אתמול היה יום העצמאות אבל להבדיל, גם חודש מהמתקפה חסרת התקדים של איראן על ישראל. אז הזמנו את ד"ר תמר עילם גינדין, מומחית לאיראן, להסביר לנו איך הפכה איראן ממדינה כ"כ מערבית ומתקדמת למדינה חשוכה ופוריטנית כמו הרפובליקה האיסלאמית.
ומה הדבר שלנו הישראלים, כדאי לשים לב אליו במיוחד?
סרטון שאתם.ן לא רוצים.ות לפספס.
טקסט הפרק המלא:
השאלה שהרבה שואלים אותי היא איך קרה שמדינה כל כך מערבית ומתקדמת כמו איראן הפכה למדינה כל כך חשוכה ופוריטנית כמו הרפובליקה האסלאמית. לפני שאענה, אסייג ואומר שבמדינה עם כל כך הרבה אנשים אי אפשר לומר משהו שיהיה נכון לכולם. אבל יש הכללות שכן אפשר לעשות על בסיס מה שרואים ושומעים ברשתות, במציאות ומהאנשים. למעשה, השאלה היא הפוכה. איך העם האיראני, בעל הרגשות הדתיים העזים, שאפילו לחילונים שבו היה איזשהו כבוד לדת האסלאם, והרוב לא הבינו מה הקטע של השאה עם כורש איך הוא הפך לעם שרבים מצעיריו נעלבים כשקוראים להם מוסלמים, למרות שזו הדת שאליה נולדו, ועולים לרגל לקבר כורש ומתגאים במורשתם העתיקה. התשובה היא, מטוטלת הזהויות האיראנית. מצד אחד, האיראנים מוסלמים כבר מאות שנים. מצד שני, היו להם כמה אימפריות ענקיות עוד לפני שמוחמד נולד. השפה הפרסית היא הודו-אירופית, כלומר חולקת מוצא משותף עם לשונות אירופה ושונה לגמרי מערבית. במאה ומשהו השנים האחרונות, בכל פעם שהשלטון לקח את מטוטלת הזהויות לכיוון אחד, העם לקח אותה לכיוון השני. בתקופתו של רזא שאה (1925-1941) הייתה ממש כפייה חילונית. חזונו של מחמד-רזא שאה, השאה האחרון, היה איראן מערבית, חילונית, מתקדמת, משכילה, והורדת מעמדם של אנשי הדת. הוא נתן זכות הצבעה לנשים, ערך מסיבות ערך מסיבות ענק ל-2500 שנה לכורש הגדול, ואלה העלו עליו את זעמו של העם, כי זה היה על חשבונם בעוד שאנשים היו רעבים ברחוב. צעירים גילו את רזי האסלאם והדבקות, הציפו את המסגדים והעבירו ביניהם קלטות של איתאללה רוחאללה ח'מיני. המהפכה הייתה המהפכה של כולם. נשים, גברים, איסלאמיסטים, חילונים, סוחרים, אינטלקטואלים, קומוניסטים. חומייני משך בחוטים עוד מלפני שחזר לאיראן, אבל השתלטות אנשי הדת על השלטון בכל זאת הייתה בלתי צפויה, כי בכל המהפכות הקודמות הם הובילו, אבל לא לקחו את המושכות. זה בכלל מנוגד לכללי השיעה, שלפיהם אסור לאנשי דת לשלוט. זו, אגב, הסיבה שלמנהיג קוראים מנהיג - רהבר - "מוליך בדרך", ולא מלך, ראש ממשלה או נשיא. עזבו שרוב הנשיאים מאז מות חומייני היו אנשי דת. בהתחלה העם ניסה למרוד, אנחנו מכירים את התמונות מהפגנות הענק נגד חוק החג'אב, אבל אז קרה נס גדול לרפובליקה האסלאמית. צדאם חסין פלש לאיראן וכבש את העיר ח'רמשהר, והיה צריך להתאחד מסביב לדגל. ״עכשיו לא הזמן״ אמרו. אחרי שנה ח'רמשהר שוחררה וכולם חשבו שזה נגמר, אבל חומייני לא הסכים להפסיק עד הניצחון המוחלט. או במילים שלו, הוא אמר שהוא מעדיף לשתות גביע תרעלה. אחרי שמונה שנים, מיליון נפגעים בשני הצדדים וחורבן עצום, האיראנים התעוררו לרפובליקה האסלאמית שקיימת כבר שמונה שנים עם מוסדות שלטון יציבים ומבוססים, ודיקטטורה שעד היום הם לא הצליחו להשתחרר ממנה. בנוסף, הרפובליקה האסלאמית מבזבזת את כספי איראן, כספי הנפט והמיסים, על מלחמות לא להם בעזה, בלבנון, בסוריה ובתימן, והעם מביע את הזעם על כך גם בסיסמאות בהפגנות, כמו נה ע'זה נה לבנאן ג'אנם פדאי איראן "לא עזה לא לבנון נשמתי קודש לאיראן". הדבר נותן את אותותיו בחברה. מטוטלת הזהויות נוטה עכשיו חזק לצד השני. האיראנים הצעירים רוצים להידמות למערב, רוצים קשרים עם המערב ושונאים את האיסלאם. מעריצים את כורש ורוצים להתחבר למורשתם הקדומה בתקופות של מתיחות אנשי דת חוששים ללכת ברחוב עם הלבוש המסורתי, כי במקרה הטוב צעירים יעיפו להם את העמאמה הטורבן מהראש באתגר טיק טוק, או ירדפו אחריהם בצעקות "בי שרף בי שרף" בושה בושה, ובמקרה הרע יכו אותם וישברו את לשכותיהם. הרפובליקה האיסלאמית בגלל הכפייה הדתית ושוד הקופה הציבורית היא הדבר הכי רע שקרה לאסלאם באיראן.