בשיעור נראה בעיה - תשוקת האדם ללמוד הלכה המתנגשת עם תשוקתו לעסוק בענייני מחשבה. נראה שהרב קוק לא ראה בכך סתירה, וסבר שניתן לשלב את האחד עם השני. כמו כן, נראה שעלינו להיזהר שלא לתת לאור הגדול של התורה לטשטש את הפרטים הקטנים שבה, אלא להאיר על כל פרט בפני עצמו.

בשיעור נראה שאמנם תרבות החול תורמת רבות לאישיות האדם, אך שקידה בתורה יכולה גם להביא אותו לכך ואף הרבה יותר. נדבר על גודל ההשפעה שיש לתלמיד השוקד על עם ישראל, ונראה שלפעמים אנשים ילמדו תורה מתוך האהבה שלהם לעם ישראל ותו לא.

בשיעור נראה שעד כמה שחשוב לעסוק ברעיונות רוחניים עמוקים, צריך גם לא לשכוח את פרטי ההלכות הכי קטנות. בנוסף נראה מהיכן נובעות תמיהות על משמעות התורה.

בשיעור נראה שתי נקודות חשובות. ראשית, נראה כי האדם לא יכול ללמוד לימודים מחשבתיים עמוקים ללא לימוד נלווה בעניינים מעשיים. שנית, נראה כי לימודי המחשבה אינם דברים מעורפלים, אלא שיטות מסודרות שיש לברר.

בשיעור נדון בשאלת היחס בין נושאים שונים בתורה. נראה שאמנם יש נושאים חשובים יותר וחשובים פחות, אבל מבחינת ההשפעה הרוחנית על האדם אין הבדל בין הנושאים.

תחילה נראה כי בניגוד ללימודי החול, לימוד התורה ממלא את כל כולו של האדם. בנוסף נראה שתי השפעות שיש לאישיות הלומד על הלימוד שלו - ככל שהוא אדם קדוש יותר, כך הלימוד שלו יותר בהיר, והוא מחדש יותר חידושים.

בשיעור נענה על שאלה חשובה - כיצד עלינו להתייחס לפרטים הקטנים המופיעים בתורה, שלכאורה פחות שייכים לעקרונות הגדולים שהתורה מייצגת? נראה שלושה משלים חשובים, העונים על השאלה.

הרב מביא הגדרה נוספת לתורה לשמה - תורה שנועדה לחזק ולהעשיר את כנסת ישראל. בכנסת ישראל גנוז הפוטנציאל של התורה. כשאדם לומד תורה הוא לא מגלה כוח חדש רק בעצמו, אלא בכל כנסת ישראל.

הרב מביא מספר נפש החיים הגדרה ללימוד תורה לשמה: לימוד תורה לשמה של התורה, על מנת להרבות את התורה בעולם. כל אדם שלומד תורה, מוסיף משהו משלו לעולם. מבחינה מסוימת לימוד התורה גדול אף יותר כשהלימוד עוסק בעניינים גשמיים.