ביום בהיר, באמצע חיים סואנים של רבנות, שליחות והורות - נוחתת על בני הזוג הבשורה: התגלה אצלו גידול ממאיר.
השמים קרסו, אבל מהר מאוד החליטו בני הזוג יחדיו שהם לא יתנו לאתגר לערער את יציבותם. זהו חלק מהשליחות שלהם, ותפקידם הוא להתמודד.
לאחר תקופה מאתגרת, מחלים הרב הרצל ושב לאיתנו. המשפחה מתלכדת, מניחה את התקופה הקשה מאחוריה. ואז ניחתת מהלומה שניה: גידול מתגלה אצל הילד, יהודהל'ה. שוב טיסות לחו"ל, ארבעה ניתוחים מורכבים, ריחוק פיזי בין בני המשפחה, תפילות.
איך מצליחים לשמור על שפיות ויציבות בתוך טלטלה של מירוץ בין בתי רפואה, שהות של חודשים בחו"ל לשם טיפולים, כאשר הילדים נותרים בארץ ונעים בין פנימיות לבתי שכנים וקרובי משפחה?
האם אפשר לאזן בין ההתמודדות האישית והצורך להתמודד עם כאבים קשים ולהשקיע בריפוי ובמנוחה, לבין הדאגה לילדים ולגידולם הבריא?
איך מבשרים לילדים בשורה קשה בצורה נכונה? כיצד מגשרים על פערי הגילאים בין הילדים ומתווכים את המידע בהתאמה? האם נכון לאפשר להם להיחשף לכל המידע?
האם הגישה הנכונה היא לעודד את הילדים לשתף ולספר את החברה בטלטלה המשפחתית? האם משדרים להם דחיפות להתפלל ולקרוא תהלים? מהי האווירה שצריך להשרות בתקופה כזו?
ייתכן שטלטלה ומשבר תורמים למשפחה ומביאים את הילדים למקום טוב ובריא יותר?
הרב שלום ודבורה הרצל בפרק ראשון בפודקאסט עוגן משפחתי בו הם חולקים תובנות, כלים וצורת הסתכלות מעוררי השראה מתוך סיפורם המשפחתי וניסיונם העשיר
