אור

ספר חובות הלבבות - הקדמה וכאשר עלו בידי מדרך הסברא, חקרתי עליהם מן הכתוב אצלנו והמקובל בידינו ומצאתים בהם במקומות רבים, ואני עתיד לבאר כל דבר מהם בשער המיוחד לו בעזרו, יתברך. וקראתי לספרי זה שם מענין כוונתי בו, והוא "ספר תורת חובות הלבבות". וכוונתי בו להתחכם, ולהעיר הפתאים והמקצרים מאנשי תורתנו ונוחלי חוקי דתנו במה שיספיק להם מן הראיות, אשר יעיד השכל בברורן ואמיתתן, ולא יכחש בהן, כי אם אנשי החונף והשקר, מפני שהאמת כבדה עליהם, ושהם מבקשים להקל על עצמם. ולא אטרח להשיב עליהם, מפני שלא היתה כוונתי בזה הספר להשיב על החולקים על עיקר תורתנו, אך כוונתי לגלות מה שהוא תקוע בשכל הצלול משרשי דתנו וטמון בנפשותינו מקטבי תורתנו, וכאשר נעורר מחשבותינו לחשוב בהם, תתברר אמיתתם במצפונינו וייראו מאוריהם על אברינו

וזה דומה לאחד מחכמי החוזים, שנכנס בחצר אחד מאוהביו, והרגיש שיש בה מטמון, חקר עליו וימצאהו כסף שחור, נשתנית צורתו מן החלודה שעלתה עליו, לקח ממנו מעט, ומרקו במלח ובחומץ, וישטפהו, וייפהו, עד ששב הכסף אל צורתו הנאה ואל הדרו וזיוו, ואחר כך ציוה בעל הבית לעשות בשאר המטמון כן. ואני כוונתי לעשות כן במטמוני הלבבות, לגלות אותם ולהראות פני זוהר מעלותם, כדי שיעשה כן מי שרוצה להתקרב אל האלהים ולהידבק בו

וכאשר תקרא, אחי, את ספרי זה ותעמוד על ענינו, קחהו אליך לזכרון, ודון על נפשך דין אמת, והפוך בו וילדהו, והדבק אותו אל לבך ומצפונך. ואם תראה בו שום טעות - תקנהו, או חסרון - השלימהו, וכוון בו כוונת המעשה במה שיורה עליו וינהיג אליו, ואל תכוון לקנות השם ולהתפאר בחכמתו. ודונני לזכות במה שתשקיף עליו מטעות או משגיאה ובמה שייראה מקוצר ידי בעניניו ובמליו, מפני שמהרתי לחברו ולא התמהמהתי, כי יראתי שימהרני המות וימנעני ממה שקויתי בו. ותדע, כי הכח הבשרי קצר מהשיג והטבע האנושי חסר מהשלים, כמו שאמר הכתוב (תהלים סב י): אך הבל בני אדם כזב בני איש במאזנים לעלות המה מהבל יחד. וכבר הקדמתי להתוודות על קוצר כחי במה שיש בו כופר לטעות ולשגיאה שתהיינה בו

ספר חובות הלבבות - הקדמה אמר המחבר: כאשר הסכמתי לחבר בספר הזה חלקי חובות הלבבות, כוונתי את מחשבתי לבחור אותן שתהיינה כוללות את זולתן וסובבות את שאריתן, ושמתי שרשן העליון ויסודן הגדול - ייחוד האל בלב שלם, ואחר כן עיינתי במה שאנו חייבין לחבר אל ייחודו מחובות הנזכרות הראויות לו ממנו, וידעתי דעת ברורה, כי הבורא יתברך, מפני שהוא אחד אמת ולא ישיגהו שום (שם) עצם ולא מקרה, ואין מחשבתנו משגת דבר שאינו עצם ולא מקרה, נמנעה ממנו השגתו מצד עצם כבודו יתברך, והוצרכנו לדעתו ולהשיג מציאותו מצד בריותיו, וזה הוא שער הבחינה בברואים, שמתי הבחינה שורש שני לכלל מחובות הלבבות

והתבוננתי, במה שראוי לאחד האמת מן האדנות ומה שחייבים בריותיו בו מעבודתו, שמתי קבלת עבודת האלהים שורש שלישי לכלל מחובות הלבבות, ואחר כן נתבאר לי מה שראוי לאחד האמת מהתייחדו בהנהגת הכל, ושהתועלת והנזק אינם כי אם ממנו וברשותו לבדו, התחייבנו לבטוח עליו ולהימסר אליו, שמתי הבטחון שורש רביעי לכלל מחובות הלבבות, ואחר כן חשבתי בענין האחד האמת מהתייחדו בכבודו ושאיננו משתתף עם דבר ואינו דומה לדבר, הוצרכנו לחבר אל זה שנעבדהו לבדו ונייחד כל המעשים לשמו, כי איננו מקבל המעשה המשתתף בו זולתו עמו, שמתי המעשה המיוחד לשם האל שורש חמישי לכלל מחובות הלבבות

וכאשר שוטטו רעיוני לחשוב במה שאנו חייבים לאחד האמת מספר רוממותו וגדלו, מפני שאין כמוהו, הוצרכנו לחבר אל זה שניכנע לו כפי יכלתנו (כפי הראוי לו), שמתי את הכניעה שורש ששי לכלל מחובות הלבבות, וכאשר הבינותי מה שהוא עובר על בני אדם, שהם מתעלמים ומקצרים במה שהם חייבים בו מעבודת האל יתברך, והדרך שיכולים לתקן בה מעוותם וקיצורם הוא התשובה ובקשת הכפרה, שמתי התשובה שורש שביעי לכלל מחובות הלבבות, וכאשר חיפשתי להשיג אמתת מה שאנו חייבים לה' יתברך מן החובות הנגלות והנסתרות, וידעתי, כי לא ייתכן לקיים אותן עד שנחשוב עם נפשותינו בעבורן לאל יתברך ושנזדקק עליהן שמתי החשבון עם הנפש שורש שמיני לכלל מחובות הלבבות,

וכאשר השיבותי אל מחשבתי בענין האחד האמת, ראיתי, כי ייחודו בלב שלם לא יתקיים בנפש המאמין כשלבו שכור ביין אהבת עולם ונוטה אל תאוותיו הבהמיות, ואם ישתדל לפנות את לבבו ולסלק את מצפונו ממותרי העולם ולפרוש ממעדניו, יתקיים הייחוד השלם בלבו ויעל אל מעלתו, שמתי הפרישות שורש תשיעי לכלל מחובות הלבבות, ואחר כן חקרתי על מה שאנו חייבים לבורא יתברך, אשר הוא תכלית כל תאוה וקץ כל תקוה, כי ממנו התחלה ואליו התיכלה, ומה שראוי לו ממנו מאהבת רצונו ויראת חרונו, אשר המה תכלית הטובה והרעה, כמו שאמר הכתוב (תהלים ל ו): כי רגע באפו חיים ברצונו בערב ילין בכי ולבוקר רנה, שמתי אהבת האל יתברך שורש עשירי לכלל מחובות הלבבות:

ספר חובות הלבבות - הקדמה

על כן ראיתי להכריח את נפשי לסבול טורח חיבור הספר הזה, ולבאר ענינו בכל לשון שאוכל ובכל מליצה שתזדמן לי, שיובן הענין מהן. ואזכור מתולדות חובות הלבבות מה שיבא לידי, ולא אטרח להביאן כולן כדי שלא יארך הספר, אך אזכיר מן הדברים הצריכים לכל שורש משרשיו בשער שלו מה שראוי לו. ובאלהים האחד האמת איעזר, ועליו אבטח, וממנו אשאל [ברחמיו לאמצני] ולהורות אותי בו את הדרך הישרה אשר הוא רוצה בה ושהיא מקובלת בעיניו בדיבור ובמעשה, בסתר ובגלוי:‏

וכאשר נגמרה עצתי והסכמתי לחברו, תיקנתי אשיותיו, והצעתי מכונותיו, ובניתי אותו על עשרה שרשים מקבצים כל חובות הלבבות, וחילקתי אותו לעשרה שערים, כל שער מהם מיוחד לשורש אחד משרשיו, כולל את גבוליו, ומחלקותיו, והענינים התלויים בו, והפנים המפסידים אותו. ואני אוחז בו הדרך [הקרובה] להעיר, להורות ולהשכיל בלשון המבוארת, הקרובה והנוהגת, כדי שיהיה מה שאני רוצה לבארו קרוב להבין

ספר חובות הלבבות - הקדמה ואני אוחז בו הדרך [הקרובה] להעיר, להורות ולהשכיל בלשון המבוארת, הקרובה והנוהגת, כדי שיהיה מה שאני רוצה לבארו קרוב להבין, ואניח הלשון העמוקה, והמלות הנכריות, והמופתים ההולכים על דרך מלאכת הניצוח, שקורין אותה אנשי חכמת הדיבור בלשון ערבית "אלג'דאל", והמחקרים הרחוקים, אשר לא ייתכן להתיישב עליהם בספר הזה, מפני שלא הבאתי בו אלא הראיות המספיקות, אשר תתיישב הדעת עליהן על משפטי החכמה האלהית, וכמו שאמר הפילוסוף:‏

"אין ראוי שנבקש בהשגת כל מחקר המצאה שהיא (מציאותו) על דרך המופת, כי אין כל מחקר שכלי נמצא במופת, ולא שנבקש בחכמת השימוש הדבר המספיק, ולא בחכמת האלהות להרגיש ולהמשיל, ולא בתחילת החכמה היצורית (הטבעית) מופת, ולא בראשית המופת - מופת".

כי כאשר נישמר מן הדברים האלה - יקל עלינו להגיע אל בקשתנו, ואם לא נעשה כן - נטעה מדרך עניננו, ויקשה עלינו למצוא מה שהיתה כוונתנו אליו. ומפני שהיה ספרי זה מן החכמה האלהית, נשמרתי בו מן הראיות שהן הולכות על דרך חכמת הדיבור וחכמת השימוש, אלא בשער הראשון ממנו, כי אפשר שידחקנו הצורך אליהן מפני דקות מחקרנו בו.

ושמתי רוב ראיותי [עליו] מן הדברים המושכלים, וקרבתים בדמיונים הקרובים אשר אין בהם ספק, וסמכתי להם מה שמצאתי כתוב בספרי הנביאים, ואחר כך סמכתי להם דברי הקבלות שקבלנו מרבותינו, זכרונם לברכה, ומן החסידים והחכמים שבכל אומה שהגיעו דבריהם אלינו, מפני שקויתי שיהיו הלבבות נוטים אליהם ומקשיבים אל חכמתם, כמו דברי הפילוסופים ומוסר הפרושים ומנהגיהם המשובחים.

וכבר אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין לט ב):‏ כתוב אחד אומר (יחזקאל יא יב): וכמשפטי הגויים אשר סביבותיכם עשיתם, וכתוב אחד אומר (יחזקאל ה ז): לא עשיתם - הא כיצד ? כמתוקנים שבהם לא עשיתם, כמקולקלים שבהם עשיתם. ואמרו (מגילה טז א): כל האומר דבר חכמה אפילו באומות העולם נקרא חכם. ואמרו בהבאת המשלים לקרב הענינים הקשים בהם (עירובין כא ב):‏ אגמרה בסימנין ואסברה בדדמי לה, והחכם אמר (משלי א ו): להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם:‏

טעם וביאור למה מייחס התורה משה ואהרן בפרשתן ולא בשעת לידת משה

איזה יסוד מונח בזה?

ספר חובות הלבבות - הקדמה והבינותי, כי הנפשות תאוותן רבה להשיג תכלית הרע, ומתרשלות לעסוק בדרכי החסד, ומתעצלות להקדים אל הטובות, והולכות תמיד בדרכי השחוק והשמחה. ואם נראה אליהן מראה תאוה שיקרא אתהן, בודות דברי שקר לנטות אליו, וסומכות את טענותיו להעמיד נטייתו, ולחזק אודותיו, ולחבר פרידותיו.

ואם יאיר להן נר האמת לקרוא אותן, בודות דברים בטלים להמנע מנטות אליו, וטוענות עליו, ומחטיאות את שביליו, וסותרות את עניניו להפריד חיבורו ולהיפרד ממנו. וכל אדם אויבו בין צלעיו, אלא אם יהיה לו עזר מאלהיו, ומוכיח מזומן לנפשו , ושלטון גובר אשר יקשור אותה בחבק (בחבל) העבודה, ויבלמנה ברסן הצדק, ויכנה בשוט המוסר; וכאשר יחשוב לעשות טובה - אל יאחר, ואם ישיאוהו לבו לדרך אחרת - יגער בו ויתגבר עליו

ספר חובות הלבבות - הקדמה

וכאשר זממתי לעשות מה שהסכמתי עליו מחיבור הספר הזה, ראיתי, כי אין איש כמוני ראוי לחבר חיבור כמוהו, ושיערתי בנפשי, כי כחי קצר מחלק מחלקותיו כפי הצריך לו, מפני כובד הדבר בעיני, וקוצר דעתי, וחלישות שכלי מהשיג הענינים, ושאינני בקי בצחות לשון הערבי [ודקדוקה], אשר בה חיברתי אותו מפני שהיא קרובה להבין לרוב אנשי דורנו, ויראתי שאטרח בדבר שייראה בו קוצר כחי (יותר מן הראוי), ושאעבור בו את המידה הנכונה, עד שאמרתי בנפשי לשוב ממחשבתי ולהשיבה ממה שהסכימה עליו:‏

וכאשר זמותי להסיר משא הטורח הזה מעלי ולהניח לי מחברו, שבתי וחשדתי את נפשי על בחרה במנוחה ולשכון במעון העצלה בהשקט ובבטחה, ויראתי, שיהיה רצון התאוה להניח המחשבה הזאת, ושהוא היטני אל דרך המנוחה והשלוה ולהסכים על ההנחה ולשבת במושב העצלות. וידעתי, כי כמה שכלים עבדו בעבור המורא, וכמה חסרונים גרם אותם הפחד, וזכרתי דברי האומר: "מן הזהירות שלא תרבה להיזהר", ואמרתי, שאם היה כל מתעסק בענין מעניני הטובה או להורות הדרך הישרה הנכונה שותק ועומד עד אשר ייגמר לו כל רצונו - לא היה אדם מדבר דבר אחרי הנביאים, עליהם השלום, אשר בחרם השם לשליחותו ואמצם בעזרתו, ואילו היה כל מי שרוצה למלאות לו כל מידות הטוב, ולא יכול להשיגן, מניח מה שיזדמן לו מהן - היו כל בני אדם ריקים מן הטובות וחסרים מן החמודות, ושבים במרוצת תוחלת נכזבה, והיו שבילי הטוב שוממים ומעונות החסד נעזבים

ספר גבורות השם - פרק י הנה התבאר לך סבת הגלות על דעת רז"ל והוא הנכון, ומדבריהם אל תזוז כי מוצאיהם מצא חיים שהם ידעו ועמדו על דברי תורה בחכמתם ובאמונתם. אבל שנאמר דברים אשר אין להם יסוד, כי מכירת יוסף הסבה לעונש שיעבוד מצרימה, דבר זה לא יתכן כמו שאמרנו למעלה, כי אדרבה ירידת מצרים הוא הגורם למכירה. ולפיכך רמז יוסף דבר המכירה ליעקב אביו, שלא יעניש את בניו על שמכרוהו שהיא גזירה מן השמים כדי שירדו מצרים. והיינו דכתיב (בראשית מ"ה) ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים נושאים מטוב מצרימה ועשר אתונות נושאות בר ולחם ומזון לאביו וגו', ומדכתיב ולאביו שלח כזאת ופירושו כמנין הזה, משמע דמדקדק הכתוב על המנין הזה, ומ"ש מנין עשרה ממנין אחר, ואם לא שהיה הכתוב מדקדק על המנין, הוי למכתב ולאביו שלח עשרה חמורים וגו', למה הוצרך למכתב כזאת אלא בא לומר כי החשבון הזה דווקא שלח וקשיא מאי טעם לחשבון הזה. רק שהיה מכוון יוסף להראות לאביו, שהשבטים אשר מכרו אותו, לא היו למכירתו רק כמו החמור שהוא נושא משא ואינו יודע תכלית משא הזה שהוא נושא

כך השבטים היו פועלים המכירה הזאת ולא היו יודעים מה הם עושים, כי לא היו עושים רק מה שגזר עליהם הקב"ה, כמו החמור הזה שנושא משא ששם עליו האדם שהוא אדון לו והוא פועל ואינו יודע תכלית פעולתו, כך היה נגזר מן הקב"ה שירדו מצרים ועל ידי המכירה ירדו מצרים, נמצא שהיו פועלים ולא ידעו מה הם עושים כי לא ידעו שהיו גומרים הירידה. ואף על גב שהם היו מכוונים למכור אותו בשביל שנאתו, מכל מקום עיקר הפעל הזה, שירד יעקב למצרים כמו שיתבאר

ולפיכך שלח עשרה חמורים נושאים מטוב מצרים, רמז כי על ידי השבטים שהיו חמורים בענין המכירה שעשו ולא ידעו מה עשו, והיו נושאים טוב מצרים, שיהיו מנצלים את מצרים דכתיב (שמות י"ד) וינצלו את מצרים וכן הוא אומר לפני זה (בראשית ל"ה) כי טוב ארץ מצרים לכם הוא ונתנבא שעתידים לעשות אותה כמצולה שאין בה דגים. ולפיכך היו עשרה חמורים נושאים מטוב מצרים ועשר אתונות וגו', פירוש עוד היה סבה שמכרו את יוסף מפני שיהא דבר זה סבה שיתפרנסו בימי הרעב, וכן אמר (שם) ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי למחיה שלחני אלקים לפניכם כי זה שנתים הרעב. ולפיכך היו עשר אתונות וגו', כי הנקבה היא חמרית בודאי, וכאשר רמז על הפרנסה והמזון שהוא חמרי להחיות את הגוף, שלח עשר אתונות נושאות צדה ומזון לדרך, שהכוונה בזה, כי המכירה גם כן היתה מאת ה' לפרנס את ישראל ובניו. כי המכירה של יוסף בשביל שתי סבות הללו, האחת מפני שבעתיד ינצלו מצרים ובזה שייך כל טוב מצרים, ועוד סבה שנית לפרנס אותם כמו שמבואר בכתוב

הנושא: בענין דברת ושיחת בני אדם במצבינו - חלק א