תקופה של חומרים מודחקים ורעילות שאפשר להתמודד איתה טוב על ידי מיקוד האנרגיה שלנו בפעולות, הפגשת אור בחומר.

שמירה על התדר שלנו והפניית התקשורת שלנו לעבודה עם הבריאה.

בחינה מדוקדקת של האנרגיה שאנחנו מניחים במרחב ומיקוד בהרמת התדר של מרחב המגורים הפיזי שלנו והגופני

לאתר בית הספר

שידור שעוסק בפריצת אקסיומות, תקשורת עם צורות אינטליגנציה לא אנושיות, בהפגת בדידות, בינה מלאכותית, מוות הזהות ומציאויות גוועות

בית הספר ללימודים אזוטריים

בחינה מחדש של התרכובת החברתית שאנחנו קוראים לה אימהות, ומעבר להסתכלות מערכתית רחבה יותר על מהות הכניסה של נשמה בעולם ותפקיד חברי המשפחה בתהליך הזה. סוגיות של מערכות יחסים בין אמא לתינוק, בין אמא למשפחה, בין אמא לחברה

לצאת החוצה מוגמר או לשתף תוך כדי תהליך, האתגרים של עשייה והפערים בין הפעולות שצריך לעשות לבין מה שרוצים לבטא, להוריד את הכפפות ולגעת בדברים ולאפשר יצירה, המוכנות שלנו לחשוף או לשמור על חזות הדברים, אתגרי היצירה של הפרט והסדקים שמתאפשרים כעת ליצירה בעולם.

לאתר בית הספר

ההבדל בין כעס אישי לזעם כגבול אורי, העצמה שמסתררת מאחורי כל מפגש עם אתגר, החיבור לתחושת מסוגלת והתדר כמפתח לשינוי, תרגיל נשימה להתבוננות על האמונות שלי על הקיום, על אלימות ועל שלום.

תרגיל נשימה מליבת כדור הארץ והאפשרות לתמוך בגאיה להתמיר את החלקיקים הפלנטריים פגועי האלימות והאפשרות שלה לקחת אחריות על האלימות שהיא רטטה ואיפשרה

לאתר בית הספר

התעלות מעל יצר התגובה והקארמה וההתמקדות עכשיו ביום הזה ובאפשרות להעלות בו תדר, המחר כיועץ הגרוע ביותר לאנושות, וההיסטוריה שאיננו מצליחים באמת ללמוד ממנה בשל תקיעות אנרגטית.

טיפול בנשמות שאורן הושחת והאחריות האישית המיידית שלנו על התדר שלנו, האור כפתרון ושחרור האחר מהצורך להוריד את הנשק ראשון, שחרור האחר מלהיות הפתרון לבעיות והאתגרים שלנו. ללמוד לקבל, כי לקחת לא צריך, ללמוד לקבל כי לקחת זו אלימות, ללמוד לקבל כי זה מכבד את מהות האור שלנו.

לאתר בית הספר

ליקויים, סדקים בתודעה, חיבור לאור אישי אלוהי, מנהיגות חדשה, והמעבר מהאדם האנושי לאדם האלוהי

לאתר בית הספר

מהי תורתו של האדם שאינו דתי ומהי אומנותו

מהי תורתו של האדם שאינו דתי ומהי אמונתו

האם האדם שאינו דתי משרת את החברה או את מערכת אמונותיו

האם הוא שונה מהאדם הדתי בעשותו כן

האם אנחנו באמת יודעים מה משאיר את החברה האנושית בחיים

חיילים? מתפללים? רקדנים?

האם המחשבה שהחייל נושא על גבו את עול הביטחון של כולם הוא אמונה, חשיבות עצמית, אמת חלקית?

האם יש אפשרות שכולנו שותפים שווים לקיומנו כאן בפלנטה, כל אחד על פי תורתו ואומנותו, על תורתו ואמונותיו

האם תורה של מישהו טובה יותר? חיונית יותר?

האם אדם שמתפלל שווה יותר או פחות מאדם שלוחם?

האם פרות באמת קדושות, ואם כן למה?

מפחיד לכתוב את השורות האלו

הגוף רועד

באמת? מותר לשאול את השאלות האלו?

למה זה כל כך מפחיד

איך היה נראה עולם ללא אמונה

ואיך נראית אמונה בהגיון, האם היא באמת מקום בטוח או אולי מאוד מסוכן.

לאתר בית הספר

במשך שש שעות נענו בין נושאים שונים ונשימה, דיברנו על לבד ועל בדידות, דיברנו מחסומים פנימיים וחיצוניים, דיברנו על אוטיזם, דיברנו על חיברות והאדם האנושי, דיברנו על זוגיות ומערכות יחסים, דיברנו על מעבר הנפש מתודעת שתים לשלוש ומעבר התודעה מתפישה של ארבע לחמש, ממתח להתעלות מאיזון לתנועה, סיימנו את המפגש בברכה וחיבוק לפלנטה על יושביה.

לאתר בית הספר

שיחה עם נירה שלום על כאב אישי, קולקטיבי, היכולת לריפוי ונדיבות בכאב. שיחה על עצמאות פנימית וחירות בתוך מציאות מורכבת.

לאתר בית הספר