אור

'פרקי אבות – פרק א משנה י

שְׁמַעְיָה אוֹמֵר, אֱהוֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת

מדרש רבה בראשית - פרשה עד פסקה יב'

את עניי ואת יגיע כפי ר' ירמיה אמר חביבה היא המלאכה מזכות אבות שזכות אבות הצילה ממון ומלאכה הצילה נפשות זכות אבות הצילה ממון שנאמר לולי אלקי אבי וגו' ומלאכה הצילה נפשות את עניי ואת יגיע כפי ראה אלקים וגו'.

מדרש תנחומא ויצא - פרק יג'

(יג) השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב ועד רע מכאן אנו למדין שזכות מלאכה עומדת במקום שאין יכול זכות אבות לעמוד שנאמר לולי אלהי אבי אלהי אברהם וגו' א"כ לא עמדה לו זכות אבותיו אלא לשמירת ממונו את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים ויוכח אמש שהזהירו מהרע לו בזכות יגיע כפיו למד שלא יאמר אדם אוכל ואשתה ואראה בטוב ולא אטריח עצמי ומן השמים ירחמו לכך נאמר ומעשה ידיו ברכת (איוב א) צריך לאדם לעמול ולעשות בשתי ידיו והקב"ה שולח את ברכתו

מראי מקומות - ספר דרך חיים - פרק א משנה י'

שמעיה אומר אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות...וזה שאמר אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות הוא השררה, ובא הזוג הזה לתקן את האדם באהבה וביראה, וזה שראוי שיהיה שם שמים אהוב על ידי חכמים וכדאיתא במסכת יומא בפרק יום הכפורים (פ"ו ע"א) ואהבת את ד' אלקיך שיהא שם שמים מתאהב על ידיך שיהיה האדם קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ודבורו בנחת עם הבריות ומקחו ומשאו ומתנו בשוק נאה ונושא ונותן באמונה מה הבריות אומרים עליו אשרי פלוני שלמד תורה כמה יפים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו עליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר וכמו שהתבאר בנתיבות עולם.

והדבר שהוא כבוד התורה והוא כבוד המקום והוא גורם לאהוב השי"ת, כאשר אין תלמיד חכם צריך לבני אדם. הלא תראה כי היו אומרים שקר למצוא דברים לגנאי בשקר, אמרו בירושלמי במסכת שקלים (פ"ה ה"ב) והביטו אחרי משה עד בואו האהלה תרי אמוראי פליגי חד אמר לשבח וחד אמר לגנאי חמי שקיה וחמי כרעיה וחמי פרקיה אכל מיהודאי ושתה מיהודאי ומדלי מיהודאי ומאן דאמר לשבח מחמי צדיקא מי זכי עד כאן, ודברים אלו בשקר היו אומרים כי משה העשיר מפסילותן של לוחות ועם כל זה היו אומרים בשקר, ואיך כאשר הוא האמת.

ודבר זה גורם בעונותינו בטול כבוד התורה, שאם לא היו הלומדים מתפרנסים מהם היתה התורה מתעלה מעלה מעלה, גם היו מוכיחים את הצבור כי אשמת הצבור בראשם ולא היו נושאים פנים, אך עתה כיון שצריכים להם כל רב קנה אדון לעצמו. ולכך אמר שמעיה אהוב את המלאכה, ושנא את הרבנות שהוא המרחיק את המלאכה. ואל יחשוב כי המלאכה אינה כבודו,... ולפיכך אמר אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות, כי אם יאמר שהמלאכה בזיון אליו, זה אינו, כי אדרבא המלאכה יותר על כל שמצלת אותו מן חטאים הרבה על כל זה נותנת לו כבוד ג"כ, וישנא את הרבנות המרחיק המלאכה בשביל השררה, כי כמה חטאים ומכשולות יש בשררה, ועוד כי כל חטא וכל פשע בצבור תלוי בבעלי שררה שיש בידם למחות.

רמב"ם יד החזקה הלכות שמיטה ויובל פרק יג

ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה' והלך ישר כמו שעשהו האלקים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים הרי דוד ע"ה אומר ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי.:

רמב"ם יד החזקה הלכות תלמוד תורה פרק ג'

(י) כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חלל את השם ובזה את התורה וכבה מאור הדת וגרס וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה אמרו חכמים כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם ועוד צוו ואמרו אל תעשם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן ועוד צוו ואמרו אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות.

(יא) מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו ומדת חסידים הראשונים היא ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעולם הזה ולעולם הבא שנאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא שכולו טוב.

ספר חובות הלבבות - השער התשיעי - שער הפרישות - פרק ה'

וכן אתה צריך להשתמש בהן במה שימלא ספקך וימנעך מן השאלה, ומקחת ממון אסור, ומקנות חסד עמך במה שמעניקים אותך ומטיבים לך ותקנה זכיותיך לזולתך וחסדיך למי שנתחסד עמך. ולא תהיה למשא על בני אדם, כמו שאמר אחד מן החכמים: האלקים ירחם עבד שפירש מן העולם, ולא היתה פרישותו למשא על אוהביו, וסילק מעליהם טרחו, והתעסק באבריו במיני המלאכות, כמו שנאמר (תהלים קכח ב):‏יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. וכבר נאמר: ראש הפרישות - תיקון הפרנסה.

רמב"ם פירוש המשניות - מסכת אבות פרק ד משנה ה

אבל הם בעצמם היו חסידים מאמינים האמת לעצמם והיו מאמינים בהשי"ת ובתורת משה אשר בה יזכה האדם לחיי העוה"ב, ולא היו מתירים לעצמם לבקש ממון מבני אדם והיו רואים שלקיחתן היה חילול השם בעיני ההמון מפני שיחשבו שהתורה מלאכה מהמלאכות אשר יחיה בהם אדם ותתבזה בעיניהם ויהיה מי שעושה זה דבר השם בזה...

רמב"ם פירוש המשניות - מסכת אבות פרק ד משנה ה

ואמנם הדברים אשר התירה אותם התורה לת"ח הוא שיתנו ממונם לאדם לעשות בו סחורה בבחירתו ויהיה השכר כולו להם אם ירצה, והעושה זה יש לו שכר גדול (ברכות לד כתובות קיד חלק צט:) עליו וזהו מטיל מלאי לכיס (פסחים נג:) של ת"ח ושתמכר סחורתם (ב"ב כב.) לפני כל סחורה ושיקנו להן בתחלת השוק אלה הם חוקים שקבע להם הי"ת כמו שקבע "המתנות לכהן והמעשרות ללוי" לפי מה שבא בקבלה, כי שתי הפעולות האלה יעשו אותם סוחרים קצתם על קצתם על דרך כבוד, ואע"פ שאין שם חכמה וכדי הוא ת"ח להיות כע"ה נכבד, וכן הקילה התורה מתלמידי חכמים חוקי המלכות בארנוניות ואכסניות החיל וחוקים המיוחדים בכל איש ואיש והם הנקראים כסף גולגולת יפרעו בעבורם הקהל וכן בנין החומות וכיוצא בהן ואפילו הת"ח בעל ממון לא יתחייב דבר מכל זה, וכבר הורה רבי יוסף הלוי ז"ל לאיש במקום אחד שהיה לו גנות ופרדסים שהיה חייב בעבורם אלפי זהובים ואמר שיפטר מתת בעבורם דבר מכל מה שזכרנו מפני שהיה ת"ח ואע"פ שהיה נותן במס ההוא אפילו עני שבישראל, וזהו דין תורה כמו שפטרה התורה מחצית השקל מן הכהנים כמו שביארנו במקומו ומה שדומה לזה...

ספר חובות הלבבות - השער השני - שער הבחינה - פרק ד

אך כמה סימני חכמה בברואים אשר נוכל לבחון בהם, נאמר, כי פינות החכמה המקויימות בברואים לרוב מיניהם ואישיהם שבע

אחת מהנה - סימן החכמה הנראה בשרשי העולם ויסודותיו, בראותנו עמידת הארץ באמצע, והמים סמוכים לה למעלה ממנה, והאויר סמוך להם, והאש למעלה מכולם, על משקל ושיעור לא ישתנה ממנו דבר, כל אחד מהם שוקד על מקומו המתייחד בו והמוגבל לו, והים עומד, והמים אסורים בתוכו, לא יעברו את גבולו, ואם יהמו גליו ויסתערו רוחותיו, כמו שכתוב (איוב לח י): ואשבור עליו חקי ואשים בריח ודלתים, ואומר עד פה תבוא ולא תוסיף ופא ישית בגאון גליך, ואמר בעמידת השמים והארץ (תהלים קיט פט): לעולם ה' דברך נצב בשמים, לדור ודור אמונתך כוננת ארץ ותעמוד, למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך, וכמו שזכר דוד, עליו השלום, מהענין הזה במזמור ברכי נפשי את ה'

והפינה השנית - סימן החכמה הנראה במין האדם, אשר הוא העולם הקטן, אשר בו השלמת סדרי העולם, ויפיו, וזיונו, ותמימותו, ואליו רמז דוד, עליו השלום, באמרו (תהלים ח ב): ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ

והשלישית - סימן החכמה הנראה בהרכבת האדם וחיבור גופו וכחות נפשו, ואור השכל, שייחד אותו בו הבורא ושם לו בו יתרון על שאר החיים שאינם מדברים, והוא דומה לעולם הגדול ונמשל אליו בשרשיו ויסודותיו, ואליו רמז איוב באמרו (איוב י י): הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני, עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תשוככני, חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי

מראי מקומות ספר גבורות השם - פרק סא

בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו,

פי' שכל אדם חייב שיראה עצמו כאלו יצא ממצרים ויש לו לשבח לפאר ולרומם להקדוש ברוך הוא על זה כמו שמסיים ולפיכך אנחנו חייבים להודות להלל וגו', ואין זה דומה למה שאמר אח"כ לא את אבותינו גאל אלא אף אותנו, דכאן ר"ל כל דור ודור חייב לראות את עצמו כאלו הם היו היוצאים, ולא יביט הדור ההוא לדור שיצאו גם כן רק יראה הדור שהוא היוצא מבלי שיביט שאחרים יצאו גם כן, כי כל דור ודור בפני עצמו הוא ולכך יראה כאלו הוא היוצא ולא יביט אל זולתו ולכך מייתי קרא בעבור זה עשה לי ולא כתיב לנו כאלו הוא היה היוצא.

אבל לקמן אמר לא את אבותינו בלבד גאל

וכו' ר"ל כי השם יתברך הוא שהוציא האבות והבנים יחד ולפיכך אמר לא את אבותינו בלבד גאל אלא אף אותנו ורצה לומר בודאי מצד המקבל שהוא הדור יראה כאלו הוא היה היוצא מבלי שיביט אל אחרים אבל מצד הקדוש ברוך הוא שהוא פועל הגאולה הוציא הכל ביחד ופירוש דבר זה שהקדוש ברוך הוא גאל את ישראל בכללות שלהם, כי כאשר גאל הקדוש ברוך הוא את ישראל היתה הגאולה לשם כלל ישראל שלא יהיו ישראל ברשות מצרים, ולפיכך היתה הגאולה לבנים כמו לאבות, שאלו היה רוצה הקדוש ברוך הוא שיהיו נגאלים הדור שיצאו ממצרים ואליהם בלבד הביט אז היתה הגאולה אל אותו הדור בלבד, אבל הקדוש ברוך הוא היה רוצה לגאול את ישראל בכלל ושם ישראל בשוה על כל ישראל ולפיכך אף אותנו גאל עמהם, ולפיכך יראה כל אדם עצמו כאלו הוא יצא ממצרים.

-----

יש מקשים מה הועיל לנו היציאה

יש מקשים מה הועיל לנו היציאה הרי אנו משועבדים בשאר מלכיות דמאי שנא מלכות מצרים משאר מלכיות

ודברי הבאי הם כי כאשר יצאו ישראל ממצרים קבלו הטוב בעצם עד שהיו ראוים בעצמם להיות בני חורין מצד מעלתם, וזאת המעלה עצמית לישראל שהם ראוים להיות בני חורין מצד עצם מעלתם, ודבר מקרי לא יבטל דבר עצמי כלל כי עדיין על ישראל המעלה הזאת ודבר מקרי לא יבטל דבר עצמי כלל כי עדיין על ישראל המעלה הזאת שהם בני חורין בעצם עם השעבוד במקרה, כי אחר שהוציא הקדוש ברוך הוא את ישראל ממצרים ונתן אותם בני חורין

ולא עוד אלא אף מלכים

שנאמר (שמות י"ט) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, זה השם הוא לישראל בעצם והמעלה והחשיבות שיש בזה לא נתבטל בגלותם שהוא במקרה, ולפיכך אומרים חכמי ישראל (שבת קי"א ע"א) כל ישראל בני מלכים הם אף בגלותם, וזה מצד המעלה והחשיבות שקנו ישראל בעצם לא נתבטל במקרה כלל, ואין ספק שכמה דברים הם נמשכים אל ישראל מן המעלה והחשיבות, אחר שהם בני חורין בעצם ולא יגרע כחם מה שהם עבדים במקרה, ודבר פשוט הוא זה ואין להאריך בדבר שהוא מבואר למי שהבין דבר זהכחם מה שהם עבדים במקרה, ודבר פשוט הוא זה ואין להאריך בדבר שהוא מבואר למי שהבין דבר זה:

ספר חובות הלבבות - השער השני - שער הבחינה - פרק ג – שיעור ל"ג

והחכם המבין יברור לו מן העולם דעת רוחניתו ודקותו, וישימן כסולם להבאת הראיות על בורא הכל יתברך, וידבק בעבודתו כפי גדלו ורוממותו בלבו, וכפי הכרתו סימני טובותיו וחנותו על כל מעשיו, ואת אשר חננו רוב הטובות, ואת אשר נשאו מבלי מעשה שקדם לו, ולא מידה יתירה התחיל בה, התחייב לו בעבורם הגמול הטוב מאת האלהים. ואחר כך יברור לו מגשמי העולם מה שיש בו הנאת גופו ותיקון ענינו בעולם, כפי הצורך והסיפוק בלבד, ויעזוב שאר מותרי העולם ומשכיותיו, המטרידים את הלבבות מן האלהים, וישתדל לעשות לאחריתו ולאשר הוא הולך אליו לאחר מותו, ויחשוב העולם וקנינו צדה מגעת ליום מועדו ולאחריתו, ויקח ממנו מה שילך עמו בנסיעתו בלבד.

והסכל בדרכי העולם ובסימני החכמה בו, יחשבהו בית עולמים ומכון שבתו, ומשתדל בו בכל יכלתו, וישים כל לבבו אליו וכל עמלו, והוא סובר כי הוא רץ לתקנת נפשו, ואיננו שוער כי עמלו ומותר קיבוצו יהיה לזולתו בחייו ואחרי מותו, והתעלם מענין אחריתו

ומה נדמו בזה לשני אחים, ירשו מאביהם אדמה שצריכה לעבדה, וחילקו אותה לשנים, ולא היה להם דבר זולתה, והיה האחד מהם דעתן וזרין, והשני - הפכו. הדעתן ראה, כי עסקו באדמתו בלבד ימנע אותו מעסוק בפרנסתו ומהגיע אל טרפו, והשתכר לעבוד באדמת אחרים, כדי שיחיה משכר עמלו יום יום, וכשהיה נפטר מן העבודה לערב, היה עושה באדמתו שעה אחת בהשתדלות וחריצות, וכשהיה נותר לו משכירות ימים כדי מזון יום אחד [על מזונותיו] או יותר, היה מניח לעשות בשל אחרים בעת ההיא ועושה בשלו בתכלית השתדלותו וחריצותו, ולא סר לעשות כן עד שנגמרה עבודת אדמתו כהוגן, ובהגיע עת פירותיה וזמן תבואתה, קבצם ואספם, והתפרנס מהם בשנה השנית, והיה עובד אדמתו כרצונו, והולך ומוסיף בה אילנות עד שהיתה תבואתה מספקת לפרנסתו והותירה לו מה שהוסיף בו אדמה על אדמתו.

והאח הכסיל, כיון שידע שעבודתו באדמתו תמנעהו מהתעסק בענין מזונותיו, עזבה לגמרי, והיה משתכר לבני אדם בעבודת האדמה, ולוקח שכרו, ומתפרנס ממנו, ולא היה מותיר כלום, וכשהיה נשאר בידו מזון יום אחד, היה משים אותו יום מנוחה ובטלה ושעשוע, ולא היה חושב בענין אדמתו, והעתות, אשר היה נפטר מן העבודה בימי עבודתו, היה הולך בהן אל המרחץ, ונשארה אדמתו שממה, לא הצמיחה דבר, ותעל כולה קמשונים, ונהרס גדרה, ונשא השטפון את אילניה, כמו שאמר החכם (משלי כד ל): על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב, והנה עלה כלו קמשונים כסו פניו חרולים וגדר אבניו נהרסה.

והמשכיל, כאשר יעיין במשל הזה, יתבונן ממנו עניני אחריתו, אשר היא ביתו באמת, ויעשה לה בכל יכלתו. וכשהוא עושה לעולמו, יעשה לו כמו שעושה בשל אחרים, כדי הצורך והסיפוק (והספק) בלבד. והכסיל עושה בשני הדברים בהפך: משתדל בעניני עולמו ומתעלם מעניני אחריתו, כמו שאמר החכם בבחינתו בכסיל (משלי כד לב): ואחזה אנכי אשית לבי ראיתי לקחתי מוסר

מראי מקומות פרשת צו והשלמה לפורים

ספר ויקרא פרק ו

(ח) וְהֵרִים מִמֶּנּוּ בְּקֻמְצוֹ מִסֹּלֶת הַמִּנְחָה וּמִשַּׁמְנָהּ וְאֵת כָּל הַלְּבֹנָה אֲשֶׁר עַל הַמִּנְחָה וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחַ רֵיחַ נִיחֹחַ אַזְכָּרָתָהּ לַה'

דרשות המהר"ל - דרוש לשבת הגדול

...ולפיכך והרים ממנו בקמצו וגו', וכתיב ממנו לשון זכר, כי מורה זה על הרמת מי שהוא שפל, והרמה זאת הרמת זכר, כי הרמת זכר הוא יותר מן הרמת נקבה, כי הרמת נקבה אינה הרמה גמורה, לפיכך כתיב בלשון זכר.

וסמך אחריו פרשת אהרן, כי אהרן בודאי היה עובד את בוראו ומיוחד לזה מכל אדם על פני האדמה שהרי נצטוה ומן המקדש לא יצא, ולכך היה קרבן שלו מנחה דוקא, כי המנחה באה מצד כי האדם הוא עובד את בוראו ומכניע עצמו לפני הש"י, והוא כמו מנחה, ולכך כתיב זה קרבן אהרן, ר"ל כי זה מיוחד לאהרן שיהיה קרבן שלו מנחה דוקא.

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף טז/א

אזל אשכחיה דיתבי רבנן קמיה ומחוי להו הלכות קמיצה לרבנן כיון דחזייה מרדכי דאפיק לקבליה וסוסיה מיחד בידיה מירתת אמר להו לרבנן האי רשיעא למיקטל נפשי קא אתי זילו מקמיה די לא תכוו בגחלתו בההיא שעתא נתעטף מרדכי וקם ליה לצלותא אתא המן ויתיב ליה קמייהו ואוריך עד דסליק מרדכי לצלותיה אמר להו במאי עסקיתו אמרו ליה בזמן שבית המקדש קיים מאן דמנדב מנחה מייתי מלי קומציה דסולתא ומתכפר ליה אמר להו אתא מלי קומצי קמחא דידכו ודחי עשרה אלפי ככרי כספא דידי אמר ליה רשע עבד שקנה נכסים עבד למי ונכסים למי...

ספר אסתר פרק ג

(יא) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ וְהָעָם לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ

(יב) וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה הָמָן אֶל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְאֶל הַפַּחוֹת אֲשֶׁר עַל מְדִינָה וּמְדִינָה וְאֶל שָׂרֵי עַם וָעָם מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרשׁ נִכְתָּב וְנֶחְתָּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ

(יג) פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב לְהִנָּתֵן דָּת בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה גָּלוּי לְכָל הָעַמִּים לִהְיוֹת עֲתִדִים לַיּוֹם הַזֶּה

פרק ד

(ז) וַיַּגֶּד לוֹ מָרְדֳּכַי אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ וְאֵת פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְׁקוֹל עַל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ בַּיְּהוּדִיים לְאַבְּדָם

פרק ט

(כג) וְקִבֵּל הַיְּהוּדִים אֵת אֲשֶׁר הֵחֵלּוּ לַעֲשׂוֹת וְאֵת אֲשֶׁר כָּתַב מָרְדֳּכַי אֲלֵיהֶם:

(כד) כִּי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר כָּל הַיְּהוּדִים חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים לְאַבְּדָם וְהִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לְהֻמָּם וּלְאַבְּדָם:

(כה) וּבְבֹאָהּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אָמַר עִם הַסֵּפֶר יָשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים עַל רֹאשׁוֹ וְתָלוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ

ספר חובות הלבבות - השער השני - שער הבחינה - פרק ג

וראוי שתדע, כי כל העולם מחובר מגשמיות ורוחניות, נמזגו ונתערבו, עד ששב קצתן מעמיד את קצתן, כנפש וכגוף בחיים. וסימני החכמה בכל זה על שלשה ענינים: האחד מהם - סימנים מבוארים וגלויים, אינם נעלמים מן הכסילים, כל שכן מן המשכילים, כתנועת גלגל השמש ממעל לארץ ביום להאיר פאת הישוב, ויהנו בה הברואים, כמו שאמר הכתוב (תהלים קד כב): תזרח השמש יאספון ואל מעונותם ירבצון, יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב, מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך.

והשני - סימנים נעלמים מן הברואים, אשר לא ידע קשרם (ישרם) כי אם המשכיל המבין יושרם, כמות הכולל כל בשר, ובו תקנת העולם, כמו שאמרו זכרונם לברכה (בראשית רבה ט ב): וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד (בראשית א לא):‏ והנה טוב מאד - זה המות, ואמר החכם (קהלת ד ב): ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה

והשלישי - סימני החכמה שהם נראים מצד אחד ונעלמים מצד אחר ולא יכירם מי שבינתו מעוטה, אלא לאחר שהתיישב בהם וידקדק עליהם, כהשתנות עניני השנה בארבע תקופותיהם והדומה לזה

וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי

ספר אור חדש (אסתר פרק ב) - מהר"ל - פורים פ"ד

ולא יהא קל עליך דבר זה שבשביל כך תזכה לגאולה בפרט לגאולה זאת וזה כי ראוי לדבר זה האומר דבר בשם אומרו וזה כי גאולה זאת בפרט היתה משונה מכל הגאולות כי היתה גאולה זאת כאשר היו ישראל בהסתרת פנים בגלות לא כמו שאר גאולה שבא השם יתברך לגאול אותם מתוך צרה וכאן אף על גב שעשה השם יתברך גאולה זאת מכל מקום נשארו ישראל בגלותם כי פורעניות המן יותר קשה כאשר היה צרה תוך צרות הגלות כמו שאמרנו למעלה שלכך אמרו בסוף מסכת חולין (קלט, ב) אסתר מן התורה מניין שנאמר (דברים לא, יח) ואנכי הסתר אסתיר וגומר ומה ענין אסתר לזה יותר משאר גליות אבל רצה לומר כי דבר זה הוא הסתרת פנים לגמרי אשר היה מעשה המן בגלותם...

ומפני כך לא תמצא בגאולה הזאת מה שתמצא בשאר הגאולות כי אף נס חנוכה היה נגלה בנרות חנוכה ואלו גאולה זאת לא היה בה נס נגלה אבל דבר זה כי כל הגאולה הזאת היה בהסתר פנים לגמרי ועם כל זה נגאלו לאפוקי חנוכה היה ישראל על אדמתם והמקדש על מכונו ולכך היה להם נס נגלה

ומזה הטעם לא תמצא שמו יתברך במגילה הזאת ודבר זה שאלה גדולה כי היה הגאולה גדולה ביותר ולא תמצא שמו יתברך אף כנוי השם לא נזכר במגילה אלא שכל זה היה מפני שהיו בהסתרת פנים מן השם יתברך אף שהיה גואל אותו היו בהסתרת פנים ולכך לא נזכר השם במגילה ואל תאמר כי בשביל זה הגאולה הזאת היא יותר קטנה כי אדרבא כי דבר זה מורה שהוא יותר גדולה מאוד לגאול אותם אף כאשר היה בהסתרת פנים.

וכל הגאולה שהביא השם יתברך על ישראל שיהיו יודעים הטובה שהש"י עושה עם ישראל ולפיכך גאולת מצרים תמיד מזכיר הכתוב דבר זה ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים (שמות י, א) וכן בכל מקום וכל זה מפני שהיו ניסים גלויים ומפורסמים וידעו הכל כי מן הש"י היתה זאת אבל הגאולה הזאת מי מוכיח שיהיה הכל מן הש"י ואם היתה אסתר אומרת ראו הטובה שעשיתי עמכם כי הצלתי אתכם מן הפורענות א"כ לא היה נודע חסדי ה' וא"כ בחנם הביא הגאולה ולא הי' הש"י מביא הגאולה כי כל גאולה בשביל שידעו כי הוא יתברך גאל אותם וגאולה זאת מי מודיע.

אבל כאשר היה אסתר מוכנת לתלות הדבר במי שעשה שהרי אמרה הדבר למלך בשם מרדכי אף מה שעשה אדם ולא אמרה לאחשורוש כי אני עשיתי הטובה הזאת לך כדי שיחזיק המלך טובה אליה אלא תלה במרדכי א"כ כ"ש שתהיה תולה הגאולה ממי שבא הגאולה ממנו באמת שהיא ידעה והכירה בדבר זה כי היה חכמה גדולה מכרת הניסים שנעשו לה ולכך אמרה כל האומר דבר בשם אמרו מביא גאולה לעולם כלומר האומר דבר בשם אמרו ראוי שתבא ע"י הגאולה כי אם אומר דבר בשם אומרו לתלות הדבר במי שבא ממנו כ"ש שיתלה הגאולה במי שבא ולא יתלה לומר כי עשיתי זאת וכוחי ועוצם ידי עשה.

כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת

ספר אור חדש עמוד קנא

ויש מקשין וכי אסתר לא היתה רוצה למסור נפשה על עמה שהיתה מתירא שתתחייב מיתה למלך ואין זה שאלה שאמרה שיש להמתין עוד זמן מה עד שתראה השעה שתהיה ראוי ונקראת לבוא אל המלך ואז תדבר שאלתה כי אדרבא עתה יעלה חמת המלך יותר ולא יהא אלא ספק אין לעשות זה כיון שיכול להמתין ואדרבא יש לשאול מה ראה מרדכי שנכנס בספק לבא אל המלך שלא כדת ולמה לא היה ממתין איזה ימים עד שתהיה נקראת למלך ונראה לומר כי הגורל שהפיל המן צריך שיהיה נהפך עליו לגמרי כי זהו הצלת ישראל ומרדכי ידע זה ומפני כי הגזירה הזאת יצאה בניסן וכך צריך שתצא הגזירה עצמה ותהיה נהפכת על זרע עמלק להיות נהרגין כי אף שלא נהפך הגורל באותו יום עצמו שהפיל הגורל אין זה קשיא כי היה מתעסקין בדבר זה ב' או ג' ימים וכל זמן שהיו מתעסקין בזה נחשב כאלו היה הכל בזמן א' ובשעה א' אבל סוף סוף היה נפילת הגורל על המן הכל בזמן אחד וכך הוא ראוי וכמו שהיום שהגביל המן היה בי"ג באדר כך יום המעשה להרוג את בני המן וזרע עמלק הכל היה בי"ג אדר וכך זמן נפילת הגורל שיהיה נהפך עליו צריך שיהיה הכל זמן א' ולכך אמר מרדכי (אסתר ד, יד) אם החרש תחרישי בעת הזאת וגו' כי עת זאת צריך שיהיה ריוח והצלה ליהודים להפך הדבר על המן וכמו שנפרש עוד דבר זה כי זה היה ההצלחה לגמרי כאשר נהפך עליו לגמרי ולכך התלייה אשר חשב המן על מרדכי ג"כ נהפך עליו באותו זמן לגמרי והיה המן נתלה כדכתיב בקרא שמזה תראה כי כל ענין הזה היה כך ולכך לא רצה גם להסיר השק מעליו שלא לעבור הזמן אשר הפיל המן פור שמוכן להיות נהפך עליו.

ספר אור חדש עמוד קנג

ולפי אשר פרשנו כי ההצלחה יותר קרובה כאשר אפשר שתהיה נהפך עליו מיד כי לכך לא רצה מרדכי שיהיה זמן לדבר זה ג"כ הוא נכון וזה שאמר (שם) אם החרש תחרישי בעת הזאת ולא הוה ליה למימר רק אם החרש תחרישי ולמה אמר בעת הזאת אלא לכך תלה הדבר בעת הזאת דכיון שעשה המן בעת הזאת צרה לכל ישראל וגזר עליהם להשמיד ולהרוג את הכל צריך שיהיה זה הזמן נהפך עליו כי הגזירה יצאה בניסן להשמיד ולהרוג אותם כל היהודים ויש להיות נהפך זה הזמן על המן כי כך עניין הגורל שמתהפך עליו ולכך אמר (שם) אם החרש תחרישי בעת הזאת.

ועוד יש לפרש שכך אמר כי עת הזאת מוכן דוקא לישראל לבטל כח המן ולא עת אחר מהחודש הזה כי הוא חדש ראשון ועשיו גם כן שהוא בית אב של עמלק שבא ממנו המן הוא ג"כ ראשון והגורל היה בי"ג לחודש כי בי"ד מבערין השאור והחמץ מן הבתים וזה הדבר הוא רמז על השבתת עשיו שהוא השאור מן העולם ולכך אמרו בזכות ג' ראשון זכו לשלש ראשון כדאיתא בפרק קמא דפסחים (ה, א) ואמר שם בזכות אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם (שמות יב, טו) זכו להכרית זרעו של עשיו שנקרא ראשון שנא' (בראשית כה, כה) ויצא הראשון אדמוני ולכך אמר אם החרש תחרישי בעת הזאת (שם) שהוא מיוחד להשבתת שאור ריוח והצלה וגו'.

ספר אור חדש עמוד קנד

ולפיכך אמר (שם) ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר כי גם בית יעקב אש לבית עשיו ואע"ג שאמרו (תנחומא ויחי, יד) שאין עשיו נופל בבניה של רחל רק ביד בנימין וביד יוסף שהם הצעירים כדכתיב (ירמיה מט, כ) אם לא יסחבום צעירי הצאן היינו כשיש כאן מן הצעירים אנשים מוכנים לזה אבל אם אין אנשים מוכנים לזה היה בית יעקב אש ועשיו לקש (עובדיה יח) ולכך ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר (שם) ויעקב עם האותיות המספר של מקום וליעקב אין צורר מן עשיו כאשר ברכת יעקב ופרצתה ימה וקדמה וגו' ולכך הוא נכון מה שאמר (שם) ואת ובית אביך תאבדו, וקשיא כי אם אסתר חטאה בית אביה מה חטאה אבל הפירוש הזה משום שהשבט הזה הוא מוכן להיות נגד המן כמ"ש (שם) אם לא יסחבום צעירי הצאן והם בניה של רחל שהיא הצעירה וכיון שהשבט הזה מוכן לעשיו כי עשיו הוא הפך להם לפי הטעם אשר אמרנו למעלה ואמר מרדכי כאשר אין אתה מתנגד להם אתה נותן להם יד למשול אם כן אתה ובית אביך שהוא משבט בנימין תאבדו שאתה נותן כח אל המן שהוא מזרע עשיו אשר מתנגד בפרט לשבט הזה ומי שהוא מתנגד לא' אותו אחד ראוי שיהיה מתנגד ולעקור אותו ואם אין עושה זה נהפך עליו כמו שאמר הכתוב כאשר ישראל אין מכלין שבע אומות והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם (במדבר לג, נו) וכל זה מפני שהם עצמם מוכנים להתנגד להם ולעקור אותם וכאשר אין עושים זה ולעקור אותם נהפך עליהם וזה מפני כיון שהיא מוכן לעקור אותו ואין עושה א"כ הקירוב הוא אליו מאוד כאלו היה הוא בעצמו ולכך נהפך עליו ולפיכך יש פתחא להאי פרשתא מהכא וזה מפני כי שאול חמל על אגג ונתן לו חיים לפיכך נהפך עליו שבא המן מזרע אגג לכלות את ישראל ולפיכך אמר ובית אביך תאבדו שכיון שאתה מוכן לעקור את המן ואין אתה עושה אם כן הקירוב לך אל המן הוא כל כך כאלו אתה הוא עצמו ובשביל כך תאבדו.

ספר חובות הלבבות - השער השני - שער הבחינה - פרק ג אך איך אופני הבחינה בברואים, נאמר, כי הבחינה בברואים היא העיון בפינות העולם ותולדותיהן המחוברות מהן, ובתכונת חלקי כל מורכב, ואופני תועלתו, וסימני החכמה בבריאתו, ובמתכונתו, ודמותו, ותקנתו, ועילתו התמימה, אשר לה נברא, והכרת רוחניות העולם הזה וגשמותו, ועילוליו ומעולליו, ובמתכונתו, ודמותו, ועילתו המשלימה אשר לה נברא, והדרת רוחניות העולם הזה, ועילוליו ומעולליו, ותקנתו התמימה שנברא בעבורה, ולדעת רוחניות העולם הזה וגשמותו, ומדברו ודוממו, ונחו ונעו, וקפאיו וצמחיו, ועליונו ותחתונו, ושהבורא יתעלה הרכיבו הרכבה נכונה, וסידרו סידור מתוקן, וחילק אותו חילוק מבואר, ושמהו רומז אליו ומורה עליו, כאשר תורה המלאכה על עושה והבנייה על בונה (והבית על בונהו):‏

חובות הלבבות - שער הבחינה – פרק ב' - שיעור ל'

אך אם אנו חייבין לבחון בברואים אם לא, נאמר, כי הבחינה בברואים והבאת ראיה מהם לחכמת הבורא יתברך, אנו חייבין בה מן המושכל, ומן הכתוב, ומן הקבלה. מן המושכל, כי השכל מעיד שיתרון המדבר על שאינו מדבר הוא [רק] בעבור יתרון הכרתו והבנתו וקיבולו דעת סודי החכמה המקויימים בכל העולם, כמו שאמר הכתוב (איוב לה יא): מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו, וכשהאדם חושב ומתבונן ביסודי (בסודי) החכמה ובוחן סימניה, יהיה יתרונו על הבהמה כפי הבנתו, ואם יתעלם מהם, לא יהיה דומה לבהמה, אך יותר גרוע ממנה, כמו שאמר הכתוב (ישעיה א ג): ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן.

ומן הכתוב, מה שאמר (ישעיה מ כו): שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, ואמר (תהלים ח ד): כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננתה, ואמר הכתוב (ישעיה מ כא): הלוא תדעו הלוא תשמעו הלוא הוגד מראש לכם הלוא הבינותם מוסדות הארץ, ואמר (ישעיה מב יח): החרשים שמעו והעורים הביטו לראות, ואמר (קהלת ז ב): טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו, ואמר (קהלת ב יד): החכם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך, ואמר (משלי ד יח): ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום, דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו.

ומן המקובל, מה שאמרו זכרונם לברכה (שבת עה א): כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו מחשב, עליו הכתוב אומר (ישעיה ה יב): והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם ואת פועל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו, ואמרו (שבת עה א): מניין שחייב אדם לחשב בתקופות ומזלות. שנאמר (דברים ד ו): ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החוקים האלה, איזו היא חכמה ובינה שהיא לעיני העמים ? הוי אומר - זה חשבון תקופות ומזלות, ואמרו (אבות פ"ב מ"א): הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה; ואמרו (עירובין ק ב): אלמלא נתנה תורה לישראל, למדנו צניעות מחתול, ועריות מיונה, ודרך ארץ מתרנגול, וגזל מנמלה. וכבר התבאר חיוב הבחינה בברואים והבאת הראיות מסימני החכמה. ואתה דע לך.