי של יציבות וצמיחה" בזכות פריחת ההייטק, תעשיית הגז המקומית וניהול מוניטרי אחראי, שהזניקו אותה למקום ה-12 בעולם בתוצר לנפש – תוך עקיפת מעצמות ותיקות כמו בריטניה, צרפת וגרמניה.

לצד סקירת חילופי האליטות הכלכליות והיתרון הדמוגרפי הייחודי של ישראל במערב, רוז מספק נקודת מבט מפוכחת על שוק הנדל"ן המקומי ומסביר מדוע מי שימהר למכור דירה בישראל מתוך קריאה פוליטית רגעית – הולך להצטער על כך עמוקות בטווח הארוך.

5 התובנות העיקריות מהפרק:

עוצמה מטבעית יוצאת דופן: לראשונה מזה 30 שנה, שער הדולר ירד אל מתחת לרף ה-3 שקלים. זוהי עדות לעוצמה הכלכלית של ישראל, הנתמכת על ידי פריחת ההייטק, תעשיית הגז והייצוא הביטחוני. בעוד שהצרכן הישראלי נהנה מכוח קנייה חזק בחו"ל , היצואנים ושולי הרווח שלהם סופגים פגיעה.

הזינוק בתוצר לנפש: ב-30 השנים האחרונות, התוצר הישראלי הריאלי (בניכוי אינפלציה) שילש את עצמו. הודות לחישוב התוצר לפי שער השקל החזק, ישראל זינקה למקום ה-12 בעולם בתוצר לנפש, כשהיא עוקפת מעצמות ותיקות כמו בריטניה, צרפת, יפן, איטליה וגרמניה.

חילופי האליטות הכלכליות: הכלכלה הישראלית כבר לא נשלטת רק על ידי מספר מצומצם של משפחות הון ותיקות (בנקים, יבוא רכב וביטוח). בעשורים האחרונים צמחה "אליטה" חדשה וצעירה יותר המורכבת מיזמי הייטק שעשו אקזיטים, אנשי תעשיית הגז והביטחון, ויזמי נדל"ן שאינם חלק מהמילייה הוותיק.

הדמוגרפיה כמנוע צמיחה ייחודי: בניגוד לרוב מדינות המערב, סין או יפן, הסובלות מילודה שלילית ומזדקנות (דבר המוביל לבעיות כלכליות קשות), ישראל היא המדינה המפותחת היחידה עם דמוגרפיה חיובית חזקה של כמעט 3 ילדים בממוצע למשפחה. מגמה זו קיימת ברוב חלקי החברה ומייצגת אופטימיות כלכלית לעתיד.

דעיכת המערב והזדמנויות חדשות: אירופה המערבית חווה התאסלמות, מגמות פרוגרסיביות ואנטישמיות גוברת, ולכן אין בה עתיד למי שרוצה לחיות כיהודי. גם מבחינה כלכלית, מדינות כמו צרפת ובריטניה נמצאות בדעיכה ובחובות עתק. העתיד התיירותי והעסקי נע לכיוון ארה"ב (בדגש על מדינות רפובליקניות כמו פלורידה), מרכז אסיה ואפריקה.

השורה התחתונה:

על אף הסיכונים הגיאופוליטיים וגלי הפיטורים העולמיים בתחום ה-AI , הכלכלה הישראלית מפגינה חוסן יוצא דופן בזכות ורסטיליות, תרבות הסטארטאפים והדמוגרפיה החיובית שלה. מי שמקבל החלטות כלכליות ארוכות טווח מתוך פוזיציה פוליטית או בהשפעת ערוצי תקשורת – דוגמת מכירת דירות במרכז הארץ – צפוי להצטער על כך, שכן שוק הנדל"ן והכלכלה המקומית יוכיחו את עצמם כחזקים יותר בראייה היסטורית.

נהניתם מהתוכן? נשמח אם תלחצו עוקב בספוטיפיי Follow ותפרגנו ב-5 כוכבים.

זה עוזר לנו לצמוח ולהמשיך ולהפיק תוכן איכותי עבורכם. תודה רבה - לירון.

ד"ר אילן גילדין הוא דמות מפתח מוערכת בעולם הכלכלה והפיננסים הישראלי, המשלב ניסיון עשיר במגזר הציבורי והפרטי כאחד. גילדין כיהן ככלכלן הראשי של רשות ניירות ערך. לאחרונה עשה את המעבר למגזר הפרטי והצטרף כשותף לקרני פמילי אופיס, גוף פיננסי המנהל נכסים וכספים בהיקפים גדולים עבור משקיעים כשירים ובעלי הון. גילדין מתמחה בניתוח שווקים מתמתחים ובוחן את הכלכלה העולמית דרך משקפיים גיאופוליטיים ומקרו-כלכליים רחבים, תוך התמקדות בנקודת המבט של שחקנים מחוץ לעולם המערבי המסורתי.

5 התובנות הכי חשובות מהפרק:

1. הסדר העולמי של פוסט מלחמת העולם השנייה מתפרקמאז הסכם ברטון וודס ב-1944, העולם התבסס על ההנחה שאיגרות החוב האמריקאיות (U.S. Treasuries) הן הנכס הבטוח ביותר, ושארה"ב מבטיחה את חופש השייט והסחר בימים. שתי ההנחות האלו קרסו: החרמת הנכסים של רוסיה ב-2022 גרמה לשווקים המתעוררים להבין שארה"ב יכולה להקפיא להם את הכסף בשיקול דעת בלעדי, וחוסר היכולת של ארה"ב לפתוח לחלוטין את מיצרי באב אל-מנדב מוכיח שהשליטה הימית שלה כבר אינה טוטאלית.

2. ארה"ב הולכת ומסתגרת (בדלנות מבית)החברה האמריקאית עוברת תהליך פנימי עמוק של קריעה מבפנים, המתרחש היסטורית כל 80 עד 100 שנה. האמריקאי הממוצע באזורי התעשייה הישנים (ה"רסט בלט") סובל מתשתיות קורסות ומתוחלת חיים נמוכה יותר מזו של סין. הוא שואל שאלות קשות כמו: "למה המסים שלי צריכים לממן משחתות בבאב אל-מנדב כדי להגן על סחר בין סין לאירופה?". הנטייה האמריקאית כיום, גם בימין וגם בשמאל, היא להתכנס פנימה.

3. שוק המניות האמריקאי בסיכון היסטורי (מלכודת ה-S&P 500)שווי הבורסה האמריקאית הגיע לשיא מטורף של 245% מהתוצר של ארה"ב, בזמן שבשנת 2000 זה גירד את ה-100%. הכלכלה האמריקאית עברה פיננסיזציה מואצת. המכפילים הנוכחיים (21-22) מראים היסטורית שבעשור קדימה, התשואה הממוצעת הצפויה בשוק האמריקאי היא בין מינוס 2% לפלוס 2% בלבד בשנה. ההנחה הציבורית שאפשר לשים הכל במדדים האמריקאיים וללכת לישון בשקט כבר אינה מובטחת.

4. ה"גיימצ'יינג'ר" של המדינות הקטנות: נחילי רחפניםחוקי המלחמה הקינטית השתנו לחלוטין באוקראינה ובמזרח התיכון. כיום, למגן יש יתרון אדיר על התוקף בזכות רחפנים זולים המופעלים על ידי בינה מלאכותית. זו הסיבה המרכזית שסין תתקשה לפלוש לטאיוואן (נחילי רחפנים פשוט ישמידו כל כלי אמפיבי בים נוראי). הטכנולוגיה הזו הורידה משמעותית את היכולת של מעצמות גדולות להשליט סדר על מדינות קטנות ובינוניות בעולם.

5. סין בונה אלטרנטיבה אמיתית (ודרך המשי היבשתית)בזמן שהאמריקאים זלזלו בהשקעות של סין במדינות מרכז אסיה, סין בנתה ב-15 השנים האחרונות את דרך המשי החדשה (Belt and Road). כמעצמה יבשתית, סין מכינה נתיבי סחר שעוקפים את איומי הים. בנוסף, בתחום ה-AI, חברות סיניות מציעות כיום מודלים מתקדמים במחירים הנמוכים פי 6 עד פי 10 מהחלופות האמריקאיות, מה שימשוך מדינות מתפתחות רבות לבחור בצד הסיני משיקולי עלות-תועלת.

השורה התחתונהישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להסתמך בצורה טוטאלית על ארה"ב – לא מבחינה גיאופוליטית ולא מבחינה פיננסית. ארה"ב מתמודדת עם קשיים פנימיים, מתכנסת לתוך עצמה ומאבדת את ההגמוניה העולמית שלה. האסטרטגיה הנכונה ביותר עבור ישראלים כיום (הן ברמת המדינה והן ברמת תיק ההשקעות האישי והפנסיוני) היא פיזור סיכונים דרמטי (Hedge your bets). עלינו להתחיל לייצר בריתות, קשרים והשקעות בשווקים מתעוררים אחרים – בדרום-מזרח אסיה (הודו, קוריאה, טאיוואן) ובדרום אמריקה (ארגנטינה, צ'ילה) – ולא לשים את כל הביצים בסל אמריקאי אחד שנמצא בסיכון היסטורי.

נהניתם מהתוכן? נשמח אם תלחצו עוקב בספוטיפיי Follow ותפרגנו ב-5 כוכבים.

זה עוזר לנו לצמוח ולהמשיך ולהפיק תוכן איכותי עבורכם. תודה רבה - לירון.

פרופ׳ דן שיפטן הוא מומחה לאסטרטגיה וביטחון לאומי, המוכר בזכות ניתוחיו המפוכחים והישירים של המציאות הפוליטית והאסטרטגית במזרח התיכון.

שיפטן שימש כיועץ לגופים ביטחוניים ומדיניים בישראל, כולל המועצה לביטחון לאומי, והיה מרצה באוניברסיטאות מובילות בעולם, ביניהן ג'ורג'טאון בוושינגטון. הוא ידוע בסגנון התבטאות נחרץ, לעיתים שנוי במחלוקת , ובגישה השוללת "פתרונות" מהונדסים לבעיות אנושיות מורכבות, תוך דגש על עוצמה צבאית ויציבות חברתית.

התובנות המרכזיות מהפרק:

1. המלחמה הנוכחית – אירוע היסטורי עולמי

שיפטן טוען שמדובר במלחמה שתעצב את הסדר העולמי יותר ממלחמות אחרות כמו מלחמת אוקראינה.

הסוגיה המרכזית: האם חברה מערבית יכולה להגן על עצמה מול כוחות רדיקליים.

2. אין “פתרונות” – יש “מענה”בעיות אנושיות (טרור, עוני, סכסוכים) לא נפתרות

אפשר רק להוריד אותן מרמת איום לרמת מטרד נסבל

זה נכון גם לסכסוך הישראלי-פלסטיני

3. ישראל – הצלחה חריגה למרות הכול

לדבריו ישראל היא גם חזקה ביטחונית וגם מצליחה אזרחית

רמת החיים והאושר גבוהה יחסית לעולם

החברה הישראלית הוכיחה חוסן יוצא דופן בזמן מלחמה

4. איראן – מהגמוניה לקריסה יחסית

לפני 7 באוקטובר: איראן בנתה “טבעת אש” אזורית

אחרי: חמאס, חיזבאללה ואיראן נחלשו משמעותית

האסטרטגיה האיראנית נפגעה קשות

5. המערב נחלש מבפנים

שיפטן מצביע על התחזקות זרמים פרוגרסיביים קיצוניים

אובדן יכולת של חברות מערביות להגן על עצמ

ןהשפעה של מוסדות בינלאומיים ותקשורת על עיוות המציאות

6. ישראל מול העולם – פחות אהדה, יותר הערכ

הישראל פחות אהודה בדעת הקהל

אבל יותר מוערכת ככוח אסטרטגי

ארה״ב עדיין תלויה בישראל באזור

7. האיום הפנימי המרכזי

שיפטן מזהה את האתגר המרכזי - אורח החיים החרדי הלא-יצרני

סכנה כלכלית וחברתית ארוכת טווח.

הפתרון: שילוב בכוח בשוק העבודה

8. החברה הישראלית חזקה מהפוליטיקה

הציבור מגובש יותר ממה שנדמה, הפוליטיקה יוצרת אשליית קרע

צה״ל והחברה הוכיחו לכידות בזמן משבר

9. הצלחה חברתית: מיזוג עדתי

אחד ההישגים הגדולים - טשטוש הפערים בין אשכנזים למזרחים

יצירת זהות ישראלית משותפת

10. מסר לדור הצעיר

ישראל מציעה חיים משמעותיים יותר מהמערב. שילוב של חירות, שייכות ואתגר

חברה חיה, מעורבת ולא אדישה.

סיכום הדברים

הפרק מציג תפיסת עולם ברורה וחדה -ישראל נמצאת בעיצומו של מבחן היסטורי—לא רק לעצמה, אלא לכל הציוויליזציה המערבית. למרות איומים חיצוניים ופנימיים, שיפטן טוען שהמדינה חזקה יותר מאי פעם, והאתגר המרכזי הוא לא “לפתור” בעיות אלא לנהל אותן בחוכמה.

האזנה נעימה!

נהניתם מהתוכן? נשמח אם תלחצו עוקב בספוטיפיי Follow ותפרגנו ב-5 כוכבים.

זה עוזר לנו לצמוח ולהמשיך ולהפיק תוכן איכותי עבורכם. תודה רבה - לירון.

בפרק זה אנחנו מארחים את יוסי פריימן, מנכ"ל חברת "פריקו ניהול סיכונים", מהדמויות הוותיקות והמוערכות בשוק המט"ח המקומי (וממקימי חדר העסקאות של בנק הפועלים). יוסי מביא איתו מבט כירורגי, חסר פשרות ומפוכח על מה שבאמת קורה מאחורי הקלעים של הכסף שלנו.

מעבר לזווית המקצועית, יוסי מביא איתו סיפור חיים מרתק כקצין מילואים ותיק וגאה וכבן למשפחה ירושלמית שורשית (דור 18 בארץ), המכיר את החברה הישראלית על כל גווניה מבפנים.

התובנות המרכזיות מהפרק:

- אשליית יוקר המחיה והאשם האמיתי: למה יבואני הרכב והחשמל המקומיים הם לא הבעיה?

יוסי חושף כיצד הקונגלומרטים והחברות הבינלאומיות בחו"ל הן אלו שמכתיבות מחיר גבוה ומפלה לישראל ("אנחנו החלטנו: בישראל זה יעלה 30 אירו, ובקפריסין 20"), וכיצד המדינה חייבת להתערב ולקבוע נוסחאות השוואה מול העולם.

- הגורילות שמזיזות את השוק:

איך הגופים המוסדיים (חברות הביטוח והפנסיה) מעוותים את שער הדולר-שקל בלי קשר למצב הכלכלה, ומדוע חובה לנטרל את ההשפעה שלהם על הציבור הרחב.

- הסכנה לתעשייה המקומית:

מדוע השקל החזק והטיולים הזולים ליפן והצניחה בערך הין הטורבו-זול, הם למעשה גזר דין מוות לתעשייה המסורתית ולחקלאות הישראלית, שפועלות על שולי רווח אפסיים.

- עיוות העובדים הזרים:

ההשוואה המוחלטת של תנאי העובדים הזרים לשכר המינימום הישראלי הפכה את ישראל ל"מכונת כסף" לעובדים, אך יצרה עלויות ייצור מטורפות (פי 4 מאבו דאבי!) שחונקות את המפעלים והבנייה.

- העתיד הגאופוליטי האופטימי:

למרות הכל, יוסי נותר אופטימי מושבע. עם עצמאות אנרגטית בזכות הגז (שמביא גם מים, גם אנרגיה וגם כסף) ותעשייה ביטחונית שתפרח שנים קדימה בעולם שרץ להתחמש – ישראל נמצאת בנקודת זינוק פנטסטית.

- המהפכה השקטה ברחוב החרדי:

עדות ראשונה ומפתיעה מהשטח על בני הדודים ממאה שערים שמתגייסים בחשאי ליחידות קרביות כי "הם לא יכולים לראות רק את הסרוגים סוחבים בנטל", והצורך של המנהיגים הפוליטיים להפסיק לשחק על מנדטים ולגבש מצע כלכלי שיגדיל את העוגה לכולם.

פרק חובה לכל מי שרוצה להבין לאן הולך הכסף שלו ואיך נראה העתיד של מדינת ישראל – בלי סאונדבייטס פוליטיים, אלא בצלילה לפרטים הקטנים.

האזנה נעימה.

אל תשכחו ללחוץ על "עקוב" או "להירשם כמנוי" באפליקציה שבה אתם מאזינים לנו עכשיו: ספוטיפיי, אפל פודקאסטס, גוגל או יוטיוב, כדי להישאר תמיד מעודכנים בתכנים של ״הינשוף״.

נהניתם מהתוכן? נשמח אם תלחצו עוקב בספוטיפיי Follow ותפרגנו ב-5 כוכבים.

זה עוזר לנו לצמוח ולהמשיך ולהפיק תוכן איכותי עבורכם. תודה רבה - לירון.

אמיר גל אור הוא טייס קרב לשעבר, איש עסקים, ומומחה לגיאופוליטיקה של סין והמזרח הרחוק. גל אור, המנהל פעילות עסקית ענפה באסיה מזה שנים, מביא עימו מבט מפוכח, מעשי וייחודי על מאזן הכוחות הגלובלי. הוא מוכר בזכות יכולתו לנתח מגמות ארוכות טווח בשילוב שבין טכנולוגיה, כלכלה וביטחון לאומי, תוך דגש על אסטרטגיית "הכיבוש הרך" של סין, עתיד האיום האיראני, והמלחמה הטכנולוגית הבאה שתעצב את האנושות.

התובנות המרכזיות מהפרק:

1. פסגת טראמפ-שי ג'ינפינג – ייצוב קצוות ולא פריצת דרךהפסגה בין מנהיגי המעצמות לא הביאה בשורה דרמטית, אך השיגה את מטרתה האמיתית: פתיחת ערוץ תקשורת ישיר להורדת הלהבות. הקמת מועצות הסחר וההשקעות החדשות והעסקאות שנחתמו הן מנגנון לייצוב המערכת הכלכלית הגלובלית.

2. המודל הסיני – וטו ושליטה רכה, לא כיבושסין אינה שואפת לשלוט פיזית במדינות אחרות כאימפריות העבר, אלא לייצר תלות מוחלטת בה. מטרתה היא להכתיב את הסטנדרטים הטכנולוגיים, הלוגיסטיים ומערכות ה-AI, כך שכל מדינות העולם ייאלצו "לעלות אליה לרגל" ולקבל את אישורה.

3. איראן ככלי גיאופוליטיעבור סין, איראן היא בעיקר "אצבע בעין" לאמריקאים ומקור לנפט זול, ולא שותפת אמת לטווח ארוך. סין אינה מעוניינת באיראן גרעינית או בחסימת מצרי הורמוז שפוגעת בסחר שלה, ומעדיפה לשמור על קשרים חזקים גם עם העולם הסוני.

4. המצור על איראן עדיף לישראל מתקיפה מבודדתהמצור הכלכלי הנוכחי חונק את המשטר האיראני ומצמצם את יכולתו לממן את פרוקסיז שלו (חמאס וחיזבאללה). בעוד שתקיפה קינטית עלולה להקפיץ את מחירי הנפט ולייצר כאוס ללא שינוי משטר, המצור עושה עבודה שקטה ואפקטיבית.

5. שינוי משטר באיראן? רק בכוח הזרועהציפייה להתקוממות פנימית שתפיל את משטר האייתוללות אינה ריאלית, שכן מדובר במשטר אידאולוגי-דתי פנאטי. השינוי הריאלי היחיד שיכול להוות מכה תודעתית ואסטרטגית לאיראן הוא אובדן שטח פיזי לטובת מיעוטים (כמו הכורדים).

6. יתרון המהירות הסיני במרוץ ה-AIבמלחמה על השליטה בבינה המלאכותית וברובוטיקה, לסין יש יתרון עצום בהטמעה מהירה ובבניית אקו-סיסטם, בין היתר משום שהיא נקייה ממגבלות רגולטוריות או מתרבות ה"ווק" (Woke) המערבית המעכבת הקמת דאטה-סנטרים ותחנות אנרגיה גרעיניות.

7. סכנת הבדלנות האמריקאיתהזרמים הבדלניים בארה"ב, המבקשים להקיף את אמריקה בחומות ולהתעלם מהעולם, מהווים סכנה אסטרטגית לישראל. אימפריה שמתכנסת בתוך עצמה מאבדת את היכולת להכתיב סטנדרטים עולמיים ומותירה את הזירה לסין.

8. ישראל צריכה לבזר ביצים ולחשב מסלול מחדשהחיבור החד-ערכי הנוכחי בין הנהגת ישראל לדונלד טראמפ אינו תוכנית עבודה ארוכת טווח. ישראל חייבת להיערך ל"יום שאחרי", לבזר את קשריה הדיפלומטיים והכלכליים (מול אירופה, סין ורוסיה), ולחזור לשחק במגרש הרב-קוטבי.

9. ה-AI העולמי פיתח אנטישמיות מובניתמערכות ה-AI הקיימות כיום מאומנות על דאטה עולמי רווי תעמולה אנטי-ישראלית ואנטישמית. אחד האתגרים הגדולים של ישראל בעת הזו הוא להזין את מערכות הבינה המלאכותית במידע נכון כדי שלא נתעורר לעולם דיגיטלי העוין אותנו באופן קטגורי.

10. המלחמה הבאה תנוהל בצורה לא אנושיתהקונספציה של הגנה על הגדרות כפי שהייתה בשביעי באוקטובר היא טעות קריטית לעתיד. המערכה הבאה לא תדמה לקודמתה; היא תהיה טכנולוגית לחלוטין, מבוססת AI, רובוטיקה ואוטונומיה, ותנוהל ברובה ללא מעורבות יד אדם בשטח.

סיכום הדברים

הפרק מציג ניתוח גלובלי מרתק המבהיר כי ישראל אינה יכולה להישען לנצח על משענת קנה רצוץ של מנהיג אמריקאי כזה או אחר. בעידן שבו המרוץ ל-AI ולרובוטיקה מגדיר מחדש את העוצמה העולמית, וסין מייצרת תלות חובקת עולם, ישראל נדרשת לגמישות אסטרטגית, לפיזור סיכונים דיפלומטי, ובעיקר להבנה שהמלחמה הבאה תוכרע במעבדות הטכנולוגיות ולא רק על קווי הגבול.

האזנה נעימה!

ננהניתם מהתוכן? נשמח אם תלחצו עוקב בספוטיפיי Follow ותפרגנו ב-5 כוכבים.

זה עוזר לנו לצמוח ולהמשיך ולהפיק תוכן איכותי עבורכם. תודה רבה - לירון.

שיחה מעמיקה עם אלוף משנה (מיל.) משה בן דוד – איש מודיעין, דוקטור לפילוסופיה, ואיש עסקים. שירת בחטיבת הנחל במלחמת לבנון הראשונה, עסק במודיעין, ומאז עוסק בחשיבה אסטרטגית על ביטחון ישראל.

בן דוד מפרק את אחת השאלות הכי כואבות: איך חברה שלמה, דור אחרי דור של מנהיגים ואנשי מקצוע, לא ראתה את השביעי באוקטובר מגיע? ומשם הוא מנתח לאן אנחנו הולכים – איראן, לבנון, עזה, וניצחון.

נקודות עיקריות שעלו:

על כשל השביעי באוקטובר

- הסכמי השלום עם מצרים וירדן יצרו אשליה שעידן המלחמות הגדולות נגמר- המעבר מ"ארגון טרור" ל"צבא טרור" לא זוהה על ידי אף אחד במיינסטרים- זה לא כשל של אדם אחד או ממשלה אחת – זו פרדיגמה שלמה שדורות של אנשי מקצוע פספסו

איראן

- האסטרטגיה האיראנית: לא לכבוש – אלא להקיז דם לאורך זמן

- נמל בנדר עבאס הוא עקב אכילס – 75% מהסחורות החיוניות לאיראן עוברות דרכו

- מצור ימי אמריקאי + מכות נקודתיות על תשתיות חשמל = לחץ שאיראן לא תוכל לעמוד בו

- האיראנים אינם משטר התאבדותי – הם יסוגו, ישפרו לאחור, ויכריזו שניצחו

- סוף דבר - יוציאו את האורניום המועשר, ידלדלו את תוכנית הטילים, יחלישו את תמיכתם בפרוקסי

עזה

- לראשונה בתולדות ישראל: ההישג המדיני קדם להישג הצבאי

- 25 מדינות, כולל אויבות מסורתיות, תמכו בדרישה לפירוז חמאס

- החמאס הוא "בשר מבשרה" של הרצועה – פירוזו ייעשה בדרך של לחץ כלכלי מתמשך

לבנון וחיזבאללה

- חיזבאללה לא יתפרק מנשקו לגמרי, ללא נשק השיעים יישחטו על ידי העדות האחרות

- הסכם כתוב עם לבנון – חסר משמעות ללא שינוי עמוק בפנים

- הפתרון המעשי - פירוז מטילים כבדים + שליטה ישראלית באש עד הליטאני

מגרש התודעה

- קטאר השקיעה עשרים שנה בבניית רשת שנאה בקמפוסים בארה"ב

- גל האנטישמיות שפרץ אחרי השביעי באוקטובר היה מוכן מראש – התפרץ יום אחרי

- ישראל לא תוכל לנצח במגרש זה רק בהסברה – חייבים ניצחון מוחשי בשטח

תובנות מרכזיות

- "בלי ביטחון – אין כלכלה, אין חינוך, אין בריאות, ואין בית משפט עליון."

- "כוח, ככל שאתה משתמש בו יותר, הוא אפקטיבי פחות." (ברטרן דה ז'ובנל)

- "תמיד דאג שלצד השני יהיה מה להפסיד."

- "העולם מתיישר לצד המנצחים."

סיכום

בן דוד מצייר תמונה אופטימית: ישראל נמצאת, לדעתו, במצב אסטרטגי טוב יותר מאשר בכל שלב ב-30 השנים האחרונות. הניצחון לא יגיע ביום אחד, אבל השילוב של לחץ כלכלי על איראן, פירוז חיזבאללה מטילים כבדים, והחלשה הדרגתית של חמאס – יוביל לסדר אזורי חדש. המפתח: להתמיד בלחץ עד שהתמונה האזורית תתבהר.האזנה נעימה!

נהניתם מהתוכן? נשמח אם תלחצו עוקב בספוטיפיי Follow ותפרגנו ב-5 כוכבים.

זה עוזר לנו לצמוח ולהמשיך ולהפיק תוכן איכותי עבורכם. תודה רבה - לירון.

אבי דויטש הוא מבכירי שוק ההון והאשראי בישראל, עם ניסיון של מעל 30 שנה בצמתים המרכזיים של הכלכלה הישראלית. מייסד משותף של "אקסלנס נשואה": הקים והוביל את תחום החיסכון לטווח ארוך (גמל, פנסיה והשתלמות) וכיהן כמנכ"ל ויו"ר קופות הגמל של הבית במשך למעלה מעשור.

דמות מפתח ברפורמות מבניות: כיהן כיו"ר איגוד קופות הגמל בלשכת המסחר והיה שותף מרכזי ביישום ועדת בכר, שהובילה להפרדת קופות הגמל מהבנקים. יזם בתחום האשראי: לאחר אקזיט באקסלנס, הקים את קרן "אקספו" וכיום עומד בראש חברת "נובו מילניום", המתמחה באשראי חוץ-בנקאי וליווי יזמי נדל"ן.מומחה רגולציה: חבר הנהלת איגוד חברות האשראי בלשכת המסחר.

לירון רוז מארח את אבי דויטש לשיחה פתוחה, חדה ולא חוסכת ביקורת על המדיניות המוניטרית של ישראל. דויטש, שמגיע מעומק עולם העסקים, מסביר מדוע הריבית הנוכחית היא "נהיגה על 40 קמ"ש בכביש מהיר" – פעולה שמסכנת את הנהג ואת הסביבה גם יחד.

התובנות המרכזיות מהפרק:

- הריבית הריאלית בישראל היא "חטא": דויטש טוען כי ריבית של 4% מול אינפלציה של 2% היא חסרת תקדים בעולם המערבי. לדבריו, בנק ישראל לוקה בעודף זהירות שחונק את הצמיחה ומבריח השקעות.

- בנק ישראל ב"קיבעון מחשבתי": ביקורת חריפה על ניהול רזרבות המט"ח (235 מיליארד דולר). דויטש חושף כי בשנת 2025 השיג הבנק תשואה שלילית של 2.5%-, בעוד גופים אחרים השיגו תשואות דו-ספרתיות. הוא קורא לבנק לצאת מהבועה ולהיעזר באנשי עסקים מהמגזר הפרטי.

- המונופול הבנקאי על הכסף: הסבר על ה"תאונה החקיקתית" שמאפשרת רק לבנקים לקנות כסף ישירות מהמדינה ב-4% ולמכור אותו ביוקר, מה שמונע תחרות אמיתית ומעלה את יוקר המחיה.

- ישראל חזקה מאירופה: למרות המלחמה, דויטש אופטימי להפליא. הוא מסביר מדוע הכלכלה הישראלית (הנסמכת על גז, ביטחון והייטק) עקפה את גרמניה ובריטניה, ומדוע מדד האושר הישראלי נשאר גבוה בניגוד לנרטיב בתקשורת.

- הנדל"ן כקטר שנעצר: ניתוח של שוק הנדל"ן הקפוא והשלכות הריבית על הכנסות המדינה ממסים.

פרק חובה לכל מי שרוצה להבין לאן הולך הכסף שלו ולמה הכלכלה הישראלית היא נס שצריך לנהל אחרת.

צפיה נעימה!