ייאוש שלא מדעת – חלק 3

יאוש שלא מדעת – מחלוקת אביי ורבא

אביי אמר לא הוי יאוש

רבא אמר הוי יאוש

ייאוש מדעת – אין מחלוקת, לכו"ע מותר למוצא לקחת

בדבר שיש בו סימן – אין מחלוקת בין אביי לרבא

המחלוקת היא רק בדבר שאין בו סימן

מרי בר איסק

התורם שלא מדעת

כן תרימו גם אתם

להרחבה בנושא ראו: מאיר בניהו, ספר זכרון לרב יצחק נסים, כרך ו, מעמדות ומושבות, ירושלים, תשמ"ה.במיוחד בשער אחד עשרה.מנהג ירושלים הליכת הבנים אחר מיטת אביהםנגעי בני אדםכי אבינו אתהששום זרע מזרעי לא ילוו אותי מביתי לקברי ולא יאמרו עלי כי אבינו אתה [ר' יוסף מולכו בעל שולחן גבוה]הנני מחרים ומנדה אותם המזיקים ושדין ולילין ורוחין שנבראו מטיפות קרי וזרע שלי כלם בכלל שלא יגעו בי או במיטתי או בבגדי ולא ילוו אותי לקברי ולא יהיה להם רשות ליגע בי ובנפשי בשום אופן שבעולם [ר' אליהו הכהן, בעל שבט מוסר]ההני מחרים ומנדה אותם הטיפים ונגעי בני אדם הנולדים מאותן הטיפות בכלל שלא יגעו בי או במטתי או בבגדי ושלא ילוה אותי לקברי [ר' יהונתן, בעל קסת יהונתן]

ייאוש שלא מדעת

יאוש שלא מדעת – 1 – שש ההוכחות הראשונות לטובת רבא

ייאוש מדעת – אין מחלוקת, לכו"ע מותר למוצא לקחת

אביי אמר לא הוי יאוש

רבא אמר הוי יאוש

בדבר שיש בו סימן – אין מחלוקת בין אביי לרבא

המחלוקת היא רק בדבר שאין בו סימן

קציעות בדרך

גנב שנטל מזה ונתן לזה

שטף נהר קוריו עציו ואבניו

יאוש שלא מדעת – 1 – שש ההוכחות הראשונות לטובת רבא

ייאוש מדעת – אין מחלוקת, לכו"ע מותר למוצא לקחת

אביי אמר לא הוי יאוש

רבא אמר הוי יאוש

בדבר שיש בו סימן – אין מחלוקת בין אביי לרבא

המחלוקת היא רק בדבר שאין בו סימן

מעות מפוזרות

פירות מפוזרין

עיגולי דבילה

המוצא מעות בבית הכנסת, בבתי כנסיות ובבתי מדרשות

מאימתי כל אדם מותרין בלקט

מעיקרא מיאשי

לשונות של ארגמן הרי אלו שלו

והא לא ידע דנפל מיניה

יום יבבא

ראש השנהיום דין

זכרוןתרועה

יוםתרועה

 יום הזיכרון

מקדשישראל ויום הזיכרון

וּבְיוֹםשִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹתעַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹןלִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם אֲנִי יְדֹוָד אֱלֹהֵיכם.

אבל סודווענינו קשה מאוד בלי ספק

אָדָםשֶׁעוֹנוֹתָיו מְרֻבִּין עַל זְכֻיוֹתָיו מִיָּד הוּא מֵת בְּרִשְׁעוֹ שֶׁנֶּאֱמַרעַל רֹב עוֹנְךָ

וְכֵןמְדִינָה שֶׁעוֹנוֹתֶיהָ מְרֻבִּין מִיָּד הִיא אוֹבֶדֶת שֶׁנֶּאֱמַר זַעֲקַתסְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְגֵו'

וְכֵןכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אִם הָיוּ עֲוֹנוֹתֵיהֶם מְרֻבִּין מִזְּכִיּוֹתֵיהֶן מִיָּדהן נשחתין

הרמב"םמורה נבוכים חלק ג פרק מג ראש השנה הוא יום תשובה והערת בני אדם מתרדמתם הדתית

אברבנאל פרשתאמור בראש השנה יש שני דינים. והם שני דינים מתחלפים: הראשון הוא הדין שיחייב מולדהשנה כפי שהמצב שמימיי. והשני הוא דין ההשגחה הפרטית המיוחד לישראל בהיותם זכאים.

בן עיר שהלך לכרך

בן כפר שהלך לעיר

בן כרך שהלך לעיר

היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות

מהיכן קורא אדם את המגילה

מגילה נקראת ספר ונקראת אגרת

הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא

המערה שעמד בה משה ואליהו

דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים

הכל כשרין לקרות את המגילה

חרש בקריאת מגילה ובקיום מצוות

חרש המדבר ואינו שומע תורם לכתחילה

ר' טרפון מכשיר בקטן

הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא

שיטת ר' מאיר שהכל הולך אחר הכוונה, ולכן גם קטן וגם חרש יוכלו להוציא את הרבים ידי חובה בקריאת מגילה אם הם מבינים את מה שהם קוראים

שמע ישראל השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך

אשר אנכי מצווך היום על לבבך אחר כוונת הלב הן הן הדברים

קטן הייתי וקריתיה למעלה מרבי יהודה

חומר וצורה

אשת איש זונה

משלי פרק ו

משלי פרק ז

טבעו של החומר

עוף הדודו

צלם אלוהים

הנפש הבהמית והנפש האלהית במורה נבוכים

צורת האדם

דרגות בני האדם

דבקות בחומר

דבקות בשכל

חוש המישוש

חרפה הוא לנו כפי שציין אריסטו

חכם עדיף מנביא

השגת החיות