עושים טיול

עינב ורן משוחחים על השדות והנופים המקסימים של עמק האלה: פריחת התורמוסים בתל שוכה (שמתחילה ממש בימים אלה!), הקרב המפורסם בין דוד וגוליית שהתרחש למרגלות תל-עזקה, קטיף ארטישוקים והשפעתו המרגיעה והתרפיוטית של גינון וטיפול בצמחייה.

האזנה נעימה!

הפעם נבקר בעמק יפה בין כרמים ושדות, עמק האלה. כשאנשים שואלים אותי היכן נמצא עמק האלה, קצת קשה לי להסביר: דרומית לבית שמש, שמאלה לצומת ראם, צפונית לקרית גת… בקיצור, זה די קרוב לשום מקום. אבל זהו אחד האזורים היפים לטייל בהם – בייחוד באביב.

נתחיל בטיול שחייבים לסמן עליו וי: פעם בחיים – או בשנה – חייבים לראות את פריחת התורמוסים בתל שוכה. בסביבות פברואר מרץ (תלוי בגשמים) תל אחד בעמק האלה מתמלא בפריחה סגולה ומהממת של עשרות תורמוסי הרים, וביחד עם הנוף שנשקף מהתל – מדובר על חוויה מרהיבה במיוחד! המסלול די פשוט: בכניסה יש להמשיך עם הרכב בשביל העפר פנימה ולהחנות לאורך השביל. אנו נמשיך ברגל בשביל העפר אל מאחורי התל, עד שנראה שביל העולה לתל. בתל עצמו יש שביל מרכזי אחד שמוביל חזרה לחנייה. פסגת התל הופכת סגולה! טיפ חשוב: בזמן הפריחה יש עומס מטיילים ובעיקר עומס חנייה, ועדיף להגיע מוקדם.

כמה עובדות מעניינות על התורמוס:

1. התורמוס המתורבת – לא תורמוס ההרים שפגשנו בתל שוכה – שימש בעבר מאכל עניים. עד היום ניתן להשיג למאכל את גרעיני התורמוס.

2. זרעי התורמוס מכילים חומרים מרים ורעילים, וכדי לבטל את השפעתם יש לבשלם במים. במסכת ברכות כתוב כי שיש לשלוק את גרעיני התורמוס שבע פעמים על מנת לבטל לגמרי את השפעת המרירות.

3. זרעיו של הצמח עגולים וגדולים, ולכן שימשו בעבר מאכלי אבלים, על פי המנהג לאכול מאכלים עגולים, כטבע העולם.

4. התורמוס מוכר גם כצמח מרפא, וסגולותיו הרפואיות מתוארות על ידי הרמב"ם ובכתבי אסף הרופא.

בזמן מלחמת העולם הראשונה התורמוס הפך למאכל פופולרי בשל המחסור הכללי ששרר אז בארץ, בעקבות ריכוזי הצבא הטורקי שחמסו מכל הבא ליד, וכן בשל פשיטת להקות ארבה על שדות הארץ.

במרחק כמה דקות נסיעה מתל שוכה נמצא פארק בריטניה. פארק בריטניה הוא פארק גדול שמשתרע על שטח של 40,000 דונם וניחן בשפע של חניונים ומסלולי טיול. הפארק מאוד מוצלח לבילוי משפחתי (ובייחוד מסלול הבורות והבארות שמומלץ מאוד לתקופת האביב) – אבל אחרי התורמוסים אנחנו רוצים משהו יותר EZ… ולכן נתחיל בטיול קצר ואז בפיקניק. הניווט באפליקציה יוביל אתכם עד לתל עזקה וגם מהכניסה לפארק תוכלו לזהות את השילוט עד לתל. יש לחנות למרגלות התל ולאחר עלייה לא קשה תמצאו את עצמכם משקיפים על הנוף המרהיב של עמק האלה ושפלת יהודה.

לאורך השביל לתל עזקה תזהו פסוקים משמואל א' המתארים את קרב דוד וגוליית. הסיבה לכך היא שבספר שמואל א' מסופר שהפלישתים חנו בין שוכה לעזקה וצבא ישראל שכן ממזרח בעמק האלה וכך כתוב:

וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת-מַחֲנֵיהֶם, לַמִּלְחָמָה, וַיֵּאָסְפוּ, שֹׂכֹה אֲשֶׁר לִיהוּדָה; וַיַּחֲנוּ בֵּין-שׂוֹכֹה וּבֵין-עֲזֵקָה, בְּאֶפֶס דַּמִּים

הפלישתים, אחרי המלכת המלך שאול, התקדמו מזרחה לכיבוש. מהתצפית אפשר לראות בברור את עמק האלה דרכה רצו הפלשתים לעלות ולכבוש את ההר. מכאן הסיפור כבר ידוע. הצבאות מחליטים על "קרב ביניים" שמשמעותו שליחתו של נציג מכל צבא – אלו שלחו את גוליית, ואנחנו את דוד.

עזקה הייתה עיר בעלת חשיבות אסטרטגית, ושלטה על הדרכים לגת הפלישתית ובית שמש, ולכן בחפירות (שמתבצעות בתל עד היום) נמצאו שרידים מתקופת הברונזה מאוחרת ואפילו מערות מסתור ממרד בר כוכבא. אפשר, דרך אגב, לעלות עם הילדים לתל ולקרוא ביחד איתם את הפסוקים וכך לספר על סיפור דוד וגוליית.

אני רוצה להמליץ על מקום שהוא לא בדיוק נמצא בעמק האלה אלא כמה דקות נסיעה משם, קצת אחרי קריית מלאכי, במושב שנקרא ניר בנים. וכאן אני יוצאת בקריאה נרגשת: אוהבי הארטישוק התאחדו! בניר בנים נמצא גן העדן של אוהבי הארטישוק, "הארטישוק של נועם". הביקור מתחיל בסיור בשדה (מקבלים מגפיים ומקלות הליכה) ופוגשים את השיח המרשים של האטישוק. גם אני הופתעתי לראות עד כמה השיח גדול! הסיור מתאים ומעניין למבוגרים – והילדים כבר ירוצו בשדה. ואז מגיעים חזרה למשק לארוחת בופה צמחונית על טהרת הארטישוק… תבשילים מסוגים שונים, סלטים, ומאוד חשוב לי לציין את הנדיבות ופתיחות הלב ששררה במקום והאווירה הביתית. המקום מוכרים גם שמן זית, צימוקים ואין אחד שלא יוצא עם ארגז ארטישוק טרי הביתה.

ואם כבר ארטישוק אז הנה כמה עובדות מעניינות:

1. מוצאו של צמח הארטישוק הוא במערב הים התיכון. כנראה שמולדתו היא סיציליה, שם עד היום הוא גדל כצמח בר. הוא נפוץ בעיקר באיטליה וספרד ונחשב למעדן.

2. הארטישוק הוא סופר בריא, ומכיל אחוז גבוה של סיבים תזונתיים, נוגדי חימצון, ברזל, חומצה פולית ומוריד את רמות הסוכר והכולסטרול בדם. בקיצור, גם טעים וגם בריא.

3. לארטישוק יוחסו אגדות רבות, גם במיתולוגיה היוונית. היוונים והרומאים התייחסו אל הארטישוק כאל צמח האהבה והאמינו שיש בו סגולה לבנים זכרים. עוד סיבה לאכול ארטישוק.

אני חייבת לשתף אתכם באחד מזיכרונות ילדות הזכורים לי ביותר: הקמת ערוגה קטנה עם אמא שלי בגינה. שתלנו זרעים של גזר גמדי ועד היום אני זוכרת את ההתרגשות שהגזר היה מוכן והוצאנו אותו מהאדמה! זה היה הגזר הכי טעים שאכלתי מימי…

עוד במצרים העתיקה הבינו את השפעות הגינון על נפשו של האדם ובכתבים עתיקים נמצאו המלצות מטעם הרופאים של חצר המלוכה לקיים טיולים בחצר הארמון למען שיפור המצב הרגשי. גינון טיפולי הוא תחום אקדמי מוכח: תרפיה בטבע, בצמחייה, בגינון, ובאהבה לסביבה הפך לאמצעי טיפולי ושיקומי המסייע בהחלמה של אנשים בעלי צרכים מיוחדים. הקרבה לטבע והגינון משפרים את איכות חייהם של המטופלים, הן מהבחינה הנפשית והן מהבחינה הפיזית.

מעבר להנאה, הגינון גם מלמד את הילדים על מחזוריות הטבע, על סבלנות, וגם על קיימות. אולי אם הם ידעו כמה זמן, מאמץ, מים ואנרגיה מושקעות בגידול של גזר אחד – הם לא יזרקו אותו לפח כל כך מהר… זאת ועוד, הוכח שמעורבות של ילדים בגידול ובהכנה של אוכל מדרבנת אותם לנסות מזונות חדשים, וכאן מדובר על פרות וירקות! לילדים סרבני אוכל זו יכולה להוות פריצת דרך. אז יאללה סעו למשתלה ותתחילו עם לפחות כמה צמחי תבלין, איזה עציץ עם עץ לימון למרפסת, זרעים באדנים ושתילת פקעות: זו באמת פעילות כייפית עם הילדים!

הפעם משוחחים עינב לנדאו ורן לוי על שתי אבני חן ירושלמיות: הגן הבוטני המושקע בו יכולים הילדים לחקור את עולם הטבע בזכוכית מגדלת, ופארק הצבאים. סיפורו של הפארק ושל עדר הצבאים שנכלא בתוך אזור עירוני צפוף, הוא סיפור מרתק של ניצחון הטבע והקהילה על הביקוש לנדל"ן.

האזנה נעימה!

כידוע, יש המון מה לראות ולעשות בירושלים – אבל אנחנו נתמקד הפעם בקצת טבע עירוני. ממש סמוך אחד לשני נמצאים הגן הבוטני ופארק עמק הצבאים. שני מקומות מומלצים כמובן לבילוי עם משפחות, נגישים לעגלות, מהווים פתרון מעולה לשבת יפה – וגם אפשר תמיד לסיים בחומוס באבו גוש!

בגן הבוטני נחנך לאחרונה שביל התגליות. השביל מחולק לנושאים ובכל מקטע הילדים לומדים, מתנסים וחוקרים את הטבע. בכניסה מקבל כל ילד שקית קטנה עם עזרים מקסימים לשימוש בשביל התגליות: זכוכית מגדלת, סירת עץ קטנה, גירים ועוד. התחנה הראשונה במסע בשביל היא תחנת המים: הילדים ישאבו מים בטכניקות שונות, יביטו בטלסקופים בחיים שבביצה, ובכלל – יהיו פעילים כל הזמן, וזה מה שחשוב.

משם עוברים לאזור הקרקע: מחפשים מאובנים, מוצאים זהב, מציירים עם גירים ומשם לסיבוב בצמרות ועוד הפתעות שלא נגלה. האמת היא שאחרי הטיול בשביל, כבר לא נשאר כוח לשאר הגן… מה שמחייב ביקור נוסף כי יש עוד המון מה לראות בגן. הגן מחולק לפי אזורים (אסיה, אוסטרליה , אמריקה הצפונית וכו'), יש מבוך, עצים נדירים ובימי שישי גם רכבת שעוברת בגן.

הביקור בגן הבוטני מתאים לכולם:  הקטנטנים ייהנו והגדולים ילמדו על תהליכים בטבע ויחוו את השביל מזווית אחרת. חשוב לציין שבתחילת השביל יש מדרגות: לא הכי נוח עם עגלה, אבל עם קצת עזרה מסתדרים. שאר הגן נגיש.

ממש סמוך לגן הבוטני נמצא פארק עמק הצבאים, וכאן כבר מדובר על סיפור מעניין של ניצחון הטבע והקהילה על הביקוש לנדל"ן. גודל ההישג בולט במיוחד כשהדבר הראשון שרואים שמגיעים לפארק אלו הבניינים המפלצתיים והמתריסים של הולילנד, שנמצאים ממש ממול לפארק.

מדובר על סיפור עצוב-שמח. בשולי שכונות קטמונים, בית וגן ורמת שרת גר לו בנחת עדר צבאים שמנה בזמנו 25 פריטים. העמק שבו הסתובבו הצבאים היה חלק מהרי ירושלים. תנופת הפיתוח בירושלים תחמה את אותו אזור קטן בין כביש בגין, קניון מלחה, איצטדיון טדי, הולילנד וכדומיו. 250 דונם בלב העיר נשמעו כמו מקום נפלא לכמה גורדי שחקים ואזור מסחרי, וגובשה תוכנית פיתוח.

ואז התרחש מהלך מפתיע: תושבי השכונות הסמוכות לעמק חברו לארגונים הסביבתיים ולחצו על עיריית ירושלים להקים שמורת טבע עירוני ופארק פתוח. מדובר על פעולה תקדימית: התושבים הקימו ועד פעולה, הגישו תכנית אב תכנונית וכנגד כל הסיכויים הצליחו למנוע את תוכנית הפיתוח. לרוע המזל, עד שנוסד הפארק כבר לא נותר הרבה מעדר הצבאים… רובם נטרפו על ידי כלבים משוטטים. נשארה נקבה אחת והובאו עוד פרטים כדי להרבות את העדר. כיום יש בעמק כ 11 פריטים עם פוטנציאל גדילה, כמובן.

מומלץ לבקר בפארק בחורף או באביב, כיוון שהפארק חשוף לשמש ולא מוצל – וגם כי אז נהנים מהפריחה והירוק מסביב. הביקור בפארק אינו ארוך: מומלץ לשלבו עם עוד פעילות בירושלים. גם אי אפשר לעשות בפארק פיקניק, כדי שלא רוצים להטריד את הצבאים. אבל בפארק תמצאו בריכת חורף עם תצפית נחמדה (ופופים לנוח עליהם), שביל נגיש לעגלות, שכשוכית קטנה, בוסתן ועוד. המשימה העיקרית, כמובן, היא לחפש את הצבאים: אנחנו הצלחנו לראות אחד…

למי שמחפש פיקניק אפשר לעצור בגן לאומי עין חמד – אך בשבתות המקום מלא החל מהשעה עשר בבוקר. לכן אני ממליצה על יער עמינדב שנמצא ממש לא רחוק, ובכניסה תזהו את התצפית המפורסמת של יד קנדי. במקום יש גם כמה מסלולי טיול נחמדים. אחרי יד קנדי יש להמשיך עם הדרך, לעבור את חרבת סעדים ולהמשיך עם השילוט לחניון נופש פעיל שם מחכים לכם שולחנות, מתקני ספורט ואפילו מגרש כדורסל\כדורגל באמצע היער! מהחניון יוצא שביל חביב ונגיש לעגלות עם מספר נקודות עניין, כגון שרידי כבשן וסיד ובעיקר הרבה פריחה וירוק מסביב.

והכול בסופו של דבר מסתכם בחינוך. הילדים שלנו לומדים על הטבע באופן תיאורטי: כל ילד יודע שדייגו גר ביערות הג’ונגל, שסימבה גר בסוואנה באפריקה ושכלניות אסור לקטוף… אבל זה הכל בתאוריה! כפי שתיאר זאת חוקר החינוך והטבע דיוויד סובל: “בילוי מחוץ לבית, משחק חופשי וסקרנות שווה לאלף עובדות על הטבע”.

החינוך לשמירה על הסביבה והטבע וכדור הארץ מועבר לילדים וזוהי מגמה ברוכה, אך אם הילדים לא בקרו ביער או בשדה שעליו יש לשמור הם לא ירגישו שום מחוייבות אמיתית לעניין. זה כמו שתתאר לילד כמה נפלא הוא הים ואיזו תחושה נעימה זו החול והגלים – אך עד שיבלה בים בעצמו, הוא לא יבין את החוויה במלואה.

להמצאות בטבע יש השפעה מכרעת על הגירוי החושי והסקרנות. כפי שציין אחד החוקרים – כפי שהילדים שלנו זקוקים לתזונה נכונה ושינה מספקת, כך הם זקוקים לקשר עם הטבע. אנחנו אחראיים על הדור החדש שיצטרך בסופו של דבר להכריע את גורלו של כדור הארץ והשטחים הפתוחים. אנו רוצים להעניק לדור זה את החיבור לטבע ועל ידי כך גם את השמירה על משאבי כדור הארץ שיעבור מדור לדור. אנחנו רוצים ליצור זכרונות טבע עבור הילדים. כתב ג'ורג' מונביו, פרשן הסביבה של ה"גרדיאן": "מרבית האנשים שאני מכיר שנאבקים למען הטבע – הם אנשים שבילו את ילדותם בתוכו."

היום נבקר בכפר האמנים עין הוד – כפר האמנים היחידי בארץ – אשר נמצא קצת לפני חיפה, באזור חוף הכרמל. אבל…ילדים וגלריות זה לא משהו שהולך ביחד בדרך כלל, נכון? תתפלאו – בעין הוד יש המון מה לעשות, והילדים יהנו לא פחות מהבוגרים.

האזנה נעימה!

היום נבקר בכפר האומנים עין הוד – כפר האומנים היחידי בארץ – אשר נמצא קצת לפני חיפה, באזור חוף הכרמל. כפר אומנים,  הכל טוב ויפה  – אבל מה אפשר לעשות שם עם הילדים? הרי ילדים וגלריות זה לא משהו שהולך ביחד, בדרך כלל… אז בתור אחת שביקור במוזיאון עם בנה מהווה סכנה אמיתית לכל הממצאים במוזיאון, אומר שיש המון מה לעשות עם ילדים בעין הוד – וגם המבוגרים ייהנו לא פחות.

נתחיל בזה שבימי שבת אין כניסה לרכבים לכפר – וזה טוב! האיסור 'מכריח' אותנו ללכת בטיילת מקסימה ומטופחת, עם פסלים לאורך הדרך ונוף שמגיע עד הים. הניווט באפליקציה, אגב, יוביל אתכם לחנייה מסודרת ממש בכניסה. הטיילת תוביל אותנו לכפר, שם נעבור את המסעדה הארגנטינאית ונמשיך עד למוזיאון ינקו דאדא.

במוזיאון יצרו מרחב עבודה מקסים שנקרא "מעבדאדא" שבו הילדים יוצרים, מפסלים ומציירים – והכל ברוח אומנות הדאדא. אבל לפני שנמשיך, רצוי לומר כמה מילים על זרם הדאדא ועל מייסד המוזיאון מרסל ינקו. תנועת הדאדא החלה במהלך מלחמת העולם הראשונה בציריך: קבוצת אמנים גולים – משוררים, ציירים והוגי דעות – הקימו מופע בשם "קברט וולטר" שקרא תיגר על הסדר הקיים ועל עוולות המלחמה האכזרית. הם ערכו מופעי אוונגרד מלווים בשירה ומסכות. מרסל ינקו היה אחד מאותה קבוצת אמנים והיה שותף בהקמתה. מרסל, שנולד בבוקרשט שברומניה, הגיע לשוויץ ללמוד אדריכלות ושם נחשף לתנועה. מרסל חזר לרומניה, הקים משרד אדריכלות ובשנת 1940 עלה לישראל, וכאמן ידוע חבר לקבוצת אמנים ולמעשה הוא היה זה שהגה את הרעיון של הקמת כפר אומנים בכפר הערבי הנטוש עין חוד.

מה משמעות השם 'דאדא'? האמת – לא בדיוק יודעים מאין הגיע. סברה אחת אומרת כי השם נבחר באקראי, שהרי האומנות הזו נשענת בצורה רבה על אקראיות וצרופי מקרים, ואחד מהמייסדים פתח מילון, ובחר מילה! המילה שנבחרה היא 'דאדא' שפרושה סוס עץ בצרפתית. סברה נוספת היא שהשם הגיע ממלמול תינוקות (דא דא דא…) המצביע על ראשוניותם של הדברים. אגב, לתנועת הדאדא הייתה השפעה רבה ברחבי העולם. אחד האמנים המפורסמים שלה הוא מרסל דושן, שלקח חפץ מן המוכן כיצירת אומנות ("Ready Made"). היצירה המפרסמת שלו היא 'המזרקה', שהיא למעשה אסלה של שירותים ציבוריים. יש רק לתאר את התגובות ליצירה בשנת 1917….

המעבדאדא היא סטודיו גדול, עמוס בחפצים וספרים ישנים, עם מספר עמדות. בכל עמדה הילדים מתנסים ביצירה אחרת: יצירת קולאג' מעיתונים ישנים, יצירת דיוקן מחפצים (בסגנון חנוך פיבן) פיסול מגרוטאות, עמדת תחפושות ועוד ועוד. אפשר ואף מומלץ להסתובב במוזיאון ולהתרשם מהיצירות ומהתערוכות המתחלפות. ילדים מגיל 6-5 יפיקו את המרב מהפעילות.

לניסן כהן יש תחביב מאוד משונה: הוא אספן של תיבות נגינה כבר למעלה מ 45 שנה! באוסף שלו ישנן עשרות תיבות נגינה, חלקן נדירות עד מאוד וגילן בן יותר מ 100 שנה. ישנו גם פסנתר אוטומטי, פטיפונים, ועוד הפתעות שלא נחשוף כאן. הביקור במוזיאון כולל הדרכה שבה שומעים מוזיקה מתיבות שונות והילדים מתנסים בתפעול התיבות. מפתיע ומרתק ומומלץ מאד! היינו עם ילדים בני 3 ו 4 והם נהנו ונשארו לאורך כל ההדרכה.

רעבים? בעין הוד יש מסעדה ארגנטינאית ותיקה ולצידה מקום שמגיש פיצות, מסעדה עם אוכל ביתי, בית קפה – וגם בעין חוד, כפר ערבי סמוך, יש מסעדה מפורסמת שמגישה אוכל ערבי בסגנון הכל כלול. ודרך אגב, יש עוד המון מה לעשות בעין הוד: אפשר לבקר בחנות הספרים של זאב, לעשות סדנאות קרמיקה וקדרות, ואפילו לחוות את יפן בסדנה מיוחדת בבית משפחת ימגוצ'י. יש גם המון מה לעשות בסביבה: נחל מערות לא רחוק, חוף עתלית, בוסתן תם, יער עופר לפיקניק… יש לי תחושה שעוד נחזור לספר על האזור, הוא אהוב עלי במיוחד.

חשוב מאוד לחשוף ילדים למוזיאון ולאומנות, ואני מקפידה לבקר לפחות פעם בשנה במוזיאון ישראל. משנה לשנה הילדים גדלים, מבינים יותר – וגם ביקור במוזיאון הופך למשהו טבעי, שהרי זה הכול עניין של חשיפה לאומנות! וגם היום המוזיאונים הרבה יותר נגישים לילדים: אין כמעט מוזיאון היום שאין בו פעילות לילדים, במוזיאון ישראל יש אגף שלם וגם במוזיאון תל אביב. וגם אנחנו יכולים להפוך את האומנות לנגישה עבור הילדים. לדוגמא, במוזיאון תל אביב יש ציור מקורי של פיקאסו (שזו כבר התרגשות בפני עצמה, עבורי) ואז הסברתי לעלמה על הציור המבולבל, איך הפרצוף הוא קצת מוזר ומבולבל ועל התקופה הכחולה… אפשר לומר שיש יש לי חולשה למוזיאונים, ובאפליקציה תמצאו לא מעט מוזיאונים כאלה, קצת סודיים, שאפשר ומומלץ לבקר בהם עם הילדים.

היום נטייל במקום שהוא לכאורה בנאלי, כזה שכולם מכירים ובקרו בו פעמים רבות- פארק הירקון. את המקומות הידועים כמו פארק בבלי, אזור הפיקניקים מול גני התערוכה והאגם כולם מכירים, אנחנו כאן כדי לגלות לכם את הפינות החבויות והנסתרות שיש לפארק להציע – ויש לא מעט…

האזנה נעימה!

היום נטייל במקום שהוא לכאורה בנאלי, כזה שכולם מכירים ובקרו בו פעמים רבות- פארק הירקון. את המקומות הידועים כמו פארק בבלי, אזור הפיקניקים מול גני התערוכה והאגם כולם מכירים, אבל אנחנו כאן כדי לגלות לכם את הפינות החבויות והנסתרות שיש לפארק להציע – ויש לא מעט…

אבל לפני שנתחיל נספר על הפארק עצמו: פארק הירקון או בשמו הרשמי, "גני יהושע" (על שמו של יהושע רבינוביץ, ראש עריית תל אביב לשעבר). זהו הפארק העירוני הכי גדול במדינת ישראל. גודלו עומד על כ 3,750 דונם שמשתרעים לאורך הירקון מרידינג ועד שכונת רמת החייל. הרעיון להקים את הפארק נהגה בתקופתו של ראש העיר הראשון של תל אביב, מאיר דיזינגוף, עוד בשנת 1929. אבל בישראל כמו בישראל רק בשנת 1951 התקיים הטקס נטיעת העצים וחניכת הפארק. הפארק התרחב כמובן עם השנים והתפתח. עוד נתון מעניין: להשקיית הפארק נדרשת כמות של כ 7,000 מ"ק של מים בשנה! ישנה תכנית למערכת השקייה המבוססת על מי קולחין מטוהרים מרמת השרון והסביבה.

מתי בפעם האחרונה בילית ביער טרופי? בפארק הירקון ישנם מספר גני נושא: גן טרופי, גן סלעים וגן קקטוסים – ולכולם הכניסה חינם! מומלץ לחנות בחנייה שמול גני התערוכה, להמשיך לתוך הפארק עד שרואים את מתחם מתקני השעשועים הגדול (אטרקציה מפני עצמה, מדובר על מתחם ענק שכולו בנוי מעץ). קצת אחרי מקום להשכרת אופניים וקלאב קארים תזהו את הכניסה לגן הטרופי. הגן לא גדול – אבל ממש הולכים בתוך הג'ונגל ויש אגם קטן, כלי מוזיקה שאפשר לנגן עליהם וברווזים… כל ילד שאוהב את מוגלי ירגיש בבית!

מאחורי הגן הטרופי נמצא גן הקקטוסים וגן הסלעים. גן הקקטוסים הוקם בשנות השמונים ובמהלך השנים הרבה אנשים תרמו קקטוסים שלא היו יכולים לטפל בהם, וכיום יש בגן כ 50,000 צמחים מ 3,800 מינים וסוגים שונים! בסמוך לגן הקקטוסים תמצאו את הגן הגזום וגן הסלעים שנראים כפסלים בשטח. כפי שאמר הרודוטוס, היסטוריון מהמאה ה 5 לספירה: "בכל סלע קיים פסל, תלוי איך אתה מתבונן בו." לגן הביאו סלעים מרחבי הארץ: מהר החרמון ועד אילת. אפשר ואף מומלץ לסיים את הטיול הקטן בפיקניק בפארק, יש המון מקום ושולחנות.

בצד השני של הפארק, על גבול רמת גן, נמצא אזור שבע התחנות ויער ראש ציפור. מדובר על טיול נהדר וקליל לשבת בבוקר. יער ראש ציפור קיבל את שמו בזכות מראה ראש הציפור שמתקבל ממבט אווירי על היער. היער, שהוא למעשה חורשה גדולה של עצי אקליפטוס, משתרע על פני 500 דונם ונהדר לבילוי משפחתי כייפי ומגוון. מומלץ לחנות בחניה של החווה: ישנו שביל מול החניה שמוביל לשבע התחנות, ואנחנו נבחר את השביל המעגלי שמתחיל בקצה החניה ומוביל ליער.

השביל המותאם לעגלות, אורכו כ-2 ק"מ והוא מקיף את היער ונהנה מצילם של עצי האיקליפטוס המרשימים. השביל יוביל אותנו לגבעה ממנה ישנה תצפית מקסימה על האזור, והישר מהגבעה הילדים כבר ירוצו אל עבר מתחם המשחקים המקסים והגדול. ליד המתחם ישנם שולחנות פיקניק מוצלים, מקום נהדר למנגל או ארוחת בוקר.

סמוך ליער ראש ציפור נמצא מתחם שבע התחנות הוא שחזור של טחנות הקמח שפעלו כאן בימי האימפריה העות'מאנית ונעזרו בזרימתו של הירקון לטחינת קמח. באתר נמצאו 11 זוגות של אבני ריחיים, שבע מהן בתוך בניין גדול – ומכאן השם "שבע טחנות". המקום שימש גם כמרכז חקלאי: החקלאים הגיעו מכל האזור לטחון את התבואה, נשארו שם כמה ימים וכך קמו להם בית קפה ומעגן סירות. בקיצור אחלה מקום מפגש! במתחם שבע טחנות התגלו שרידיו של גשר רומי עתיק, ויסודותיו של גשר זה שימשו בסיס להקמת סכר אבנים החוצה כיום את הירקון. הסכר גורם להפרש גבהים של מספר מטרים בין המים המגיעים ממעלה הנחל ואלה הזורמים לעבר הים. הקמת הבריכה ויצירת המפלסים היו נחוצים עקב השיפוע המתון של הירקון העומד על 0.6 פרומיל בלבד.

הטיול במתחם כולל הליכה בין הבריכות השונות, צפייה במפל מרשים ובברווזים שהפכו את המקום למשכנם הקבוע. מאזור התחנות מגיעים היישר אל האגם הגדול בפארק הירקון, עם שפע מקומות לפיקניק, השכרת סירות ואפילו בלון פורח. אם תפנו ימינה תוכלו ללכת לאורך גדות הירקון בשביל מוצל על ידי עצי אקליפטוס וספסלים למנוחה. זוהי הזדמנות נהדרת להסביר לילדים כיצד עובדת טחנת הקמח ובאיזה אופן ניצלו בעבר את כוח זרם המים לטחינת גרגירי החיטה לקמח.

אני גדלתי בפתח תקווה, ואת רוב ילדותי העברתי בשדה תפוחי האדמה וכמובן בפרדסים. כשאנחנו היינו ילדים, הטבע היה קרוב לעיר וגם בעלי שגר בחיפה בילה כל היום בואדי. אפילו התל אביבים זוכרים את המרחבים של הטבע בהישג יד. הטבע היחידי שהילדים שלי היום בפתח תקווה יכולים לקבל זה גן שעשועים מפלסטיק וגם זה בקושי… רק תחשבו רגע: מתי בפעם האחרונה הילדים שלכם טיפסו על עץ? עשו קובבות מבוץ? על פניו זה נראה עניין זניח אבל יש לכך חשיבות.

וכמו כל דבר גם לזה ישנה תסמונת והיא נקראת 'חוסר טבע' אצל ילדים. את המונח הגדיר ריצארד לוב שכתב את הספר 'הילד האחרון ביער'. ריצארד לוב טוען בספרו, בהסתמך על מחקרים, כי השהות בטבע מפחיתה באופן בולט את שיעורי הפרעת חוסר הקשב, קשיי הריכוז וההיפראקטיביות אצל ילדים. לטענתו השהות בטבע גם משפרת את כושר הלימוד, היצירתיות והבריאות הנפשית והרגשית. לפי טענתו של לוב, אילו הייתה מערכת החינוך מוציאה ילדים אל הטבע, לשיעורים בחוץ, ניתן היה להפחית באופן ניכר את שיעורי מתן הריטלין. כן – עד כדי כך! אז נכון שישראל צפופה ואנשים חייבים לגור איפשהו, אבל חייבים לשמור על איזון. הנה רק עכשיו מתקיים מאבק חשוב על שטחי אפולוניה שמיועדים כמובן לנדל"ן.

הפעם נבקר במעיין עין צובה, אחד המעיינות היפים באזור ירושלים, בשרידיו של המבצר הצלבני 'בלמונט' ("ההר היפה") ועץ אלון בן 700 שנה – ונקנח (תרתי משמע) בסדנת שוקולד שפשוט אי אפשר לעמוד בפניה…

האזנה נעימה!

קישורים למפה: עין צובה, מבצר בלמונט, סדנת השוקולד בגליתא

הפעם אנחנו נבקר בקיבוץ קטן ליד ירושלים, קיבוץ צובה – ומסתבר שיש לא מעט מה לעשות בקיבוץ הקטן…

אז נכון: כשאומרים צובה – מיד חושבים על מתחם השעשועים קיפצובה שכולם מכירים (וזהו דרך אגב מתחם מאוד מומלץ). אבל אם עוברים את המתחם שנמצא בכניסה, קצת אחרי הקיבוץ, מתחבא לו עין צובה שהוא ללא ספק אחד מהמעיינות היפים באזור ירושלים. נק' ה- Waze באפליקציה תוביל אתכם לפאתי הקיבוץ ולאחר כמה עשרות מטרים מהשלט להר צובה תזהו את השילוט לעין צובה. יש להחנות את הרכב לצד הכביש, ןלאחר כ 300 מ' הליכה לפנות ימינה – וכבר תוכלו לזהות את המעיין. אין מה לחשוש: כל האזור משולט היטב ואין סיכוי להתבלבל. המעיין מטופח על ידי הקיבוץ וזורמים בו מים נקיים כל השנה: מומלץ לרחוץ ולהשתכשך! סביב המעיין תמצאו מדשאות, שולחנות פיקניק אחדים והמון נוף של הרי ירושלים. מקסים.

סמוך למעיין נמצא הר צובה ובו שרידים של מבצר צלבני הקרוי בלמונט-"ההר היפה". אכן, ההר והנוף הנשקף ממנו מצדיקים את השם!

שביל ברור מוביל עד לפסגת ההר, שם נמצא תצפית מרהיבה: נסו לאתר בנוף שני מבצרים צלבניים נוספים שנבנו באזור הקסטל ובנבי סמואל. פרט לשרידי המבצר ישנם גם את שרידי הכפר סובה שנכבש במלחמת יום העצמאות על ידי חטיבת הראל של הפלמ"ח, במסגרת מבצע דני. היזהרו מבורות פתוחים: שימו עין על הילדים כשהם מתרוצצים בשרידי המבצר! 

למרגלות הר צובה תזהו שלט עץ: "לאלון". הירידה בשביל מובילה אל עץ האלון העתיק ביותר בהרי ירושלים, אשר גילו נאמד בכ-700 שנה, ולידו עץ זית עתיק שגזעו חלול וגילו מוערך בכ 500 שנה! עצים אלו הם חלק מהנבחרת המצומצמת של העצים העתיקים בישראל. מדוע דווקא עצים אלה הצליחו לשרוד כל כך הרבה שנים? התשובה לכך דווקא פשוטה: בזכות העובדה שהמקום היה גם בית הקברות המוסלמי של הכפר סובה. המשפחות שבאו לפקוד את קברי יקיריהם ישבו בצילם של העצים לאכול סעודתם, השליכו שאריות שדישנו את האדמה ורמסו בהזדמנות זו את העשבים החד שנתיים. כך זכו העצים לתנאים משופרים ועדיפות בצריכת המים.

ילדים ושוקולד… היש שילוב יותר מתוק מזה? אחרי הטיול אפשר לקפוץ לסדנת שוקולד בגליתא. הסדנא מתחילה בכל שעה עגולה, ויש להירשם מראש. הילדים יכינו מטעמי שוקולד – ובעיקר יטעמו וייהנו מכל רגע… הביקור כולל גם צפייה בסרט קצר וחנות עם שפע שוקולדים שאי אפשר להישאר אדישים אליהם. ישנן סדנאות מסוגים שונים המתאימות לגילאים שונים, אז בחרו את מה שמתאים לכם.

ואם כבר דיברנו על שוקולד, הנה שלוש עובדות על שוקולד שאולי לא ידעתם קודם:

1. בני המאיה והאצטקים היו הראשונים שהשתמשו בפולי הקקאו למאכל. המשקר המר שהכינו מהקקאו, בשילוב צ'ילי חריף, נחשב למעורר ומרפא מחלות.

2. ישנה סברה שהשוקולד גורם למצב רוח טוב. אכן, השוקולד מכיל אנדרופינים המשפיעים על המוח וגורמים להרגשה טובה – אבל אלה מתפרקים במערכת העיכול והכמות שמגיעה אל המוח היא זניחה! הלך התירוץ…

3. הילדים שלי יודעים שליד רקסי אסור לאכול שוקולד, כיוון שהשוקולד רעיל עבורו. כלבים, סוסים וגם תוכים אינם מסוגלים לפרק ביעילות את התאוברומין הקיים בשוקולד, והוא עשוי להתקיים במחזור הדם שלהם במשך כעשרים שעות (לעומת שעתיים-שלוש אצל בני אדם). כמויות גדולות מדי של המאכל עשויות לגרום להם להתקף אפילפטי, דימומים פנימיים, התקף לב – ואף למוות.

מי לא מכיר את התלונות, הריבים והשיעמום של הילדים בנסיעה?… הנה שלושה טיפים קלים ופשוטים ליישום.

1. ארוחת בוקר באוטו: טיפ להורים שכבר התייאשו מהמצב האסטתי של המכונית (או אם מדובר על רכב חברה, כמובן… ;-).) אנחנו מכינים סנדוויצ'ים בבוקר הטיול, והילדים כבר יודעים שאת ארוחת הבוקר הם אוכלים ברכב. הרווחתם לפחות רבע שעה של שקט…

2. לוח מחיק: טיפ מעולה לחובבי היצירה. ציירו ציור בהמשכים, שחקו איקס-עיגול, 'נחש מה' ועוד ועוד משחקים משעשעים שיעבירו את הנסיעה בנעימים.

3. קריוקי: בואו נצטרף לטרנד הסוחף של הקריוקי… אפשר למצוא המון שירי קריוקי בעברית ב-YouTube, וגם באנגלית כמובן. זה כיף גדול – ובעיקר, מצחיק!