אורנה מזרחי מנתחת את משמעויות הרכבת הממשלה החדשה בלבנון, שבה שוב יושבים זה לצד זה היריבים ממחנה ה-14 במארס (רה"מ אל-חרירי) ומחנה ה-8 במארס (חיזבאללה). אחרי תשעה חודשים של משא ומתן קמה ממשלה חדשה בלבנון בראשותו של סעד אל-חרירי, בה יושבים גם חיזבאללה ושותפיו למחנה התומך במשטר הסורי. כיצד הרכב הממשלה מבטא את יחסי הכוחות הפנימיים במערכת הפוליטית הלבנונית? מהם ההישגים של חיזבאללה במשא ומתן הארוך שהתנהל, ומדוע ניסתה ארצות הברית להתערב ולמנוע ממנו לקבל דווקא את תיק הבריאות? מהם האתגרים העיקריים העומדים בפני הממשלה החדשה והאם תצליח לקדם רפורמות פנימיות על רקע הפילוג? וגם – מהן המשמעויות לישראל וההשלכות על אופיה של מלחמה עתידית מול לבנון, שכעת נותנת חסות מדינתית רחבה יותר לחיזבאללה ולהשפעה האיראנית?