שפת אמת לפרשת מטות- תרמג
בענין המכס של המלקוח. וגם אשר הקריבו שרי האלפים עבדיך נשאו כו' ונקרב כו' קרבן כו' לכפר על נפשותינו כו' מה היו צריכים כפרה. אכן להיות שנק' נקמה כמ"ש נקום נקמת בני ישראל ומשה רבינו ע"ה אמר נקמת ה'. היינו שהי' סיוע משמים לנקום מהם שלא במדריגה. ויותר מכח זכותם. לכן הוצרך השלל תרומה ומכם. כי הנה איתא יגעתי ומצאתי תאמין היינו שע"י היגיעה מוצא האדם מציאה שאינו עפ"י קו המשפט ולכן נקרא מציאה. ובפרט במלחמה שהי' במס"נ כדכ' וימסרו כו' לכן אמרו איש אשר מצא כלי זהב והם היו אנשים גדולים ע"כ הבינו שצריכן לתקן השלל והמציאות אשר מצאו כו'. ובמד' שה"ש דורש עליהם שיניך כעדר הקצובות. היינו השלל מה שמזמנים להם לאכול את אויביהם צריך להיות במדה ובצמצום שלא יבוא לידי התפשטות יען כי הוא בא ממקום רשעים. וכן הענין בפנימיות נצחון המלחמה שבלבות בני אדם. ושם במד' משבחם שלא הקדימו תפלין של ראש לשל יד ע"ש שעמדו המפ' הכן רמוז זה בתורה. וי"ל דכתיב נשאו כו' ראש אנשי המלחמה אשר בידינו. היינו שלא להתפשט כחות הראש יותר מהתיקון בידים. והענין כמ"ש. כי תפילין של יד הוא העבודה לשעבד המעשים והכח ונגד הלב כו'. ותש"ר הוא השפעה הבאה משמים כמ"ש חז"ל שם ה' נקרא עליך זה תפילין שבראש כו'. אבל צריך להיות שיקדימו הכנות שבמעשה האדם כענין יראת חטאו קודמת אז חכמתו מתקיימת:

שפת אמת לפרשת פנחס- תרנט הנני נותן לו את בריתי שלום.
במד' גדול השלום שניתן לפינחס. כי שלום הוא אחד מדברים שנקראו מתנה כמ"ש במד' בחוקתי. כי בעוה"ז חסר השלימות כמ"ש במד' שלום אמר אל יברא דכולא קטטה. אך כ' מי הקדימני ואשלם שע"י מסירת נפש נותן הקב"ה השלימות שהיא מתנה מעולם העליון. וכן שבת נק' שלום והיא מתנה טובה כמ"ש פורס סוכת שלום עלינו כי בכל ימי המעשה נברא דבר מיוחד וכמו כן כל הברואים יש בכל אחד ענין מיוחד לא ראי זה כראי זו ולכן נחסר השלימות. ושבת הוא כלל כל הבריאה. וכמו כן האדם נברא להיות כולל כל הברואים מראש ועד סוף והוא בחי' השלימות. אבל ע"י החטא הראשון ניטל מאדם כח השורש שלו שהוא כולל הכל. והוא אור הראשון שמאיר מראש העולם עד סופו. ועל פינחס זה אליהו נתקיים מי הקדימני שהרי מצד התורה הבועל ארמית אין בו חיוב מיתה ומ"מ קנאין פוגעין בו. והיא פסיעה למעלה מסדר המיוחד עפ"י התורה. ולכן משה רבינו ע"ה לא חייבו מיתה רק פינחס בקנאתו ומסירת נפשו וזכה אל השלום תחת כל השמים לי הוא פי' שזה בחי' שלום כמ"ש על אליהו מי עלה שמים וירד שהוא למעלה ולמטה. ותחת כל השמים יש לו דביקות בו ית' ואיני נפרד. ובאמת הוא בכח ברית מילה כמ"ש מי יעלה לנו השמימה ר"ת מיל'ה. ופינחס נקרא מלאך הברית ובתיבות השמים לי הוא. מילה. לי הוא תיבת אליהו:

שפת אמת לפרשת בלק- תרנא
לא תאור את העם כי ברוך הוא. ובלעם דכתיב בי' אשר תברך מבורך לא הי' רואה שבנ"י ברוכים הם כי ברכת בנ"י היא למעלה מכל הברכות. וכל אומה שמקבלת ברכה בעוה"ז על פי המזל. בזה הי' לו ידיעה. אבל בנ"י הם שורש הברכה. והוא כמ"ש בשבת ויברך כו' את יום השביעי ובזוה"ק כיון דלא אשתכח בי' מזוני מה ברכתא אשתכח אלא כל ברכאין בשביעאה תליין. כמו כך ברכת בנ"י שאין ניכר כלל בעוה"ז. אדרבא הם שפלים מכל האומות. אבל הם דבקין בעצם הברכה. וז"ש כי ברוך הוא כמ"ש והי' ברכה שהברכה היא בעצמותם ובזה לא הי' לו מגע כלל לאותו רשע. והשי"ת נותן ברכה לבנ"י ממקום הגנוז וע"ז כתיב אשר צפנת ליראיך ולכן כ' יברכך ה' וישמרך שנותן לנו הברכה להיות משומר מן עין רע של הרשעים. ובאמת יש בבנ"י ב' הדרכים סתום וגלי'. ובכאן בתחילת כניסתם לא"י התחיל התפשט בהתגלות לכן כ' וירא בלק כמ"ש ע"ז במד' נוח לרשעים שיהיו סומין. וכשרצו להרע לבנ"י הסתירם הקב"ה בבחי' סתום. וב' המדריגות נזכרו בפסוק צפנת כו' פעלת כו' נגד בני אדם. וז"ש והוא יושב ממולי. הוא לשון נסתר אעפ"כ הוא ממולי קרובין להכריתני. כי על זה נבראו בנ"י להיות בחי' סתום וגליא כנ"ל: