ובחלק ג' של הסדרה על בית הדין הבינ"ל הפלילי בהאג, איך יכולה דמוקרטיה להגן על עצמה מפני צווים מהאג ומה אפשר ללמוד ממקרי עבר.

עו"ד יעל גבירצמן ויאס, מומחית במשפט בינ"ל פלילי, מספרת.

טקסט הסרטון המלא:

איך דמוקרטיה מגנה על עצמה בפני צווים מבית הדין בהאג? מה ניתן ללמוד ממקרי עבר? קשה שלא לחבר בין המציאות שלנו ערב השבעה באוקטובר והמציאות כיום. מבחינת חשיבותה של מערכת המשפט לחוסנה של החברה הישראלית ולמעמדה של מדינת ישראל בעולם. היתרון המובהק שיש למדינת ישראל לעומת מיליציית החמאס טמון במערכת משפט עצמאית הזוכה להערכה ולהכרה ברחבי העולם כראוי לדמוקרטיה משגשגת. גם בשלב זה לתובע יש סמכות בלעדית להחליט האם לבקש צווי מעצר או לבקש התייצבות מרצון של חשודים בבית הדין וללא מעצר. היה זה המקרה כשראש ממשלת קניה כיום נחשד והואשם בזמנו בפשעים תחת האמנה. אפשרות שכזו מתקיימת רק בהתקיים שיתוף פעולה ישיר בין הבכירים במדינה למקבלי ההחלטות בהאג. בנוסף בית הדין אינו מתיימר להעמיד לדין כל אדם בגין כל פשע תחת סמכותו. אם מערכת משפט עצמאית תחקור ותעמיד לדין בגין אותם חשדות הרי שבית הדין יעדיף שלא לפעול. זהו עקרון המשלימות. המילה האחרונה באשר לאמינות הליכים מדינתיים נתונה בידי בית הדין הוא זה שמכריע. במקרים דומים בית הדין שומר לעצמו את היכולת לבקר את ההליכים המדינתיים ולוודא שהם כנים ואינם למראית העין בלבד אלא מתקיימים תוך כיבוד זכויות הנפגעים, התביעה וההגנה להליך הוגן עם סיכוי שווה לזיכוי או להרשעה בסיום ההליך. הנה שתי דוגמאות ליישום מוצלח של עיקרון המשלימות במדינות שלבית הדין הייתה אפשרות להפעיל את סמכותו ושהתובע החליט כי תנאי עיקרון המשלימות התקיימו ללא צורך בהתערבות הרכב שופטים. מדובר במקרים בקולומביה ובבריטניה. במסגרת הלחימה בקולומביה בוצעו פשעים בינלאומיים מזעזעים כולל טבח של אלפים בידי כוחות ממשלתיים כמו גם פשעים נגד ילידים בידי מיליציות המורדים FARC. לאחר עשורים עקובים מדם נחתם הסכם שלום ומנגנון בית משפט מיוחד לשלום הוקם במסגרת אותו הסכם שלום. בית הדין בהאג הכיר בנפקות המנגנון לצורך עקרון המשלימות והוא ממשיך לבקר את ההליך עד היום כחרב תלויה מעל ראשי הצדדים. בית הדין ביקר למשל את העובדה שלפי חוקת המנגנון הקולומביאני בפועל לא התאפשר מיצוי הדין עם בכירים מכוחות FARC. הצדדים פתחו ומשא ומתן ובהליך שיפור מקצים. המנגנון הקולומביאני הוכיח את עצמו מבחינת חוסן מפני התערבות משפטית בינלאומית, מה גם שיש לו תרומה ממשית עבור בנייה מחדש של המארג החברתי הקולומביאני כדי למנוע זוועות דומות בעתיד. דוגמה קרובה יותר אולי למדינת ישראל הוא האיום לחקירות והעמדה לדין בפני בית הדין בהאג שריחף מעל ראשיהם של חיילים בריטים בשל התנהלותם בעיראק. בריטניה, מערכת משפט דמוקרטית לכל הדעות, עמדה לראות את חייליה על דוכן הנאשמים בהאג. מערכת המשפט הבריטית בתמיכת הדרג המדיני עשתה מהפך. הקדישה משאבים וחקרה את המעשים. והכל תוך נראות מלאה ושיח ישיר בין חוקרי בית הדין למערכת החקירה הבריטית. בית הדין הכריע שמערכת המשפט הבריטית היא עצמאית ומקצועית, כראוי לדמוקרטיה ובבסיסה שלטון החוק, ושהיא הוכיחה את עצמה במקרה הספציפי הזה. את ההליך ניהל הפרקליט הצבאי הראשי הבריטי, שכיום תובע בית הדין בהאג כרים קאן מינה כסגנו בניהול החקירה הנוגעת לישראל. מסר ברור שאי אפשר להתעלם ממנו. הן באשר לרצינות כוונותיו של התובע, והן באשר לפתרון הרצוי.

בחלק ב' של הסדרה שלנו, מה המשמעות של הוצאת צווי המעצר לנתניהו ולגלנט ע"י בית הדין הבינ"ל הפלילי בהאג?

עו"ד יעל גבירצמן ויאס, מומחית במשפט בינ"ל פלילי, מסבירה.

טקסט הסרטון המלא:

מה המשמעות של הוצאת צווי מעצר על ידי בית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג? ב-20 במאי 2024 יצא תובע בית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג בהכרזה כי הוא מגיש בקשה להוציא שלושה צווי מעצר נגד בכירי חמאס סינואר, הנייה ודף בגין פשעי השבעה באוקטובר בהם השמדה ורצח המהווים פשעים נגד האנושות. ואונס, עינויים ויחס בלתי אנושי בשבי חמאס החקירה נמשכת וצווים נוספים יכולים שיוצאו. אלא שבאותה נשימה התעקש התובע כרים קאן לחבור בין צווי המעצר נגד חמאס וצווי מעצר נגד ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון גלנט ובכך לכפות מראית עין של סימטריה בדויה, כותרת אשר מאפילה על ההכרה בפשעי חמאס ובכך גם פוגעת במומנטום שניתן לנפגעי הזוועות בישראל להכרה. בשבעה באוקטובר חמאס ושותפיו פתחו את דלתות הגיהנום ומאז ההרס, מחיר הדמים והנפש בקרב האוכלוסייה בישראל ובעזה הוא בלתי נתפס. אין ספק שהמפתחות לסיום המלחמה המדממת הזו נתונים בידי חמאס. ראשי חמאס יכולים בכל עת לחדול מפשע המלחמה ומהפשע נגד האנושות המתמשך החזקת החטופים, ולהתפרק מנשקם. אך הם בוחרים בלחימה בכל מחיר עובדה זו לא פותרת את ישראל וחייליה, צבא העם, מלהגן על בלתי מעורבים. קריאות שנשמעו בידי בכירים בישראל למנוע מזון, מים וחשמל לעזה עומדות בבסיס הצהרת תובע הבית הדין. כמו גם הצהרות גורמי או״ם המבכים על משבר הומניטרי בעזה שלדבריהם אין שני לו. מובן כי ההודעה על בקשת התובע להוצאת צווי המעצר גרמה לרעידת אדמה בארץ ובעולם. היו שהזדעזעו ממראית ההשוואה בין ראש הממשלה לבין ראשי חמאס, אחד הארגונים הרצחניים ביותר, הרומסים זכויות אדם בסיסיות ובייחוד זכויות נשים, להט״בים או מי שנתפס כמתנגד פוליטי. אחרים בעולם הצופים במראות של סבל אנושי ואזרחי בעזה ושמאמינים שישראל לא נתונה לאותה ביקורת שיפוטית כמדינות אחרות בזכות ידידותה עם ארצות הברית, הביעו תחושת הקלה כאילו הצהרת התובע מוכיחה שאין אדם מעל החוק ושכל הצדדים חייבים בדיני הלחימה. אולם חשוב להדגיש, בקשת התובע להוצאת צווי המעצר תיבחן בנפרד על בסיס מסכת עובדתית וראייתית נפרדת לחלוטין. שופטי בית הדין יכולים לקבל, לדחות או לקבל חלקית כל אחד מהצווים. ההליך יתקיים במעמד צד אחד, במעמד התובע. אם בקשת התובע תתקבל, המשמעות הישירה היא כי יוצאו צווי מעצר בינלאומיים נגד ראש הממשלה ושר הביטחון ונגד שלושה בכירי חמאס המחייבים 124 מדינות חברות, מדינות התחייבו לשתף פעולה עם הצווים, כולל ידידות ישראל, התומכות בלחמתה. באופן מיידי, הדבר יגביל את חופש התנועה של מי שבשמו נקב התובע ויחייב מדינות לשתף פעולה עם בית הדין. צריך לציין, אלה רק צווי מעצר ראשונים ולא אחרונים ואף גורם אינו מבטיח שצווי מעצר עתידיים לא יוצאו או יפורסמו. לרוב צווי בית הדין לא מפורסמים כלל עד למעצר.

אז מה הסיפור עם בית הדין הבינ"ל הפלילי בהאג?

בחלק הראשון של מתוך ארבעה - עו"ד יעל גבירצמן ויאס, מומחית במשפט בינ"ל פלילי ומי שמייצגת נפגעות ונפגעי השבעה באוקטובר בהאג, סוקרת בשבילנו את כל מה שחשוב לדעת בנושא.

טקסט הפרק המלא:

מהו בית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג? מה סמכויותיו ומתוקף מה הן מופעלות? בקשת התובע בבית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג להוציא צווי מעצר נגד ראש הממשלה ושר הביטחון מעלה צורך להכיר את המוסד הזה וגם להבין כי אין עוד דמוקרטיה בעולם כרגע שכלפי בכיריה בית הדין מכריז שבכוונתו לבקש הוצאת צווי מעצר. בעיני חוצן או מתבונן אובייקטיבי, אם עוד קיים כזה כיום, הדבר יכול להצביע או על עניות בית הדין או על עניות אותה דמוקרטיה. למרות זאת, מדינת ישראל אינה הדמוקרטיה הראשונה שמעל לראשם של בכיריה ריחף חשש ממשי להוצאת צווי מעצר בידי בית הדין. מה והאם אפשר ללמוד ממקרים אחרים? בואו נתחיל מההתחלה. מהו בכלל בית הדין בהאג ומה הן סמכויותיו? כיום אנחנו שומעים על שני בתי דין בהאג. האחד למדינות, ושם דרום אפריקה וישראל מנהלות חזית משפטית עם השלכות ישירות ללחימה. השני, בית הדין הבינלאומי הפלילי, החוקר ומעמיד לדין יחידים, ועליו אנחנו מתמקדים. בית הדין הוקם בפועל בשנת 2002. חמישים שנים אחרי שהעצרת הכללית של האו״ם, הסמיכה ועדת משפטנים לנסח חוקה לבית משפט בינלאומי פלילי קבוע, שימשיך ויישם את מורשת משפטי נירנברג בתום מלחמת העולם השנייה, וינציח את ההבטחה לעולם לא עוד. הוא הוקם כמאתיים שנה אחרי ההצעה הראשונה להקימו, כדי להכפיף מדינות חברות באמנת ג'נבה הראשונה. בזמנו, בזירה בינלאומית שבמרכזה ריבונות מדינות, הקמת בית משפט קבוע, עצמאי ומוסמך להעמיד לדין גם ראשי מדינות בעת לחימה, לא התקבלה על הדעת. היום זו מציאות. בית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג שהוקם מתוקף אמנה עליה הסכימו מדינות ב-1998, יחקור ויעמיד לדין בגין הפשעים החמורים ביותר, למעט מטעמים מסוימים המעוגנים באמנה. כי סמכות לא די לה. לתובע בית הדין נותר שיקול דעת רחב לגבי הפעלת הסמכות שבידיו. בית המשפט הפלילי הבינלאומי בהאג חוקר ומעמיד לדין את האחראים ביותר בעיניו, בגין פשעים המזעזעים את האנושות, ובהם רצח עם, פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה. עקרונות הסמכות של בית הדין נתונים למבחנים קשיחים. זהו לא בית משפט הפועל תחת עיקרון הנקרא ״סמכות אוניברסלית״. על פיו יפעיל סמכותו, מרגע שפשעים בינלאומיים פליליים מבוצעים. לכן הוא לא יכול לחקור ולהעמיד לדין פשעים בינלאומיים בסוריה או בתימן למשל. רק מדינה, או במקרים חריגים מועצת הביטחון של האו״ם, יכולה להכיר בסמכות בית הדין. מועצת הביטחון יכולה גם להקפיא סמכות זו. סמכות בית הדין מופעלת בשטח המדינה המבקשת או כלפי אזרחיה. בשנת 2021, מושב שופטים הכיר בסמכות בית הדין לפתוח בחקירה בהתבסס על בקשתה של הרשות הפלסטינית שפעלה כמדינת פלסטין. ולמרות ששאלת האם פלסטין היא מדינה עוררה סערה משפטית וגרמה לשפיכת דיו רב, בטענות שפלסטין היא מדינה, אינה מדינה, או שהיא מדינה לצורך האמנה, בית הדין אישר את האפשרות האחרונה. ומכאן שהרשות הפלסטינית וכמוה ישראל נתונות לסמכותו של בית הדין.

עו"ד דפנה הולץ לכנר, מומחית למשפט ציבורי, טוענת שכשיש תיק פלילי שנקרא מדינת ישראל נגד בנימין נתניהו, באותו הרגע, נולד גם: נתניהו נגד מדינת ישראל.

סרטון חובה על ניגוד העניינים המובהק בו נמצא נתניהו והשימוש הציני שהוא עושה במלחמה.

טקסט הסרטון המלא:

העובדה שנתניהו עדיין בשלטון היא לא רק כשל ערכי וציבורי, אלא גם מחדל משפטי מתמשך, שליועצת יש את האחריות והחובה המשפטית לשים לו סוף. קוראים לזה ניגוד עניינים. נתניהו שקוע עד צוואר בניגוד עניינים מהותי, קיצוני ועוצמתי. בין התפקיד שלו כראש ממשלה לפעול אך ורק לטובת המדינה, לבין האינטרס האישי החזק שלו כנאשם בפלילים בעבירות חמורות שיש עימן קלון. הוא עושה שימוש ציני במלחמה, כדי לטעון בבית המשפט שאין לו עכשיו זמן, שהוא עסוק, ושצריך לדחות את העדות שלו ושל עדים נוספים במשפטו. המאבק שלנו החל כבר לפני ארבע שנים. עתרנו אז לבג"ץ בשם קבוצה של בכירות ובכירים במשק, באקדמיה ובמערכת הביטחון, בדרישה לקבוע את מה שאמור היה להיות מובן מאליו: שנשיא המדינה לא יטיל את הרכבת הממשלה על חבר כנסת שהוא נאשם בפלילים. למה הדבר דומה? לכך שאנחנו נתבע את הרופא שלנו על רשלנות רפואית ואז נחזור אליו ונבקש דווקא ממנו לנתח אותנו. משהו שאף אחד מאיתנו לא היה מעלה על דעתו לעשות. כך טענתי שכשיש תיק פלילי שנקרא: מדינת ישראל נגד בנימין נתניהו, באותו הרגע נוצר גם בנימין נתניהו נגד מדינת ישראל. ניגוד עניינים מובהק, אלא שהיועץ המשפטי לממשלה דאז, אביחי מנדלבליט, סבר שאין מניעה, ובעקבותיו בג"ץ דחה פה אחד את העתירה. במהלך הדיון, כשציטטתי את דבריו של מנחם בגין לגבי חשיבות בית המשפט כמבצר הדמוקרטיה, המציל את האדם מפני השררה של השלטון, קטעה אותי הנשיאה חיות ואמרה בפסקנות: "שום מבצר לא ייפול!" ומאז, ראינו מה קרה. באחרונה עתרנו שוב לבג"ץ, והבאנו ראיות לכך שנתניהו משתמש במלחמה כדי כדי להימלט מאימת הדין. הסברנו כי לפי פסיקת בג״ץ, די בחשש לניגוד עניינים שאינו ניתן למניעה כדי לפסול את כהונתו של איש ציבור. על כך גם היועצת נתנה את הסכמתה העקרונית. החדשות הרעות, בג״ץ בחר שלא להתמודד עם טענת ניגוד העניינים של נתניהו בניהול המלחמה, ודחה את העתירה על הסף. החדשות הטובות, בג״ץ קבע כי ככל שהיועצת המשפטית לממשלה סבורה כי קיים חשש לניגוד עניינים בניהול המלחמה, עליה לעדכן את הסדר ניגוד העניינים המקורי שנערך לנתניהו בקשר לשינויים במערכת המשפט, אותו כמובן הוא הפר ברגל גסה פעמים רבות, בזכות הדרישה הזו של בג״ץ, פנינו מיד ליועצת המשפטית לממשלה כדי שתפעל, ולכן כרגע הדבר מצוי בידה, יש לה את ההזדמנות הנדירה, הכדור בידיים שלה. היא, ורק היא, יכולה ונדרשת לקבוע, כי החשש לניגוד עניינים של נתניהו בניהול המלחמה הוא כה קיצוני וחמור, עד כי אין כל דרך למנוע אותו, ועל כן לא נותר עוד אלא לפסול את כהונתו בתפקיד. גם אם זה צעד דרמטי, זהו הצעד המתחייב במצב הקיים, גם מבחינה משפטית, וגם מבחינה ערכית וציבורית. הוא אינו יכול עוד להמשיך ולקבל החלטות גורליות, ולהכריע על חייהם של מיליוני בני אדם, חטופים, חיילים, מפונים ואזרחים. בינתיים, כולנו סובלים, תחת ראש ממשלה שיש לו אינטרס אישי מובהק, למסמס עסקת חטופים, להסלים את מצבה של ישראל בזירה הבינלאומית, וחלילה, גם לפתוח חזית צפונית. הכל כדי לשרוד פוליטית ולחמוק ממשפט. רק היועצת המשפטית לממשלה, היא זו שיכולה וחייבת, כבר מחר בבוקר, להציל בהחלטה אחת את ישראל מהתהום. ולכן עלינו לדרוש ממנה כולנו: גלי, גלי אחריות!

אז איך מנגנוני ההגנה שלנו כעם משמרים את הסכסוך הישראלי-פלסטיני?

ממליצים להקשיב לד"ר נמרוד רוזלר, ראש התכנית לניהול סכסוכים וגישור מאוניברסיטת ת"א, שמסביר איך אפשר גם אחרת.

סרטון למי שרוצה להרגיש מעט אופטימיות הבוקר

טקסט הפרק המלא:

אנחנו כחברה שקועים בסכסוך אלים ומדמם כבר עשורים רבים, ונדרשים להתמודד עם סבל, כאב, פחד ומצב מתמשך של סטרס. ואנחנו מצליחים לעשות את זה היטב לאורך שנים, בגלל התחושה שאין לנו שום ברירה אחרת. אבל המחיר של התפיסות הללו כבד מנשוא. אירועי הטבח של השבעה באוקטובר, והמלחמה שאנחנו מנהלים עם חמאס, הציפו חזרה לפני השטח את העיסוק בעתיד הסכסוך עם הפלסטינים. זהו הנושא שאני חוקר יחד עם עמיתי בשני העשורים האחרונים, כדי להבין מה עוצר אותנו מלפתור את הסכסוך ולהגיע לשלום עם שכנינו. אירועי האלימות הקשים שאנחנו חווים לאורך השנים, ובייחוד אלו האחרונים, פגעו קשות ברצון ליישב את הסכסוך בהסכמה. הסקרים האחרונים של מדד השלום שערכנו לאחר השבעה באוקטובר, מצביעים על ירידה חסרה תקדים בנכונות של יהודים בישראל לקיים משא ומתן לשלום, עם הרשות הפלסטינית. זאת לעומת המדידות שערכנו ב-20 השנים האחרונות. אבל לצד זאת, ישנו קונסנזוס של למעלה מ-85% שהמשך הסכסוך מזיק לישראל. כיצד אם כן ניתן לסיים אותו בדרכי שלום, כאשר האמון בצד השני נפגע אנושות, ואיתו גם המוטיבציה להגיע להסכם? הצעות לסיום הסכסוך מונחות על השולחן כבר עשרות שנים. התרומה של המחקרים שאני עורך יחד עם עמיתי, היא לא בגיבוש הצעות חדשות, אלא בהבנת המנגנונים הפסיכולוגיים שמונעים מאיתנו לשקול ברצינות את ההצעות הללו שמופיעות בכל פעם מחדש. וכדי להבין אותם, אנחנו צריכים לקחת כמה צעדים אחורה ולהסתכל על עצמנו מבחוץ. אנחנו כחברה שקועים בסכסוך אלים ומדמם כבר עשורים רבים, ונדרשים להתמודד עם סבל, כאב, פחד ומצב מתמשך של סטרס. אנחנו צריכים לפתח נכונות להקריב את היקר לנו מכל, אבל גם לנסות לפתח חיי שגרה של משפחה, עבודה, לימודים, וגם הנאה ושמחת חיים. ואנחנו מצליחים לעשות את זה היטב לאורך שנים, בגלל התחושה שאין לנו שום ברירה אחרת. התחושה הזאת ״אין ברירה״ שמצדיקה עבורנו את המחירים הבלתי נתפסים שאנחנו משלמים על המשך הסכסוך, מבוססת על מגוון רחב של תפיסות ורגשות. תפיסות שמצדיקות את הבעלות הבלעדית שלנו על ארץ ישראל. ששוללות את האנושיות של הצד השני, ושמציגות אותנו בתור עם שנרדף לאורך כל שושלת הדורות ולכן חייב להגן על עצמו בכל דרך. התפיסות הללו, שמלוות ברגשות קשים, הן טבעיות ואנושיות. הן מנגנון ההגנה שלנו, המגן הפסיכולוגי שמאפשר לנו כחברה לחיות כל כך הרבה שנים בתוך מצב בלתי נסבל. אבל המחיר של התפיסות הללו כבד מנשוא. הן משמרות את הסכסוך, את מעגל הדמים הבלתי נגמר, ומונעות מאיתנו להבחין שיש ברירה. סכסוכים קשים לא פחות מהסכסוך שלנו, שגבו קורבנות רבים מספור, היו מלווים בשנאה בין-דתית, וגרמו לכאב עמוק לחברות שהן היו מעורבות בהם. הסכסוכים הללו, בצפון אירלנד, בקולומביה ובמקומות אחרים בעולם, הסתיימו בהסכם מדיני. הסכם שסיים את האלימות, ואיפשר את תחילתו של תהליך ממושך של ריפוי. השינוי יכול להתחיל רק עם הנכונות שלנו, לשקול את האפשרות שיש דרך אחרת. אם נפתח לאפשרות הזאת, ונהיה מוכנים לבחון מחדש את התפיסות שלנו על עצמנו, על הצד השני ועל הסכסוך, נוכל ללכת בזהירות ובשיקול דעת בדרך חדשה. דרך שתוכל לתת תקווה לנו ולילדינו.

רק אתמול התבטא בנקאי בכיר ואמר שכבר מרגישים חרם כלכלי על ישראל ושבחלק מהמדינות אנחנו כבר מצורעים.

דפנה מאור, עורכת כלכלית עולמית בדה מרקר על המחיר הכלכלי הכואב שכולנו נשלם בעקבות מדיניות הממשלה ההרסנית והנזק הכלכלי שיקח שנים לתקן.

טקסט הסרטון המלא:

במדינות מושחתות, לאנשים חרוצים ומוכשרים אין תמריצים לעבוד, לחדש, להמציא. בתשעה בפברואר, לראשונה עולם, הורידה חברת מוד׳יס את דירוג האשראי של ישראל. הנימוקים להורדת הדירוג והציפיות להורדה נוספת צריכים לעשות לכולנו חושך בעיניים. זה התחיל לפני יותר משנה. הממשלה פתחה במתקפה על מוסדות המשפט, אחד משלושת עמודי התווך של הדמוקרטיה. כלכלנים מכל קצוות תבל הזהירו, ישראל צועדת במדרון כלכלי מסוכן. הפגיעה בדמוקרטיה שלה תפגע גם ברווחתם של אזרחיה. מאז השבעה באוקטובר, אין חדשות כלכליות טובות. הממשלה עסוקה במרץ במינוי מקורבים, בהעברת תקציבים למגזרים צרים ובשוד הקופה הציבורית. כל זאת בשעת החירום הקשה ביותר לביטחון ישראל מאז הקמתה. במשך חודשים נשאו אזרחי ישראל על כתפיהם לא רק את ההגנה על ביטחון המולדת, והקריבו את חייהם כדי לבלום מתקפות מצפון, דרום ומזרח, אלא גם את הנטל הכלכלי שהממשלה לא מסוגלת ואולי גם לא רוצה לטפל בו. הורדת דירוג האשראי נומקה לא רק בנימוקים ביטחוניים, אלא הפנתה אצבע מאשימה למעשי הממשלה עצמה. הרשות המחוקקת, הכנסת, והרשות המבצעת, הממשלה, חלשות יותר משחשבו בחברת הדירוג קודם לכן. הדוח הוא הצבעת אי אמון ביכולת הפוליטית של הממשלה לשפר את מצבה של מדינה. חוסר ניהול, חוסר אופק מדיני וחוסר כישורים. כל אלה מאפיינים ממשלה שמצעידה מדינה בדרך לשחיתות עמוקה. שחיתות הורסת. במדינות מושחתות, לאנשים חרוצים ומוכשרים אין תמריצים לעבוד. לחדש, להמציא. מי שמקבל את הג'ובים, את החוזים ואת הפרויקטים, הם אנשים שכל יתרונם הוא קשרים. קרובי משפחה, חברים, אנשים שיודעים לשמן את הכיסים, המגזרים הנכונים. שאפשר לקנות את הקולות שלהם. במדינות מושחתות, הכלכלה לא צומחת במלוא הפוטנציאל שלה. היא לא יכולה להתפתח, כי לכישורון ויוזמה אין ערך. אנשים מוכשרים וטובים לא מקבלים תגמול על עבודתם. הם מתייאשים, והם בורחים אם יש באפשרותם. אין ביטחון במוסדות המדינה ובממשלה. יש חשדנות וקיטוב בין קבוצות חברתיות. הדרך לעוני, בערות והדרה, סלולה. המגמה כבר ניכרת. בפברואר, ספגה ישראל גם ירידה במדד השחיתות העולמי לשנת 2023. זאת לאחר שב-2022, תחת ממשלת השינוי, רשמה קפיצה של חמישה מקומות למקום ה-31 ברשימת המדינות הפחות מושחתות בעולם. היא גם הדרדרה שבעה מקומות בדירוג הדמוקרטיות העולמי של אקונומיסט תחת ממשלתו של נתניהו. איך נסיים את 2024? החוסן הלאומי של ישראל דורש הקפדה על התנהלותה של המדינה כדמוקרטיה מהותית. הדוחה מלפניה תופעות של שחיתות שלטונית. כך אמרה עמותת שקיפות בינלאומית שאחראית על דירוג השחיתות. אי אפשר לסמוך על הממשלה הנוכחית שתפנים את המסר הזה, ולפיכך היא מועלת בתפקיד הבסיסי ביותר שניתן בידיה. את הנזק הזה צריך לעצור. כבר עכשיו יידרשו שנים כדי לתקן חלקים גדולים ממנו. אין לנו את המותרות לחכות.

ברגעים אלה ממש, בג"ץ דן בעתירות נגד הפטור מגיוס לחרדים.

אלוף במיל' עמוס מלכא, ראש אמ"ן לשעבר, בסרטון שלא משאיר ספק על חשיבות השוויון בנטל לחברה הישראלית.

טקסט הסרטון המלא:

המחלוקת סביב חלוקת הנטל בגיוס לצה״ל היא מהוותיקות בדיון הציבורי בישראל.// מספר המתווים וההצעות לפתרון הן כמספר הממשלות בישראל/ וזה לא מעט///

במהלך 2023,/ במסגרת הניסיון להפיכה משטרית,/ עלה שוב הנושא,/ עקב כוונת הממשלה להלבין את ההשתמטות בעזרת עילת הסבירות ופסקת ההתגברות//

מלחמת חרבות הברזל הציפה מחדש את סוגיית גיוס החרדים.// בעיקר לאור המשמעויות ארוכות הטווח לגודלו של צה״ל,/ משך שירות החובה הצפוי להתארך,/ ועלייה דרמטית במספר ימי מילואים בשנה למערך המילואים//

אם לפני כן ניתן היה לחשוב שמדובר במאבק בין מגזרי/ המציאות מאז 7/10 מעבירה את הסוגייה לגזרת הצורך הביטחוני המוחשי,/ סד״כ צה״ל,/ ובעיקר לעומס העצום על החלק המשרת כיום./ עומס שלא כולם יוכלו לעמדו בו///

הפעם,/ ואחרי שנים של התחמקות מדיון עמוק בסוגיה,/ אנו רגע לפני הכרעות,//

בתחקיר חדשות 12 קיבלנו הוכחה למה שידענו כבר זמן רב://

• רק 10-15 אחוז באמת לומדים תחת ״תורתו אומנותו״//

• כל השאר זו תעשיית רמייה והונאה/ שראשי ישיבות מעורבים בה//

• שוק שחור של תעודות פטור//

• ניפוח שיטתי של מספר הלומדים ומספר מורים//

• בתי ספר רשומים במקום בו נמצא אולם שמחות//

• מורות רשומות שאינן עובדות//

• אברכים כביכול עובדים בשחור/ כדי להנות משני העולמות//

אני לא רואה את זה כמאבק בין מגזרי// זו סוגייה קריטית לביטחון הלאומי ולעתיד החברה בישראל//

אין שום הגיון להלבנת ההשתמטות הגורפת של מגזר גדול כל כך/ שחלקו באוכלוסייה הולך וגדל///

אחד הנושאים היותר מדוברים מאז 7/10,/ בעיקר בקרב הלוחמים בסדיר ובמילואים,/ הוא נושא הדרישה לאחדות ולכידות של החברה בישראל///

אחדות היא לא ערך גנרי העומד בפני עצמו// אחדות חייבת להתבסס על ערכים משותפים/ אחדות המטרה/ מחויבות כוללת/ ונשיאה הגיונית בנטל הביטחון הלאומי///

החרדים חייבים להבין שמציאות בה צד אחד משרת בצה״ל בסדיר ובמילואים,/ עובד ומשלם מיסים,/ בעוד הצד האחר,/ החרדים,/ לא משרתים,/ לא עובדים/ ולא משלמים מיסים,/ לא יאפשר אחדות. להיפך,/ מצב זה יקצין את המתח והניכור.///

כולנו מכבדים את ״תורתו אומנותו״ של חלק מהמגזר החרדי// אבל... לא מקבלים באופן גורף את ניצולו להשתמטות המונית של כלל המגזר///

החברה הישראלית לא תהיה מאוחדת לעולם אם מגזר גדול/ הולך וגדל/ ייהנה רק מזכויות אך יתחמק מכל חובה ציבורית סבירה///

אני אומר לחרדים ישירות//

עליכם להפנים// חלוקת הנטל הלאומי הקיימת כיום לא תוכל להימשך// עדיף להגיע לתוכנית מוסכמת מאשר להגיע לעימות הרסני///

למרות הניסיונות להרדים אותנו, ההפיכה המשפטית לא נעצרה בשבעה באוקטובר ורק לאחרונה עלתה שוב הצעת החוק שעוסקת בהרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים.

עו"ד קרן הורוביץ, מנכ"לית מרכז רקמן לקידום מעמד האישה, על הסכנות והמשמעויות של קידום משפט התורה, לדמוקרטיה הישראלית.

טקסט הפרק המלא:

האם מדינת ישראל צריכה לממן מכיסה, מחיקה של זכויות יסוד בסיסיות בדמוקרטיה, ובכללן זכות הקניין, הזכות לשוויון, הזכות לקיום בכבוד, לטובת משפט התורה? מאז כינונה של הממשלה הנוכחית, וגם לפני, שוב ושוב נעשים ניסיונות לקדם הצעת חוק להרחבת סמכות בתי הדין הרבניים לעניינים אזרחיים. כלומר, להעניק להם סמכות שיפוט או בוררות בסכסוכים בין שכנים, סכסוכים עסקיים, סכסוכים מול מעסיק, כאשר הצדדים מסכימים להתדיין בבתי הדין הרבניים. כיום לבתי הדין סמכות לדון רק בנושאי נישואין וגירושין והנושאים הנלווים להם. מי שמקדם את ההצעה טוען כי כדי לצקת תוכן לביטוי מדינה יהודית, יש לתת מעמד מיוחד למשפט התורה ולפעול לפיתוחו. כמו כן, חלק מאזרחי המדינה רוצים להסדיר את ענייניהם האזרחיים על פי עולם הערכים וסולם העדיפויות התורני, והמדינה צריכה לאפשר להם לעשות זאת בשם ערך הפלורליזם, שהוא אחד מהערכי היסוד של דמוקרטיה. אז מדוע בעצם להתנגד? כמה עובדות על משפט התורה שאותו כל כך חפצים לקדם. משפט התורה הוא משפט שקבע עד שנת 1992 עת בג״ץ התערב בפרשת בבלי, שאשה תצא מנישואין, גם אם היו ארוכים, בלי כל חלק ברכוש שנצבר במהלך החיים המשותפים, למרות השקעה רבה בגידול הילדים ובהחזקת התא המשפחתי. מדוע? מכיוון שבהלכה לא קיים מושג של שיתוף בנכסים. ובית הדין סירב להכיל עקרונות אשר היו יכולים לרפא את הפער שבין ההלכה לבין המציאות. בשורה של מקרים בהם עובדים במוסדות חינוך תורניים אולצו לחתום על מסמך לא חוקי, בו הם מוותרים על זכויות סוציאליות, בית הדין הביא לפסקי דין קשים שפגעו בעובדים ובעובדות, כי העדיף את איתנותם הכלכלית של המעסיקים. האם מדינת ישראל צריכה לממן מכיסה, מחיקה של זכויות יסוד בסיסיות בדמוקרטיה, ובכללן זכות הקניין, הזכות לשוויון, הזכות לקיום בכבוד, לטובת משפט התורה? האם אנו מוכנים להמתין ולצפות באדישות בנפגעים ובנפגעות מדין התורה, תוך תקווה שתפיסות צדק כמובנם בעת הזו יתפסו מקום גם שם? הוויכוח אינו בשאלה האם אזרחים החפצים בדין תורה יוכלו לפעול לפי דין תורה. את זה הם יכולים לעשות גם כעת בבתי הדין הפרטיים. הוויכוח האם הדבר יעשה במימון ובחסות המדינה. האם יש להרחיב את הערבוב בין דת למדינה? לא ניתן לחלוק על כך שבתי הדין הרבניים הינה מערכת מפלה בהגדרתה. בתי הדין מתנגדים בכל תוקף למינויין של דייניות, גם כבוררות. האם ראוי שהמדינה תממן גופים מפלים? המשמעות של הרחבת סמכות בתי הדין הרבניים היא יצירה, תחת כנפיה של מדינה אחת, שתי מערכות משפט המבוססות על גוף דינים שונה ומושתתות על תפיסות צדק שונות. המשמעות היא תמיכה במערכת משפט המדירה כיום נשים משורותיה, ומיישמת דין מפלה ובעייתי לנשים ולאחרים. אי אפשר לטעון לחשיבות הפלורליזם המשפטי בשעה שבישראל החוק כופה, גם על מי שאינו מעוניין בכך להתדיין בנושאים הקשורים לנישואין וגירושין בבתי הדין הדתיים.

ידעתם.ן שנשים וחולים במחלות כרוניות דיווחו יותר על עלייה בהחמרה במצבם.ן הבריאותי, מאז השבעה באוקטובר?

המצב הבטחוני המתמשך גובה מחירים לא רק בנפש, אלא גם בגוף.

פרופ' חגי לוין, יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור, על ההפקרה וחוסר התכנון של הממשלה בתחום הבריאות של כל אזרחי ואזרחיות המדינה.

טקסט הפרק המלא:

ללא טיפול הולם, המשבר הביטחוני המתמשך הופך גם למשבר חברתי, כלכלי, בריאותי. אנו רואים עדות לפגיעה מיידית בבריאות הנפשית של הישראלים. דיכאון, חרדה, הפרעות שינה, הפרעות ריכוז, צורך בתרופות ובטיפול. יש אוכלוסיות פגועות במיוחד, החטופים ומשפחותיהם. הניצולים, העקורים, וכן אוכלוסיות בסיכון מיוחד, עקב גורמי סיכון בריאותיים או סוציו-אקונומיים. אבל הנזק הוא לא רק נפשי. אנו צופים נזקים בריאותיים, החמרה במצבם של חולים במחלות כרוניות כמו סוכרת ויתר לחץ דם, התפרצות של מחלות סרטן ומחלות אוטואימוניות. ירידה בתוחלת החיים בישראל. ממידע ראשוני, מסקרים שנערכו בישראל עולות מספר סיבות לפגיעה בבריאות. הטראומה והסטרס המתמשך, הפגיעה בהרגלי הבריאות תוך עלייה בהתמכרויות. העדר פעילות ותזונה לא בריאה. שיבוש חיי השגרה ופגיעה מסוימת בנגישות לשירותי רפואה. מסקר של מכבי עולה שלפחות שליש מהעקורים דיווחו על החמרה במצבם הבריאותי הכללי ובתחום בריאות הנפש המצב אף גרוע יותר. חולים במחלות כרוניות ונשים סבלו בשכיחות גבוהה יותר מהחמרה במצבן הבריאותי. הישראלים מפגינים חוסן בלתי רגיל. כפרטים וכחברה. אבל הממשלה כושלת במתן המענים המערכתיים הנדרשים. מדינת ישראל יכולה לעשות הרבה יותר כדי לצמצם את הפגיעה בבריאות הציבור תוך כדי שיפור מערכת הבריאות. לצורך כך נדרשת ממשלה המתעלה לגודל השעה בהיבט של אתגרי הבריאות ומגלה מנהיגות הנשענת על מקצוענות בתחום בריאות הציבור. על הממשלה להכין כעת תוכנית אסטרטגית חוצת ארגונים ומשרדים לחיזוק החוסן החברתי ובריאות הציבור. אחרי חודשים רבים של הישענות על התנדבות חסרת תקדים. יש צורך בגיוס והכשרת כוח אדם מקצועי קבוע. יש צורך לתקצב את מערכת הבריאות המורעבת בהתאם לצרכים האמיתיים, תוך צמצום פערי הבריאות במיוחד בפריפריה. זאת יכולה להיות הזדמנות לקרב בין אוכלוסיות. הממשלה צריכה לפעול ביחד עם הרשויות המקומיות והארגונים על מנת לתת לציבור כלים להתמודדות עם המשבר תוך בניית תשתיות. לדוגמה, בכל רשות מקומית צריכה להיות יחידת בריאות מקצועית. המפתח להצלחה הוא השקעה ברפואה המונעת, בעידוד אנשים לשמור על בריאותם, בהקפדה על ההמלצות הבריאותיות, כדוגמת בדיקות סקר, בשמירה על תזונה בריאה, פעילות גופנית, הימנעות מטבק וסמים אחרים תוך יצירת סביבות בריאות. למשל, על ידי סבסוד הפירות והירקות והוזלת המחיר לציבור. נדרשת חשיבה חדשנית ומותאמת אישית. אסור להזניח את הילדים שהופקרו. יש צורך להטמיע את עקרונות קידום הבריאות בתוך מערכת החינוך. למשל, על ידי החזרת אחיות בתי הספר והפיכת בתי הספר והגנים למקדמי בריאות. ברור שהחזרת החטופים וסיום המלחמה תוך השגת מטרותיה יעזרו מאוד לבריאות הציבור. אבל אנחנו לא יכולים לחכות לסיום המלחמה. עלינו להתחיל כבר עכשיו בתהליך השיקום הבריאותי. אסור להפקיר את בריאות הציבור.

מה הם שלושת הדברים שחשבתם.ן על חינוך וצריכים להשתנות?

ועד כמה דק הגבול בין חינוך לאינדוקטרינציה?

אביטל מסטרמן מחנכת ומורה להיסטוריה ותנ"ך, על חשיבות החינוך הליברלי לחשיבה עצמאית, שבלעדיו אין מדינת ישראל, יש מדינת יהודה.

טקסט הפרק המלא:

ללא חינוך ליברלי לחשיבה עצמאית, ביקורתית ופתוחה. על באמת, אין מדינת ישראל. יש מדינת יהודה. המילה ״חינוך״ מקורה מן המקרא, ומשמעותה התחלה. לימים, רש״י הוסיף נדבך לפירוש וקבע כי חינוך זה בהכרח הנחלת יסודות מכוונים בתחילת הדרך עם ראייה לעתיד, כדי שיוכל התלמיד לפעול בכוחות עצמו. לאורך השנים, החינוך היה דרכם של בני האדם לפתח את ילדיהם בהתאם לצרכי החברה, וצרכי החברה השתנו מתקופה לתקופה. כך, במאה ה-19, עם עליית הלאומיות, מערכת החינוך שימשה מצד אחד לפיתוח דור העתיד לפי צרכי המדינה, ובמקביל ליצירת חיברות, היסטוריה, ערכים, שפה ומטרה משותפת שתמשיך לקיים את החיבור הלאומי. במאה ה-20, הוכיחו לנו שהגבול בין חינוך לבין אילוף דק מאוד, ומשטרים אפלים השתמשו, ומשתמשים בחינוך, למטרותיהם לא פחות ואולי אפילו יותר ממשטרים דמוקרטיים ליברליים. השנה האחרונה, מהווה נורת אזהרה לכל מי ששואף לחיות במדינה ליברלית. בהתיחסותנו למערכת החינוך כמסגרת בייביסיטר נוחה עבור ילדינו, אנחנו הופכים אותה למערכת קורסת, הדוהרת במסלול הבטוח לעולם שלישי. בחשבון פשוט, ללא חינוך, אין הייטק, אין רפואה, ואין צבא. ללא חינוך ליברלי לחשיבה עצמאית, ביקורתית ופתוחה, על באמת, אין מדינת ישראל. יש מדינת יהודה. שלושה דברים שחשבתם על חינוך וצריכים להשתנות. אחד, אם בעבר חשבתם שפלורליזם משמעו שבבתי הספר של הילדים שלכם ילמדו דבר אחד, בעוד בבתי ספר אחרים יוכלו ללמוד דברים אחרים, לא עוד. כי בזמן שאנחנו הרגשנו מאוד ליברליים בקבלתנו את האחר, היו בתי ספר שעשו אינדוקטרינציה לערכים מנוגדים, כמו גזענות, להטופוביה, או עליונות יהודית. בגאונותם הם הצליחו לשכנע אפילו אותנו שאנחנו עגלה ריקה, וכל הערכים נמצאים רק בדת. בעוד אנחנו ניסינו לשמור על א-פוליטיות, בתי ספר מההתנחלויות הוציאו הסעות להפגנות. אז כן, אכפת לכם מה לומדים בכל בתי הספר, ויש קווי יסוד שאסור לנו לוותר. כולם צריכים ללמוד אהבת הארץ, כולם צריכים ללמוד לימודי ליבה, כי אם לא, פשוט לא תהיה לנו ארץ. שתיים, גבולות שיח. בעולם ליברלי, לא בכל דיון צריך להביא שני צדדים. זה בסדר לקבוע ערכים שאני לא מתפשרת עליהם. בדיוק כמו שלא מצפים ממני לעשות דיון: אונס בעד או נגד, גם לא ראוי שיעשה דיון דמוקרטיה או תאוקרטיה. יותר מזה, אסור לנו ליפול לדיכוטומיה, זה לא או שלום או ביטחון. חובה עלינו לחנך למורכבויות. שלוש, הכל פוליטי, לא הכל מפלגתי. חינוך הוא הבסיס לשינוי חברתי. אסור לחשוש משיח דמוקרטי, ליברלי, מגיל אפס ועד האוניברסיטאות. התנסות בדיונים עם קונפליקטים בצורה תרבותית ומבוקרת, זה כלי חינוכי חשוב ליצירת חברה מאוחדת, בריאה ופתוחה. בשורה התחתונה, בחינוך, יש ראייה לעתיד טוב יותר לנו ולדור העתיד. עלינו להילחם על החינוך הממלכתי, תוך הפיכתו לשוויוני, התנגדות להפרטה, ותיעדופו בשיקולים הפוליטיים והכלכליים. חינוך הוא התקווה.